אלטון ג'ון הוא הוא זמר, יוצר, מלחין ופסנתרן בריטי והוא אחד הזמרים המצליחים ביותר במאה ה־20. ו"רוקטמן" שהגיע אמש (ה') לבתי הקולנוע בא לספר את סיפור חייו בתיבול שירים נועזים ודרמה מעט שטחית. הנה מה שחשבנו עליו

עוד בערוץ הבידור של פרוגי: 

• בואו לזכות: הזמנה זוגית להשקת העונה החדשה של דאנסטורי
• טיילור מתעצבנת: ״לא היו שואלים גבר את השאלה הזו״
• התאמה מושלמת? הדמויות שהיינו רוצים שיהיו יחד

הסרט עצמו הוא ברובו פלאשבק אחד גדול שאלטון מספר בקבוצת תמיכה, החל מתקופת הילדות שלו בתור נער ביישן וחנון ועד שנות ההצלחה שלו. אבל שם הוא נעצר, וזו הבעיה הראשונה של הסרט, שעוצר את הביוגרפיה שלו בשנות ה-40 שלו. נכון, אלטון עדיין איתנו (שיזכה לשנים ארוכות) אבל זו לא סיבה להשמיט מביוגרפיה על הזמר בן ה-72 את כל שנות הגיל השלישי שלו שממש לא חסר בהן תוכן מעניין. 

"רוקטמן" כולל לא מעט קטעי שירה ברגעים מרגשים או נקודות חשובות בחייו של אלטון, מה שהופך את הסרט למעין מחזמר. טארון אגרטון ('קינגסמן') מגלה פה יכולות ווקאליות מרשימות בעיקר בטונים הגבוהים המזוהים עם שיריו של ג'ון. מלבד קטעי השירה, טארון מבצע גם הופעה משחקית מצוינת - הוא העלים את הקוביות והחזה המוצק שנשארו בסרטי 'קינגסמן' בהם הוא גילם את הסוכן אגסי, והוסיף לעצמו כרס קטנה כיאה לאלטון בשנותיו המוקדמות. גם שחזור התלבושות הססגוניות והמיוחדות שאלטון מזוהה עימן תרם מאוד לאמינות ואווירת הסרט. אוסקר לא יהיה פה, אבל אגרטון מוכיח את עצמו בתור שחקן עם יכולות וירטואוזיות ודרמטיות מרשימות במיוחד - עוד קצת השתפשפות והוא בדרך לפסלון.

מלבד המשחק והקטעים המוזיקלים המבוצעים בצורה מעולה, יש גם את עניין התסריט. כאמור, העלילה נעה בין הופעותיו הראוותניות לבין הדרמה בחייו האישיים ומערכות היחסים שלו עם הוריו והמאהבים. אלטון יצא מהארון בשנות ה-30 שלו כביסקסואל, דבר שהיה להוריו מאוד קשה לקבל. בסרט אנחנו נחשפים לביקורת הקשה של השניים, המתבטאת בדיבור חסר רגש אל בנם המבולבל שרק רוצה את הקבלה והאהבה שלהם על אף היותו הגאה. העלילה מצליחה לתת מכה קלה בבטן בהתנהגות הוריו, אבל איפה ההתמודדות האישית של אלטון? הסרט מציג רגעי משבר מאוד חשובים באופן שטחי או קצר מדי, אנחנו לא חווים את הכאב שלו על בשרנו. הורגש כי היה חסר דיאלוג או שניים על המצב הנפשי הלא קל שלו. קיימת דרמה בסרט, ואין הוא מציג את חייו של ג'ון כגן עדן להטב"י, אך הדרמה היא פשוט מאוד עדינה ולא מורגשת. זה לא שציפיתי לסרט דרמה כבד על המאבק על הזהות המינית, אבל כן חסר איזון בין הדרמה לקומדיה - איזון שקיים בכל סיפור חיים.

מעריציו ואוהדי להיטיו של אלטון עשויים להתחבר יותר לעלילה ואף יצחקו מכמה בדיחות פרטיות ששתולות בסרט. אלה מכם שבאים בלי רקע עלולים להיתקל בקושי להתחבר לזמר ששמו חקוק יותר בקהל ה30+. חשוב לציין כי בניגוד ל'רוקטמן', מתחרו המתבקש 'רפסודיה בוהמית' המספרת על סולן להקת קווין פרדי מרקיורי כן מצליח לחבר את הקהל, גם אלה שלא הכירו אותו לפני, וזאת ככל הנראה בזכות התסריט הנהדר של הסרט.

לסיכום, "רוקטמן" הוא סיפור חיים מוזיקלי וצבעוני במיוחד. גילומו של הזמר אלטון ג'ון כמו גם ביצועי שיריו מבוצעים בצורה מספקת ומהנה. הוא כן סובל פה ושם מכמה בעיות תסריט, אבל אין ספק שהמוזיקה הנפלאה וההופעות יגרמו לכם לשכוח שבאתם בכלל לצפות בביוגרפיה. נכון, הוא לא כריזמטי ועוצמתי כמו 'רפסודיה בוהמית' אבל הוא בהחלט מחזמר חמוד ומהנה שלא כדאי לפספס.