פוקימון - הבלש פיקאצ'ו: נדוש וצפוי אך מעורר נוסטלגיה
אחרי הטירוף של ״פוקימון גו״ שהחזיר לנו את הטירוף למפלצות הכיס, הסרט החדש של פוקימון שגרם להרבה צופים ותיקים וחדשים להתרגש, הגיע היום (ה') לבתי הקולנוע בישראל וזה מה שחשבנו עליו. ביקורת
שנתיים לאחר טירוף ה״פוקימון גו״, אפשר היה להגיד כי באמת הדבר שכנראה כולנו הינו צמאים אליו הוא קאמבק של אחד מסדרות והסרטים הכי פופולרים של שנות ה-2000. כעת, יוצא סרט לייב אקשן ראשון ממותג "פוקימון" שנקרא "הבלש "פיקאצ'ו". הסרט מספר על ילד בשם טים שאבא שלו הוא מעין חוקר פוקימונים נחשב, שבמהלך ניסוי לפיתוח הפוקימון האגדי ״מיוטו״ קרתה תקלה - ללא ספויילרים - שהייתה מכוונת ואביו נהרג. ישנו רעל סגול ומיסתורי שהופך כל פוקימון לעצבני עם עוצמת אדרנלין בדרגה גבוה. בנוסף, בסרט ישנו ״קאץ׳״, פיקאצ׳ו חוזר עם כובע מיוחד וחוש הומור משופר ויחד עם טים הם הולכים לחקור את מקרה המוות של אביו.
עוד בערוץ הבידור של פרוגי:
- קווין רובין מספר על הסבא שלא הכיר
- הארץ הזאת: הסלבס האהובים על העלייה לארץ ישראל
- גאווה ישראלית: השחקנים הישראלים שמצליחים מעבר לים
במהלך הסרט היה אפשר לראות אנימציה מצויינת שגורמת לכל חיית פוקימון מוכרת ואהובה להיראות אמיתית ופרוותית ואפילו להאמין שנמצא כאלו בעצמנו ברחוב. ולכן, חייבים לציין לשבח את יוצרי האנימציה של הסרט. אך ככל שהושקע באנימציה - מסתבר שבתסריט בדיוק ההיפך. העלילה הייתה די נדושה, צפויה ומשעממת. עם זאת, הייתה גם סצינה שגרמה לנו להתרגש ממש - מיד לאחר מות אביו של טים בתחילת הסרט.
במהלך המסע המדובר הצטרפה נערה בלונדית שעוזרת לטים למצוא עוד רמז שיוביל אל פיענוח המוות הפיתאומי של אביו. ואליה נלווה הפוקימון ״פסיידאק״ שלא נתן מנוחה במהלך הסרט ואפילו היה קצת מעיק עם המילה החוזרת. יש לציין שהוא שינה את צליל המילה ״פסיידאק״ לאחר שפיקצ׳ו עשה לו מסאז ברגל. נשמע הזוי? זה עוד כלום. לקראת התקדמות הסרט העלילה הובילה לכך שפיקאצ׳ו זה בעצם דמות שקשורה לטים! ואיש רשע ומרושע רוצה להשתלט על העולם באמצעות שליטה בפוקימון האגדי ״מיוטו״ ולמזג את כל בני האדם יחד עם הפוקימונים ועל ידי כך להשיג משהו לא ברור.
הציפיה מהסרט הייתה די גבוהה, הרבה באז חיובי היה סביב ה"פוקימון גו" ולאחר שניסינו, שיחקנו והשתתפנו בטורנירים, כן ציפינו לראות יותר קרבות זירה בין הפוקימונים במהלך הסרט. אולי אפילו תחרות, חוץ מקרב זירה קצר ובודד שלא המריא יותר מידי. במהלך הסרט פיקאצ'ו שר את השיר הנוסטלגי והאהוב של הפוקימון שבהחלט היה חיזוק חיובי עבור עלילת הסרט. בכלל הדמות של פיקאצ'ו הייתה נקודת אור עם לא מעט רגעים שנונים ומצחיקים שעוררו בנו גיחוך.
מה שכן אפשר להגיד זה שהאווירה של הסרט כן תרמה לפיתוח הדמיון ולחשיבה של "מה היה קורה אם העולם היה שייך לנו ולפוקימונים" ואפילו מילאו סוג של פנטזיה, לישון כפיות עם פסיאדק (כי פשוט לא היה אפשר לשמוע שם אחר של פוקימון חוץ ממנו). כן היה כיף לראות ולצעוק את שמו של כל פוקימון שאתה מכיר, אך ציפינו לעלילה יותר מתוחכמת, יותר קרבות ושימוש בכוחות הפוקימון.
|
|