בלתזר קורמקור, הבמאי שהביא אלינו את "אוורסט" בשנת 2015 שגם הוא סרט הרפתקאות שמבוסס על סיפור אמיתי, מביא סרט חדש שמספר את הסיפור של תמי וריצ'ארד, הרפתקנית ומלח, שיוצאים למסע באוקיינוס ונתקלים בסופה נוראית. הבימוי והמשחק יוצאים מן הכלל, בכיכובם של שיילין וודלי מ-"אשמת הכוכבים" וסם קלאפלין מ-"ללכת בדרכך" שעושים עבודה מצויינת, הליהוק של הסרט מעולה. אך הסרט גם לוקה בכמה חסרונות בולטים שהיה לי קשה להעלים מהם עין.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• דרגו: סוכני העל האהובים ביותר על המסך
• תאונת עבודה: הדרמה והפציעה של קים אור אזולאי
• הכי גאות שיש: כוכבות "שכונה" מדברות על הכל

נראה כי היוצרים של הסרט, ביניהם ג'ורדן ואהרון קנדל שהיו בין יוצרי "מואנה", נתקלו בבעייה של סיפור שיכול לשעמם קצת אם היה מסופר איך שהוא ולכן הוחלטה החלטה נבונה להציג אותו בעריכה מקבילה - לפני האסון, אחריו, ומאוחר יותר במהלכו. אני שמח מאוד שהסרט הוצג בעריכה מקבילה שעזרה להישאר בתוך הסרט. הסרט מתחיל בכך שתמי מתעוררת על הסירה ולא מוצאת את ריצ'ארד, סצנה פתיחה טובה מאוד. מצופה בדרך כלל מסרט כזה להתחיל במשפחה או אדם עם חיים רגילים ורק מאוחר יותר להראות את ההתמודדות שלו עם האסון.

אני חייב לציין שאני מאוד אוהב לראות סרטים המבוססים על סיפורים אמיתיים. סרטים כאלה נותנים לצופה להזדהות הרבה יותר בקלות עם הדמויות, זאת משום שהוא יודע שזה באמת קרה. אך בסרט הזה לדעתי היוצרים לקחו טרמפ קצת יותר מדיי על העובדה הזאת. ההזדהות ובניית הדמויות היתה מהירה מדיי ולוקה בחסר. יש תחושה שאנחנו לא מכירים כל כך את הדמויות, הדמות של תמי לא בנוייה כמו שצריך, היא הראתה לפעמים אופי חלש, אך לפעמים אומץ וגבורה. כמו כן, גם הקשר הרומנטי שבין תמי וריצ'ארד לא מספיק חזק והכתיבה של הסרט יכלה להיות טובה יותר.

אז ברגע הסופה הגדולה תמי צריכה לקחת פיקוד כי ריצ'ארד נפצע קשה. היא לוקחת על עצמה את הניווט, התיקון והפיקוד של הסירה כשהסיכוי להגיע למקום בטוח כשהם עדיין בחיים הוא אפסי. קצת פוגע באמינות הסרט כיוון שתמי אפילו לא מגדירה את עצמה כמלחית, אלא יודעת מעט על ניווט ופיקוד על סירות מהתחנות השונות במסע שהיא עברה. היא מגיעה למצב מאוד לא יציב, אפילו יותר מדיי ברמה הקולנועית. היא אומרת שהם בטוח ימותו ואין להם סיכוי וקצת מאוחר יותר שהם יהיו בסדר.

אך היו כמה נקודות שנהנתי מאוד לראות בסרט. נתחיל במוזיקה הנהדרת של וולקר בלטרמן שהיה מועמד בשנת 2016 לפרס האוסקר לפסקול המקורי הטוב ביותר של הסרט "סארו - הדרך הביתה". מוזיקה טובה חשובה מאוד להחזיק את הצופים ולהפוך את הסרט למעניין יותר וזו אחת ההצלחות של הסרט. עוד נקודת אור מצויינת היא נקודת המפנה המרכזית של הסרט שהיא לא היתה צפויה בכלל והצליחה לגעת רגשית בכל הצופים.

הוריקן ריימונד שאליו הם נקלעו בשנת 1983 היה אכזרי במיוחד והאפקטים של הסרט היו טובים מאוד, לרגע אני, ואני בטוח שעוד הרבה אחרים, שכחתי שאני באולם קולנוע וממש נכנסתי לסופה ולטירוף שקורה במסך. הייתה עבודה מעולה בעניין הזה.

לסיכום, בלתזר קורמקור מוכיח בשנית כי סרט אסונות המבוסס על סיפור אמיתי זה המגרש הביתי שלו. הבימוי והמשחק מעולים, המוזיקה מצוינת והאפקטים לא מאכזבים. הבחירה לערוך את הסרט בעריכה מקבילה הייתה נכונה מאוד, אך בכל זאת העלילה לא כתובה מספיק טוב, הדמויות לא מאופיינות מספיק ולא יציבות.

רומנטיקה היא לא הצד החזק ביותר של כותבי הסרט למרות שהסרט במידה מסויימת בנוי על הקשר שבין תמי וריצ'ארד. בשורה התחתונה, אם אתם אוהבים את השחקנים וצמאים לאפקטים מעולים שישאבו אתכם לסרט - אל תפספסו את "נסחפים", הוא בשבילכם.