מחר (ו') יחול היום הרדוף של השנה (יום שישי ה-13) וכמיטב המסורת הכנו לכם רשימת סרטים שמתבססים על מקרים שקרו במציאות. מצאו חבר/ה טובה לאחוז בהם והתכוננו לפחד.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• אמיצות: גילי איצקוביץ' ונאיה הולכות רחוק בשביל תפקיד
• חתונה ממבט ראשון: הסלבס שהתארסו אחרי זמן קצר יחד
• גונבים ת'הצגה: הכוכבים האמיתיים באינסטגרם של הסלבס

משחק ילדים

תופתעו לשמוע שאולי סרט האימה הקלאסי ביותר מבוסס על מקרה אמיתי. הסרט שבו מכבבת צ'אקי הבובה הרצחנית היא למעשה עיבוד קולנועי לבובת וודו בשם רוברט. הסיפור האמיתי מתרחש בשנת 1906 בבית משפחת אוטו, שבעל הבית היה ידוע ביחסו הגס והמשפיל כלפי משרתי אחוזתו. יום אחד, אחד ממשרתי הבית הביא לילד המשפחה בובה עשויית קש בשם רוברט. עם הזמן, קרובי המשפחה והמשרתים התחילו לשים לב לדברים מוזרים אצל הילד. הם שמעו פעמים רבות את הילד מדבר עם הבובה בחדרו. העניינים התחילו להסתבך כאשר בני הבית שמעו את הבן עונה על השאלות של עצמו בקול זר לחלוטין. הילד החל לסבול מסיוטים ולהתעורר בצעקות באמצע הלילה. כאשר הוריו מיהרו להגיע כל פעם לחדרו של בנם, הם מצאו בדרך כלל את כל הריהוט הפוך ואת הילד בבהלה. כאשר שאלו אותו כיצד זה קרה, הילד ענה בכל פעם בקול רם "רוברט עשה את זה!". 

בסופו של דבר רוברט הבובה נלקח מבית המשפחה שטענה כי היא מקללת את הבית. רוברט, שעדיין לבוש בחליפת מלחים הלבנה שלו, חי בנוחות במוזאון "מרטלו" בקי ווסט. עובדי המוזיאון ממשיכים לדווח עד היום על תקריות מוזרות שקורות סביב הבובה.

לזמן את הרוע

סדרת סרטי האימה שעוקבת אחרי פועלם של בני הזוג וורן מבוסס על אירועים אמיתיים. מעבר לכך שמדובר באחד מסרטי האימה הטובים שיצאו בשנים האחרונות, בני הזוג וורן הם אכן אמיתיים, שניהם היו הזוג היחיד שהוכר ע"י הכנסייה כמגרשי שדים. כאמור שני הסרטים בסדרה מבוססים על סיפורים אמיתיים, אבל אנחנו נתמקד דווקא בסיפור של הסרט השני. הסרט עוקב אחרי משפחת הודג'סון שמתחילה לגלות התרחשויות מוזרות בתוך ביתם בלונדון בשנות ה-70. מבין ארבע אחיות המשפחה, ישות אכזרית אוחזת ומשתלטת על האחות השנייה אשר טוענת כי הבית אליו המשפחה עברה לא מזמן היה שייך לאדם זקן בשם ביל וולקינס. במהלך הסרט המשפחה חווה שבעת מדורי גיהנום וזוג החוקרים אד ולוריין וורן אשר כפי שציינו קודם, מתמחים בלכידת שדים, מתעדים את החוויה העל טבעית שעוברת המשפחה ומנסים לעזור לה. עד כמה שהסיפור נשמע הזוי ובדיוני, עפ"י מסמכיהם התיעודיים של הזוג, המקרים האלה אכן קרו. לוריין וורן שהיום גילה עומד על 90, עזרה בהפקת הסרט בתור מישהי שהייתה נוכחת באירועים האמיתיים. 

קטע הוודיאו המצורף הוא ראיון שקיימה רשת טלווזיה בריטית עם המשפחה האמיתית שנרדפה, במהלכה אפשר לשמוע מהילדה בחולצה האדומה את קולו של הזקן שחי פעם בבית הזה ולכאורה רדף אותה. כפי שבויים גם בסרט.

אנאבל

גם הסרט "אנאבל" המעולל את סיפורה של הבובה הרדופה המפחידה, מבוסס בהשראת אירועים אמיתיים שגם הם מבוססים על תיעודיהם של הזוג וורן. במקור, אנאבל הייתה בובה שקיבלה סטודנטית צעירה ביום ההולדת שלה (סירייסלי? בובה ליום הולדת?), וכפי שניתן לראות בתמונה- הבובה האמיתית של אנאבל שדמי לובאטו הצטלמה איתה (מימין) לא דומה בכלל לבובה מהסרט (שמאל). הכל היה טוב ויפה עד שהסטודנטית הצעירה שמה לב שהבובה זזה בחדר שלה ושל שותפתה בזמן שהן לא היו שם. הדברים החלו להלחיץ באמת כאשר הבובה אנאבל ניסתה לתקוף את שותפתה לחדר של הסטונדנית. זוג השותפות קראו לבני הזוג וורן שיתעדו את המקרה ולאחר נסיון כושל של גירוש שדים, הם החליטו שהדרך הטובה ביותר למנוע מהבובה לפגוע במישהו היא לנעול אותה בתיבת זכוכית. בדיוק כמו הבובה רוברט, גם בובתה של אנאבל יושבת עד היום במוזיאון של בני הזוג וורן בקונטיקט שבארה"ב.

הזמרת דמי לובאטו שכפי שניתן לראות בתמונה מימין, ביקרה במוזיאון של הזוג וורן ואף הצטלמה עם הבובה כתבה בחשבון האינסטגרם שלה על התמונה: "זה ממש לא דומה לבובה המזוייפת שבסרט. היא הרבה יותר מפחידה במציאות.