אחרי שהספר עליו מבוסס הסרט מכר חצי מיליארד עותקים ברחבי העולם, מגיעה הגרסה הקולנועית שמנסה את מזלה בעולם הארוטיקה של בני הנוער - היא אמנם מסמנת וי על התחום האירוטי אבל נכשלת בכל שאר התחומים שלו.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• רכילות בקטנה: עומר חזן שוב זוכה בגדול
• לא רק הבת של: אמה אלפי אהרון פורצת בגדול
• נפלה לזה: ירדן הראל בוידוי מפתיע במיוחד

טסה יאנג היא סטודנטית מצטיינת, בת טובה לאמה החד-הורית וחברה נאמנה לבן זוגה. אך כאשר מגיעה לקולג׳ היא מקבלת רעיונות אחרים לגבי עתידה, אחד מהם הוא הרדין סקוט, החתיך של הקולג׳. בחור חכם ומסתורי המצליח לגרום לטסה להתבלבל ע״י התנהגותו הפלרטטנית. לאחר משחק "אמת או חובה" בין השניים ששם אותם בסיטואציה מעט מביכה, טסה לוקחת החלטה להתרחק מהרדין ולא להיגרר למשחקים שלו. אבל כשהרדין מזמין את טסה לבקר ב״מקום הסודי״ שלו – אגם יפה, מבודד ועמוק בתוך היער מחוץ לקמפוס – הוא מראה לה פגיעות שמעוררת בה תשוקה כלפיו. טסה מתחילה לשחרר את המושכות שהיא החזיקה חזק כל כך, ומאפשרת לעצמה להיפתח להרדין, ולגלות שיש להם יותר מן המשותף מכפי שהיתה מדמיינת. כשהיחסים הרומנטיים ביניהם פורחים, טסה מתחילה למצוא את עצמאותה ולגלות מחדש את כל מה שחשבה שהיא יודעת על עצמה ומה היא רוצה מהחיים. ואז, בדיוק כשהחיים נראים ורודים מתמיד, קורה הלא צפוי, וטסה מגלה שהרדין מסתיר סוד שמאיים לקרוע את אהבתם.

על אף התקציר המרשים, בפועל התסריט לא מכביר במילים עמקות ולמעט דיאלוג בודד עם קצת עומק ופואטיקה משובחת, מדובר בתסריט פחות טוב - דמותו של הרדין (הירו פיינס טיפין, "הארי פוטר") מאוד רובוטית, בעיקר בגלל המשפטים הקצרים שהוא זורק מדי פעם שגורמים להסיר מאישיותו את כל האנושיות והעומק שלכאורה מצפים מבחור שאוהב שירה וספרות להכיל. דמותה של טסה (ג'וזפין לנגפורד) יותר מלאת עומק וכן מציגה לנו סיפור רקע מעניין, חוץ ממנה שאר הדמויות ובמיוחד הרדין פשוט כתובות באופן מאוד שטחי.

ואם כבר דיברנו על חוסר אנושיות, נבהיר כי כמעט כל סצנה בסרט היא מופרכת. כל תהליך מערכת היחסים שלהם מאוד מרוחקת מהמציאות, זה מתחיל מהקלישאות הרגילות של דרמת קולג' אמריקאית וממשיך פנימה אל מפגשים רומנטיים בין השנים שעל אף היותם אירוטיים הם לא משדרים שום דבר מעבר. זה מרגיש כאילו המטרה של הסרט היא להציג לנו מערכת יחסים מאוד פרועה (בלשון המעטה) שמצדיקה בגידות ומעקב אחר האמת, ואין עם המסר הזה שום בעיה - אבל מעבר לכך אין שום עומק, תפנית או דרמה.

לא רק שהסרט מציג מערכת יחסים אוטופית של גברים חתיכים ונערות עמידות, גם רגעי המשבר שלו נפתרים כאילו לא היו. הרי גם בעולם מושלם כמו שלהם צריך להיות משבר, אחרת הסרט לא מקבל תפנית ונהיה חסר עניין. המשבר האמיתי בין השניים, מגיע רק ברבע השעה האחרונה שלו וגם אז נראה שהסרט מתנצל על טיפת המציאות שהוא מציג וישר מטאטא אותה מתחת לשטיח. אם ננסה להסתכל על העומק, נגלה רגעים אחדים של מוטיבים של יחסי אב ואם או מטאפורות המובעות דרך שירה על מערכת היחסים של השניים - אבל כאמור מדובר ברגעים בודדים שבהם הסרט כן מצליח להרים את הראש מעל המים הרדודים אך מתקשה להישאר בעומק האוויר.  

לסיכום, "אחרי ש…" הוא למעשה '50 גוונים של אפור' בגרסה צעירה יותר. מדובר בעלילה שצועדת במקום ולא מקבלת קתרזיס ראוי, הוא קיטשי ומוקצן. אלה מכם שרוצים לחוות קצת אסקפיזם משעתיים של חלומות נעורים מופרכים אולי צפויים ליהנות. אבל כסרט רומנטיקה עם מערכת יחסים מעניינת, כפי שהוא מציג את עצמו בטריילר - הוא קצת פחות עובד.

 הסרט מוגבל לגילאי 12 ומעלה