אפתח בגילוי נאות, מאז יצא הטריילר הראשון חיכיתי בציפייה לקראת "אנאבל: חוזרת הביתה" או בתרגום העברי הגנרי "אנאבל 3". בניגוד לסרטי אימה שאני מעריץ אותם בזכות הכתיבה המצוינת והחדה שלהם כמו "תברח" או "ברבור שחור", אל כל סרט המשתייך ליקום הקולנועי של 'לזמן את הרוע', אני הולך ללא שיקולי איכות הכתיבה - אלא רק בגלל הפרנצ'ייז הפופולרי והאהוב. למה היקום הקולנועי של 'לזמן את הרוע' כל כך פופולרי ואהוב? כי הוא מביא רמה מאוד גבוה לז'אנר האימה שידוע לרוב כאחד המכיל סרטים רדודים ונשכחים. הראשון בסדרת הסרטים, "לזמן את הרוע" שהגיח לבתי הקולנוע ב-2013, הציב רף חדש וגבוהה בז'אנר סרטי האימה. מדובר בסרט ברמה הפקתית מאוד גבוה, הבימוי המעולה על ידי ג'יימס וואן, הצילום וצביעת הסצנות מקצועית מאוד, הפסקול שמתאפיין במוזיקה גותית בסגנון שירת כנסייה מהמאה ה-16 מותחת במיוחד, האפקטים הויזואלים המרשימים שגורמים לכל הדבר להיראות אמיתי וכל זאת באווירה מנוכרת של שנות ה-70 בחווה מבודדת. אה כן, ויש גם את העניין שכל הסרטים בסדרה הזו מבוססים על סיפורים אמיתיים מהחקירות של הזוג וורן. המתכון הזה הוביל ליצירת סרט אימה מאוד מקצועי ואיכותי, גם אם התסריט לא מושלם, כל האלמנטים האחרים בסרט יגרמו לכם לזוז באי נוחות על הכיסא ואף בין הסדין לשמיכה בלילה שלאחר מכן. ומאז הסרט הראשון המצוין, אני פוקד את בית הקולנוע בהקרנת הבכורה בכל פעם שסרט אימה חדש מהיקום 'לזמן את הרוע' עולה לאקרנים. 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• נשבר הלב: השחקן קמרון בויס נפטר בגיל 20
• עומר דרור: "אף פעם לא חיפשתי להוכיח את עצמי"
• אירוע לשבוע: פסטיבל מחול והפנינג קיץ

מאז 2013, יצאו לסדרת לא"ה (לזמן את הרוע) שבעה סרטים שהאחרון מביניהם הוא 'אנאבל 3'. חלקם היו טובים, חלקם פחות - אבל אותה רמת בימוי והפקה מקצועית נשמרה לאורך הסרטים. התסריט הוא אמנם אלמנט חשוב שבחלק מהסרטים הוא לא כתוב במלוא הדרו, אבל הוא מעולם לא הפיל את הסרט כולו - כאמור בזכות הבימוי וההפקה שמפצים על כך. 

העלילה מתרחשת כ-15 שנים לאחר הסרט הראשון ו-30 שנים לאחר הסרט השני שסיפר על היווצרותה של הישות האכזרית בבובה. אד ולוריין וורן (פטריק וילסון וורה פרמיגה), חוקרי מקרים על-טבעיים שהוסמכו ע"י הכנסייה, מחליטים לשים סוף לאירועי הטרור והרדיפה שהבובה ביצעה לאורך השנים במשפחות שונות והם לוקחים אותה לביתם שלהם. בעזרת כומר, הזוג נועל את הבובה בכלוב זכוכית ממנו היא לא יכולה לרדוף איש לצד חפצים רדופים אחרים במרתף הבית שלהם ממקרים קודמים שחקרו. שנה לאחר מכן הזוג וורן מחליטים לצאת להרפתקה נוספת במקום מרוחק ולהשאיר את ביתם ג'ודי בת ה-10 (מקנה גרייס) יחד עם מרי אלן (מדיסון איסמן), השמרטפית המתבגרת שלה. הכל טוב ויפה, עד שמגיעה חברתה החטטנית של מרי אלן, דניאלה שהתייתמה מאביה עקב תאונת דרכים קטלנית. דניאלה מאוד חפצה לדעת מה הזוג וורן שומרים בתוך מרתף ביתם, לאחר שזו פורצת לשם כדי לנסות לתקשר עם אביה המת - היא נתקלת באנאבל. עם חוסר הטאקט ששתול בדמויות בסרטי אימה, דניאלה מחליטה להוציא את הבובה מהכלוב, על אף האיסורים החמורים, ומאותה נקודה דברים רעים מתחילים לקרות. בתפריט האימה שטועמות שלושת הבנות תוכלו למצוא כלב שד מפחיד, גופות עם מטבעות על העיניים ורוח בשמלת כלה - כל אלה נשלטים ע"י הישות הזדונית באנאבל הבובה שכעת חופשייה. בלילה אחד מלא אימה וטרור מנסות זוג המתבגרות, הילדה בת ה-10, והקהל שבאולם לא למות מפחד. 

