סרט ההמשך של מאמא מיה: מעלה תחושת נוסטלגיה וגעגוע
קלאיסקת המחזמר האהובה חוזרת לסרט המשך בשם "מאמא מיה! הנה אנחנו שוב באים" בו מחזירים אותנו אל העלילה הישנה והמקורית. האם מדובר בעיבוד חדשני או שמא בעלילה בנאלית שחוזרת על עצמה? ביקורת.
הסרט ״מאמא מיה״ שהיה הראשון מסוגו עלה לאקרנים בשנת 2008, וכבר שבה את ליבנו. היום (ה'), לאחר עשר שנים של געגוע לשירים של ״ABBA” ולשחקנית המובילה מריל סטריפ, יצא הסרט השני, המרגש לא פחות.
עוד בערוץ הבידור של פרוגי:
- דרמת הבנים והבנות: "לא עושים דברים כאלה"
- דין הפנר בראיון ווטסאפ: "מעריצים צלצלו לי בשער של הבית"
- שחקו: נראה אם תזהו את הסלבס כילדים
עלילת הסרט היא למעשה כפולה- מצד אחד סובבת סביב סופי, ביתה של דונה, שלמעשה ממשיכה את החלום שלאימה להקים מלון ביוון. מהצד השני של העלילה אנחנו נתקלים בנערה הדומה באופן כמעט מבלבל לסופי, ולאחר זמן מה מגלים שמדובר בדונה בצעירותה. במשך העלילה הכפולה ניתן להבחין בעובדה שסופי עוקבת במדויק אחר צעדיה של אימה המנוחה.
מתחילת הסרט ועד סופו הוצפנו ברגשות געגוע לסרט הראשון כשכמובן שירי הסרט של להקת ״ABBA” מבוצעים במלואם, מה שגרם לנו להרגיש שאנחנו חלק מהעלילה ובמקביל מופתעים בכל תפנית בה. וההפתעה הכי גדולה הייתה הופעתה המרגשת של כוכבת הסרט מריל סטריפ, שהציפו אותנו בתחושת חמימות ובעיקר געגוע. מנגד לתחושת הנוסטלגיה האהובה שתחושו במהלך הסרט יש לציין, כי האורך של הסרט (114 דקות) היה מיותר למדי וכי הייתה תחושה שהעלילה נמשכה יתר על המידה, והייתה יכולה להיסגר קודם לכן.
לסיכום, הסרט השני בהחלט מדהים כמו שציפינו. הוא היווה מעין ״קאמבק״ לסרט הראשון ועם זאת חידש והפתיע עם עלילה מעניינת וממש לא בנאלית. הסרט מציף את צופיו מתחילתו ועד סופו בקסם בלתי נגמר של שירים ואהבה תמימה, ממש כמו פעם. אך מי שמתכוון לראותו, צריך להיערך לסרט ארוך ועמוס פרטים שכדי להיבנם עד הסוף מומלץ לראשון בסרט הראשון.