ביקורת 'מקוללים': כשלון תסריטאי או מותחן פסיכולוגי קולע?
סרט האימה הישראלי בכיכובם של דניאל גד ועמית רהב מציג לנו את המסע ההזוי של שלושה חיילים שאובדים באמצע מדבר רדוף. למרות הניסיון להעביר משל על בדידות האדם באמצעות סצנות מוצלחות, מפחידות ולא קלות לעיכול - אנחנו מקבלים עלילה מוזרה ולא ברורה שנראה שגם היא הלכה לאיבוד באותו מדבר. ביקורת
ז'אנר סרטי האימה הישראלי די נחלש בשנים האחרונות. כשבעשור הקודם הוכיחו את מעמדם סרטים כמו "מי מפחד מהזאב הרע" ו-"כלבת", היום (ה') עלה לאקרנים המותחן "מקוללים" ועל אף היותו סרט פסיכולוגי בעל מסר עמוק על נפש האדם, הוא הולך לאיבוד בין תסריט מטושטש ויומרני לבין סצנות הזויות וקשות לצפייה.
עוד בערוץ הבידור של פרוגי:
- רכילות בקטנה: האולימפיאדה מגיעה ל"כדברא 3"
- The Story: עפר שכטר מתעלל במעריצים
- יקרה בקרוב? לי בירן מדבר על הצעת נישואין לאליאנה
הסרט עוקב אחרי אביב (עמית רהב), צלם צבאי המצטרף לתרגיל ניווט של חיילי גבעתי כדי לצלם סרט תדמית. הוא מוצמד לשני לוחמים ביחידה: תומר (דניאל גד) המופנם שחולם לצאת לקצונה וברחש (נמרוד הוכנברג) הליצן שרק מחפש להריץ צחוקים. כדי לשפר את המיומנויות, מפקד הצוות שולח את החיילים לנווט באזור לא מוכר, ליד יישוב בדואי שתושביו גורשו ב-48'. החיילים מזלזלים בשמועות על קללה שרובצת על האזור ויוצאים לדרך. עד שהם מבינים שהמסע הזה לא הולך להיגמר בדרכים שאליהם ציפו ולצד המחזות האיומים שהם נתקלים בהם הם הולכים לאיבוד בתוך הנפש של עצמם.
נתחיל דווקא בצד החד של הסרט שזה הוא קאסט השחקנים שלו; בראשם דניאל גד שעושה עבודה משחקית נפלאה בתור החייל המופנם ששואף לקצונה ומנסה להיאחז בשפיות כל עוד היא בו ועמית רהב שמגלם דמות שהיא אאוטסיידרית שמנסה להתחבר אל הלוחמים בשטח. גם נמרוד הוכנברג בתפקיד הליצן של החבורה מוסיף קצת תיבול הומוריסטי לאווירת המתח בסרט. בסרט מככבים גם בתפקידים משניים עידן שקרוקה ואסף פרי המעולים גם כן. הסרט גם מתעטר בצילום משובח שכולל עריכת צבעים נכונה וזוויות מדויקות שיחד עם הפסקול והאפקטים הקוליים המצוינים בהחלט מעלים בנו תחושת צמרמורת מקפיאת דם בחלקים ספציפיים, מה שמוכיח את הצד האימתי של הסרט בצורה טובה.
מעבר להיותו סרט אימה על המסע הזוי וטראגי שחווים שלושת החיילים, "מקוללים" מסתיר בתוכו גם דברים נוספים; ביקורת פוליטית ומסר על החיים. אנחנו לא נוהגים לגעת בפוליטיקה לכן אנחנו נמנע מלהגיב על הביקורת הפוליטית הקיימת בסרט, נדגיש רק שהיא מורגשת מאוד במתח הפסיכולוגי שמתקיים בין תושבי הכפר הבדואי לשעבר לחיילי צה"ל. מעבר למסר הפוליטי, קיים בסרט משל על נפש האדם ועל השפיות שהחיילים מאבדים ככל שהם אבודים יותר במדבר הריק מנפש חיה- הוא מלווה בסצנות בה החיילים הוזים דברים מצמררים וגם ברגעים גרפיים קשים לצפייה שבהחלט לא מתאים לבעלי לב חלש.
למרות שהמסר מתוחזק על ידי משחק פסקול וצילום נהדרים, הדבר שמפיל את "מקוללים" היא העלילה של הסרט שמתקשה להסביר אותו ועם מהלך הסרט היא רק מעלה בנו עוד ועוד שאלות מבלי לקבל תשובות. אנחנו מקבלים מותחן שמאוד מתאמץ להיות עמוק ומתגלה כסרט אימה בעל קלישאות צפויות וסיפור שיורד מהדרך המוצלחת שעליו עלה בתחילת הסרט ומסיים כסרט מבלבל ולא ברור.
לסיכום, "מקוללים" בא עם מטרה נכונה ועמוקה כאשר הוא חמוש בקאסט נהדר צילום ופסקול מצמררים אבל נופל ברשת העכביש בניסיון להראות מותחן פסיכולוגי שמצליח להסביר את עצמו - כאמור הוא לא משיג את המטרה הזו והוא מוצג כסרט אימה קלישאתי עם תסריט שאמנם בונה סביבו המון עניין אבל שוכח גם להצדיק את כל המתרחש בסרט, בעיקר בסוף שלו, שמשאיר אותנו מבולבלים ומתוסכלים מחוסר הנסיבות של מהלך הסרט. הוא משיג את מטרתו בלהיות סרט מפחיד והזוי, אבל עלילה הגיונית, טוויסט מעניין וסוף מספק לא תמצאו בו.