אתחיל בנקודה לזכות הסרט, הוא די מפחיד. על אף שהסרטים הקודמים בסדרה (לזמן את הרוע 1,2) מצטיינים במבחן ההפחדה יותר מהשאר, "אנאבל 3" מספק את הסחורה וגרם לי במשך מספר פעמים להתחבא מאחורי דלי הפופקורן. הבמאי גארי דאוברמן (וזהו הסרט הראשון שהוא גם כותב וגם מביים אותו ביקום הקולנועי של לא"ה) מספק מספר סצנות מותחות ומורטות שערות שקשה לדעת מתי ההקפצה תגיע בהן. גם השחקניות המגלמות את ג'ודי הקטנה, מרי אלן ודמותה המפולפלת של דניאלה החטטנית מגולמות ע"י שחקניות מעולות. אלא שהזוג וורן שהם אלה שהובילו את סרטי 'לזמן את הרוע' כמעט ולא מופיעים בסרט הנוכחי - דבר מצער מעט מפני שמדובר בזוג שחקנים מעולים שמייצרים כימיה מצויינת זה עם זו.

את סצנות הפחד מובילות לרוב הדמויות השונות הנ"ל שנשלטות על ידי אנאבל ומשמשות כגורם ההפחדה במקומה. מה הכוונה? בעיקרון, אנאבל היא רק בובת חרסינה שלאורך הסרט היא לא באמת עושה פעולות פיזיות מלחיצות חוץ מלצוץ משום מקום ולשלוח מבטים קפואים ומקריפים. כדי לפצות על כך, העלילה (שנכתבה על ידי דאוברמן) מציגה לנו בתחילת הסרט בקצרה מספר דמויות ושדים שהזוג וורן חקרו בעבר שבהמשך העלילה יתעוררו לחיים עם שחרור הבובה. לדעתי מדובר בדרך מאוד עצלנית ותרצנית להגדיר את ה'איום', הרי בכל סרט אימה הדמויות הראשיות מאוימות על ידי ישות (לרוב על טבעית) המסכנת את חייהם. זה מרגיש שהסרט כלל לא מתמקד באנאבל אלא יותר על ההשפעות שלה על הדמויות הראשיות והחפצים הרדופים. זה כמו שבסרט אקשן הגיבורים ילחמו מול חייליו של המפקד הרע אך לא באמת מתעמתים מולו עצמו. ההרגשה היא שהיוצרים פשוט דחפו כמה שיותר דמויות מפחידות מבלי באמת לחשוב על הסיבות ההגיוניות לכך, העיקר שתפחדו, לא חשוב אם זה הגיוני או לא. עוד חיסרון קיים הוא המניע של אנאבל הבובה, ב"אנאבל" ו-"אנאבל: הבריאה" המצויין הדמויות הראשיות הן ילדות קטנות לרוב חלשות שמנוצלות על ידי הבובה מהרצון של השד שבתוכה להשתלט עליהן, הפעם אנאבל לא באמת מטרגטת מישהו ספציפי אלא סתם מפחידה את חבורת הנערות. אין ל'נבל' מניע רציני ואמיתי חוץ מלנצל את חבורת הבנות ולהפחיד אותן על ידי רוחות משנה - זה פחות מרגיש כמו סרט אימה וזה מצטייר כמו 'מופע האימים של אנאבל'. 

נקודת שפל נוספת היא העניין שהסרט לא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי. מדובר על סדרת סרטי אימה מצליחה ורצינית שמבססת את עלילותיה מסיפורים אמיתיים ומפחידים לא פחות. אפקט הרצינות תרם בכל סדרת לא"ה (למעט "הנזירה") ויצר סרטים מרשימים שהחסירו פעימות לב מהצופים. כמו שציינתי גם הפעם מדובר בסרט מפחיד למדי, אבל לצד רגעי האימה היו לא מעט רגעים קומיים. שלא תטעו, הקלות קומיות הן דבר הכרחי בעיקר בסרטים קודרים בז'אנר האימה, אבל קיים גבול מסויים בין רגעים מצחיקים לרגעים מאולצים ומביכים. ''אנאבל 3'' חוצה את הגבול ומכיל יותר מדי רגעי קומדיה שמופיעים לעיתים בתזמון לא מתאים, מצאנו את עצמנו בקהל צוחקים ברגעים שבהם היינו אמורים לשקשק מפחד וזה דבר שמוריד מרמת הרצינות של הסרט. 

© צילום: באדיבות Tulip Entertainment

זאת לא הרמה שלה אנחנו רגילים בסדרת לא"ה, אם בפתיחה ציינתי כי הבימוי וההפקה מפצים על התסריט הבעייתי - ב"אנאבל 3" מוצג תסריט עצלן ובעייתי, כזה שספק אם אפקט ההפחדה והבימוי המעולים יצליחו להרים אותו מלהפוך לכישלון. הכל בעיני המתבונן בסופו של דבר, אם אתם רגילים לרמה האיכותית שסדרת לזמן את הרוע מספקת אתם צפויים להתאכזב. אך אם ברצונכם להפעיל את בלוטות הפחד אז ייתכן ותהנו ממנו. אך בהחלט אפשר להעיד על כך שלעומת הסרטים הקודמים, מדובר בגרסה מאכזבת, אך עדיין מפחידה. לסיום, אסכם את הסרט במשפט מפורסם שלקוח מסדרת המופת "צ'רנוביל" שמככבת לאחרונה: אנאבל 3 לא נהדר, לא נורא. 

שימו לב: הסרט מוגבל לגילאי 14 ומעלה