אי אפשר להתעלם מהעובדה שתדמית הקולנוע הישראלי היא לא גבוהה בכלל בקרב הקהל הישראלי. אך מסתתר כאן עולם שלם של יוצרים מוכשרים, זרמים, ז'אנרים והתפתחויות לאורך השנים שמציגים בצורה יוצאת דופן את המציאות הישראלית. בכל פעם נביא לכם שלושה סרטים ישראלים שיציגו לכם טעימה מהקולנוע הישראלי שכולנו צריכים להתגאות בו.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• מעלים מודעות: ראיון אישי עם הכוכבים על מחלת הסרטן
• הסוף לשמועות: רז ספני חושף את החברה החדשה
• מרגי: "בטירונות קיללו אותי ואת נועה"

עד שנות ה-60 הקולנוע הישראלי היה מאוד חד-גוני. סרטים מאוד ציוניים, ומעטים מאוד, בשל העובדה שבשנותיה הראשונות של המדינה, אנשים היו פחות עסוקים באמנות, אלא יותר בהקמת המדינה. במיוחד כשמדובר באמנות הדורשת טכנולוגיה מתקדמת. בשנות ה-60, היוצרים הישראלים הבינו שהקולנוע יכול להיות מסגרת מצוינת להצחיק ולשעשע אנשים, ולא רק להנחיל בהם ערכים. סרטי הבורקס היו מאוד סטריאוטיפים. במרכזם לרוב עמדה דמות מזרחית, לא משכילה, אבל עם חוכמת רחוב. מולה דמות אשכנזית משכילה אבל מאוד שטחית, והיא ללא חוכמת רחוב.

כמעט בכל סרט בורקס, בשלב מסוים התפתח סיפור אהבה בין מזרחי ואשכנזייה, או להיפך - אשכנזי ומזרחית. והסוף תמיד טוב, חתונה של השניים. המבקרים אמנם שנאו את הזרם הקולנועי של סרטי הבורקס, בעיקר בגלל החזרתיות, הסטראוטיפים, וחוסר הייחודיות בכל סרט, אבל הצופים עפו עליו. אם הייתם הולכים משנות ה-60 עד אמצע שנות ה-80 לקולנוע, הייתם רואים שבניגוד להיום, רוב האנשים הלכו לראות סרטים מקומיים - סרטי הבורקס.

אם אתם שואלים את עצמכם: רגע, למה בכלל קוראים להם "סרטי בורקס"?! התשובה היא לא כל כך פשוטה, ככל הנראה השם תפס כאשר בועז דוידזון (במאי "אלכס חולה אהבה", "חגיגה בסנוקר", "צ'רלי וחצי" וסרטי בורקס נוספים) קרא להם ככה, כמחווה למערבוני הספגטי האיטלקיים וגם בטענה שהם נעימים וחמים כמו המאכל האהוב. המבקרים השתמשו בביטוי במשמעות שלילית, כזלזול. סיבה נוספת לכינוי הזה היא העובדה ששני סרטים מאותו זרם השתמשו בבורקס כמוטיב מרכזי בעלילה: "השוטר אזולאי" ו-"לופו". הסרטים שנמליץ לכם הפעם הם שלושה סרטי בורקס זכורים שמצוטטים אותם עד היום: "סלאח שבתי", "חגיגה בסנוקר" ו-"גבעת חלפון אינה עונה".

סלאח שבתי

סרטו הראשון של אפרים קישון, תסריטאי, סופר, מחזאי ובמאי, מהגדולים שידעה ישראל. את הסרט הוא כתב וביים בשנת 1964, 15 שנים לאחר שעלה לארץ מהונגריה. הסרט מבוסס על קטעים סאטיריים שכתב ללהקת הנח"ל במהלך שנות ה-50. הסרט כל כך הצליח, שעד היום הוא מחזיק במקום השלישי בסרטים הישראלים הנצפים ביותר בכל הזמנים, עם למעלה ממיליון כרטיסים שנמכרו. הסרט מציג בצורה סאטירית ביקורת נוקבת על התנהלות המדינה בשנותיה הראשונות. הוא מבקר את קשיי העולים, הבירוקרטיה שלא נגמרת והפוליטיקה המלוכלכלת שהייתה כאן, ונחשב כסרט הבורקס הראשון. הוא גם הראשון שייצג את ישראל באוסקר כמועמד לפרס לסרט הזר הטוב ביותר, וזכה בפרס גלובוס הזהב בקטגורייה זו.

