כבר בשם של הסרט אפשר להרגיש שלפנינו סרט נעורים פרוע מלא באנרגיות וצחוקים. האמת שזה די הצליח לאוליביה ויילד, במאית הסרט. איימי (קייטלין דוור) ומולי (ביאני פלדסטיין) נותנות הופעה שנונה וכיפית במיוחד על המסך הגדול, ואפילו הצופים צחקו לא מעט.

וד בערוץ הבידור של פרוגי: 

• בואו לזכות: הזמנה זוגית להשקת העונה החדשה של דאנסטורי
• טיילור מתעצבנת: ״לא היו שואלים גבר את השאלה הזו״
• התאמה מושלמת? הדמויות שהיינו רוצים שיהיו יחד

אתחיל במשחק המצוין של ביאני פלדסטיין. היה פשוט תענוג לראות אותה על המסך, היא שחקנית מצוינת, כשלצידה קייטלין דוור שגם היא לא מאכזבת בכלל. שאר השחקנים היו טובים גם הם, רק מבוגרים מדיי לשחק נערים בתיכון, שזה תופעה ידועה אבל בולטת בסרט הזה. כולם יחד יצרו סרט קומדיה מצחיק ובועט, צבעוני ומלא חיים. הסרט שנון מאוד.

עם כל ההומור, מרגיש כאילו היוצרים לא התאמצו מספיק, הם הכניסו הרבה רגעים מצחיקים ושברו את הסרט כיצירה אחת מצחיקה. זה פגע בשלמות הסרט, אבל זה משהו שאפשר להתמודד איתו כצופים. פשוט האמירה של היוצרים כאן היא שהוא מכוון לקהל יעד שמחפש סרט מצחיק ושנון.

יש איזושהי בעייתיות עם הסרט, והיוצרים מודעים לה ולקחו אותה בחשבון. הסרט קצת עשוי מדיי, המון צירופי מקרים, המון השפעות חיצוניות על העלילה והתהליך של איימי ומולי בתוך כל זה הולך קצת לאיבוד. בהתחלה העלילה עוד מתקדמת בצורה טובה, אבל בשלב מסוים אתה מתחיל לאבד אמון בסרט. רואים דברים שפשוט לא יכול להיות שהם קורים. שוב, זה פגע באיכות הסרט, אבל לא בהומור.

מתוך 'חורשות את הלילה' © צילום: באדיבות פורום פילם

לסיכום, זה לא עוד סרט נעורים. "חורשות את הלילה" הוא סרט חזק ומצחיק, עם הזדהות מאוד טובה עם הדמויות, שבזכותה הסרט מחזיק את הצופים והוא גם מהנה מאוד. יוצאים מהקולנוע בתחושה טובה ולחיים כואבות, אבל עם תחושה כזאת שזה לא עומד להפוך לקלאסיקה וזה קצת חבל. כי ההומור השנון והמעולה הגיע ממקומות לא אמינים ולא הגיוניים עלילתית. הסרט לא נאמן לחוקים של עצמו אבל כן יגרום לכם לצחוק ולהתאהב בו.