הסרט השלישי של "צעצוע של סיפור" הגיע אלינו בשנת 2010, לפני כ-9 שנים, ונראה היה שיהיה קשה מאוד לעשות סרט אחריו שירצה את הקהל. הוא כבר סיכם ורמז על הסוף, אך פיקסאר התעקשו על סרט נוסף, שמתחיל בעזיבתם של הצעצועים מאנדי, ולוקח אותם למסע חדש ומפתיע. היו לי חששות רבים לקראת הסרט, זוהי משימה לא פשוטה. ואני יכול להגיד בלב שלם שפיקסאר הצליחו להתעלות על עצמם ולהביא סיפור שמצליח לנתק ממנו את החששות, ונתן חוויה עוצמתית ומעולה, שאסור לכם לפספס.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• במיוחד בשבילכם: הצצה לפרק הראשון של "לאהוב אותי"
• פרסום ראשון: קווין רובין ינחה לצד אליאנה תדהר
• דעה: למה אין ייצוג מוביל של דמויות להטב"ק בסרטי דיסני?

אם היה צריך לסכם את סיום סדרת הסרטים במשפט, הייתי אומר שהסרט השלישי הוא סופו של אנדי והסרט הרביעי הוא סופם של הצעצועים. הסרט בעצם שם במרכז את היציאה של הצעצועים לעולם החיצוני. הוא לא סובב סביב הילדה שאליה הם שייכים, אלא סביב הצעצועים עצמם והמקום שלהם בעולם. הסרט מביא מסרים מעניים בנוגע לחשיבות הצעצוע לילד וגם חשיבות הילד לצעצוע, שהם מקסימים ומועברים בצורה אותנטית.

© באדיבות פורום פילם

החשיפה לעולם החיצוני מראה באיזשהו אופן את ההתבגרות של הסרטים יחד עם צופיה הראשונים, אותם ילדים של 1995. את זה מאוד אהבתי בסרט. אני חושב שיש עוצמה מאוד גדולה לחיבור בין הצופים לאורך השנים והסרטים. צריך לצד הדור הצעיר, לחבר גם את אותם אנשים שגדלו על הסרטים. לא רואים את זה בהרבה מקומות וכאן זה בהחלט מקסים.

זה ללא ספק הסרט המצחיק ביותר בסדרת הסרטים. הקהל לא הפסיק לצחוק, גם אנשים מבוגרים. פיקסאר הצליחו לפנות לקהל רחב של אנשים וטווח גילאים רחב עם הומור מעולה ומדויק שמגיע ממקומות לא צפויים ומהרבה דמויות שמופיעות לאורך הסרט. פורקי, הצעצוע זבל החדש שמצטרף אליהם הוא דוגמה מעולה. פשוט מעלה חיוך על הפנים בכל דיאלוג שלו, ולעיתים קרובות גם מעבר.

© באדיבות פורום פילם

במסע שעובר וודי לוקחים חלק מסרים נוספים. מסרים של נתינה, הקרבה ונאמנות. הכל עבר בצורה יוצאת דופן, ואהבתי את השילוב של דמויות מז'אנרים שונים שמגיעות לפתע ונותנות צבעוניות ועניין נוסף לסרט. היו כמה שינויים לאורך הסרט שהיו פחות אמינים, שינויים מעט קיצוניים ופתאומיים של דמויות, שפגעו באמינות הסרט. אבל בסופו של דבר מדובר באנימציה ברמה הגבוהה ביותר, מלווה במוזיקה מדהימה ומסרים חזקים.

לסיכום, התסריט מצחיק באופן עקבי לאורך כל הסרט, ועם זאת מרגש וחזק מאוד. אמנם עברו תשע שנים מאז הקודם בסדרה אבל פיקסאר הוכיחו שעדיין יש להם את הקסם והצליחו ליצור סיפור איכותי ומצוין. אמנם יש פה ושם שינויים מעט קיצוניים ופתאומיים, אבל בסופו של דבר יש להם את זה. אם גדלתם על הסרטים הקודמים, אל תתנו לעצמכם לפספס את האחד הזה.