גיבור הסרט הוא סלאח שבתי, עולה שהגיע לישראל, ממש בראשית המדינה, יחד עם אשתו ושבעת ילדיו. הוא נשלח מיד למעברה (שם גרו עולים חדשים באותה תקופה), ובתמימות הופך לאחד מדמויות המפתח באותה מעברה. דמות משפיעה מספיק כדי לגרום לפוליטיקאים רבים להתחנף אליו. בלי הרבה ידע ושכל, הוא מצליח לגבור על המציאות הישראלית. במהלך הסרט מתאהב נער הקיבוץ האשכנזי זיגי (אריק איינשטיין) עם בתו המזרחית של סלאח שבתי, חבובה (גאולה נוני).

חגיגה בסנוקר

אחד מסרטי הבורקס האהובים ביותר, בבימויו של בועז דוידזון ובכיכובם של יהודה ברקן, זאב רווח, יוסף שילוח וטוביה צפיר. הוא יצא בשנת 1975, תחילה תחת השם "סנוקר", ששונה ל-"חגיגה בסנוקר" כדי לגרום ליותר אנשים לראות אותו. אמנם נכתב תסריט, אך כחלק מרמת הפקה נמוכה בסרטי הבורקס, רוב הדיאלוגים בסרט מאולתרים. אפילו ציטוטים בלתי נשכחים כמו "הוא לא בישל, כבוד הרב", הם בעצם תוצאה של אילתור השחקנים. הסרט הצליח מאוד ומכר למעלה מ-600 אלף כרטיסים (כאשר גרו בישראל כ-3.5 מיליון תושבים).

העלילה בעצם מתמקדת בשני נוכלים, חנוכה וגבריאל, שהתחביב שלהם הוא לעקוץ אנשים. הם מפסידים במשחק סנוקר מול סלבדור, מיליונר ואיש פשע, כך שהפעם מאוד כדאי להם לשלם לו את הכסף שהם חייבים לו. כדי לעשות זאת, גבריאל רוצה למכור את הבית שלו, מה שלא אפשרי (לפי הצוואה של אביו) לפני שאחיו התאום עזריאל יתחתן. גבריאל רוצה לשכנע את הרב שיחתן את ביתו עם עזריאל, שמאוהב בה. כדי לעשות זאת הוא לוקח את חנוכה, שמתחזרה לשדכן ומנסה לשכנע את הרב לעשות זאת, בזמן שגם סלבדור רוצה את ביתו לאחיין שלו. כאן בעצם רואים את סיפור האהבה בין בת הרב האשכנזית ועזריאל המזרחי.

גבעת חלפון אינה עונה

הסרט הקאלסי של אסי דיין משנת 1976, בכיכובם של שלישיית "הגשש החיוור": גברי בנאי, שייקה לוי וישראל פוליאקוב. דיין פיתח את הרעיון כאשר היה במילואים לאחר מלחמת יום הכיפורים, ולא עשה כמעט כלום בזמן הזה. הוא היה בדיוק אחרי הצלחת סרט בורקס אחר שעשה, "יופי של צרות!", ולכן החליט להעיר את ההוויה במילואים אחרי המלחמה, בנוסחה של סרט בורקס. כל אחד מהגשש החיוור קיבל כ-17 אלף דולר, על שלושה שבועות של צילומים. הסרט מכר למעלה מ-670 אלף כרטיסים והפך להצלחה מאוד גדולה. "גבעת חלפון אינה עונה" מתאפיין בכך שרבים זוכרים בעל פה לא רק משפטים, אלא גם סצנות שלמות ממנו.

הסיפור סובב סביב בסיס צבאי, בו משרת ג'ינג'י, שהצעת הנישואין שלו ליעלי נדחתה על ידי אביה, ויקטור. היא בורחת לבסיס שלו, תוך שהוא מגייס למילואים את סרג'יו קונסטנצה, אחד שמסתבך עם ויקטור, שמגיע למילואים רק כדי לברוח ממנו. ויקטור מגיע לבסיס כדי לנקום בסרג'יו, מה שהופך את הבסיס למקום משוגע לגמרי. במקביל גם המפקד מתחרפן, יש בעיות עם המצרים, והמטבח הופך למסעדת גורמה שלא ידע צה"ל. סיפור האהבה הוא בין ג'ינג'י המזרחי, ויעלי (ניצה שאול) האשכנזייה.