הצטרפנו אל הקרנת הבכורה של "מהיר ועצבני: הובס ושואו" (לא, לא מדובר במהיר ועצבני 9) כדי לספר לכם מה חשבנו על הסרט. האם האכזבה של הסרט השמיני המשיכה גם הפעם? 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי: 

• הכוכבים משתפים: "חוויתי אלימות מילולית ופיזית בבית הספר"
• משחק זה החיים: הכוכבים שהתחילו לשחק מגיל צעיר
• תחרות היוטיוברים שגרמה לעמנואל לרצות לפרוש מיוטיוב

שנתיים אחרי שהם סייעו לדומוניק טורטו להביס את סייפר, הסוכן לוק הובס נאבק לשמור על הקשר שלו עם בתו, ואילו דאקארד חוזר ללונדון, ביתו החם. בלונדון הוא פוגש את אמו אשר בכלא, והיא מנסה לשכנע אותו לסייע לאחותו האטי, אשר נרדפת בידי צבא של חיילים חמושים. מפה, האחות משתפת במשימתה והיא ששלחו אותה לעקוב אחר בריקסטון לור. מכאן והלאה, העלילה משדרת די על אותו גל – מרדף אינסופי. בריקסטון מאמין באבולוציה. הוא רוצה לקחת את הווירוס מהאטי, על מנת להשמיד את החלשים, ולהשאיר בעולם רק את החזקים. בטענה כי הם בדרך לתקן את העולם, ושרק לחזקים מגיע להישאר בחיים. 

האפקטים בסרט היו טובים, אך מוגזמים למדי. היו סצנות מסוימות בהן האפקטים אינם היו נראים אמינים. אך למרות זאת, ההגזמה כן הוסיפה קצת למתח ולאווירה. בנוסף, המוזיקה, השירים והקולות, נשמעו תמיד בזמן הנכון. הם התאימו לסיטואציות במדויק. גם המעברים היו מצוינים, והעריכה הייתה מגניבה. אין ספק שהושקעו מיליונים רבים על ההפקה, היצירה והמיקומים הרבים. הסרט היה מצחיק במיוחד, הרבה יותר מכל סרט מתוך שלל הסרטים שבסדרה. נדמה היה כי לאחר האכזבה והביקורות הקשות שקיבל הסרט השמיני לסדרת הסרטים – הם רצו לשנות אווירה, ולכן הוסיפו המון הומור אל הטקסט. 

לאחר שראינו בסרט השמיני, והאחרון ששודר עד כה, את שיתוף הפעולה בין היריבים הגדולים – הובס ושואו, אנו מודים שקצת ציפינו שהפעם הם יעבדו יחד יותר בקלות. אך האמת היא שזה אינו קרה. השניים סירבו לעבוד יחד, ואף החלו בתחילת הסרט במלחמות ותככים אחד כנגד השני. אך נאנס עליהם לשתף פעולה, לעבוד יחדיו ואפילו לעזור אחד לשני במהלך הסרט. היריבות ביניהם, כמו בסרט השמיני של "מהיר ועצבני", באה הרבה לידי ביטוי בסרט. אך זה דווקא יתרון, מפני שזה גרם לשניהם לפעול ולעשות את ההכי טוב שלהם, רק על מנת להוכיח את עצמם. עוד יתרון ביריבות ביניהם, היא ההומור והבדיחות. הם יורדים אחד על השני תוך כדי שהם משתפים פעולה יחד, וזה קורע. 

על אף ההומור שהוכנס הרבה אל תוך הסרט, שזה היה צעד טוב במיוחד מצד ההפקה – הסרט היה מאוד ארוך. הוא שודר קרוב לשלוש שעות. המרדף הנמשך והלא נגמר שהיה במהלך כל הסרט די מיצה את עצמו בשלב כלשהו. נכון שזה סרט אקשן, ואמור להיות מרדפים ומתח בין לבין, אך הפעם זה ארך קצת יותר מידי זמן. למרות הוויכוחים, והיריבות בעלת השנים הרבות – ברגע האמת הובס ושואו היו שם אחד בשביל השני. למרות הסירובים לעבוד ביחד, למרות התככים ועל אף העבר המשותף והמסובך ביניהם – נדמה היה כי הם לגמרי יכולים להיות חברים טובים. 

אפשר להגיד שלתסריטאי הסרט היה רצון להדגיש את הפמיניסטיות. מפני שמעבר לכך שבסרטים הרגילים ישנן בצוות נשים רבות, גם הפעם, ב"הובס ושואו" – היה דגש על החוזק של האישה, של האטי. העצימו אותה, שיבחו אותה, וגם נתנו לה להיות דמות מרכזית והכרחית בעלילה. בנוסף לפמיניזם, שמדהים בפני עצמו – היה עוד מוטיב מדהים לא פחות, והוא המוטיב המשפחתי. המשפחתיות באה לידי ביטוי הרבה במהלך הסרט. עצם כך ששואו מנסה במהלך כל הסרט להציל את אחותו – זה מיוחד. אך מעבר לכך, ראו בסרט את האכפתיות, ההקרבה והאמון שצריך להיות בין אחד לשני בתוך המשפחה. אנחנו לא רוצים להיות רעים ולעשות לכם ספוילרים, אך נציין כי הסרט אפילו הסתיים בסוף מרגש העוסק בנושא המשפחתי. דבר נוסף בעלילת הסרט, זה קטע רומנטי וקצר מאוד, שאמנם היה צפוי ואינו מפתיע בכלל, אך לגמרי היינו רוצים שהסיפור הרומנטי בין השניים היה מקבל קצת יותר במה. 

אנחנו חושבים שגם מי שלא ראה את הסרטים הקודמים, אפילו אחד מבין השמונה – עדיין יכול להנות מהסרט. הוא לא כל כך מתבסס על הסרטים הקודמים, והצוות התמידי לא משחק כולו ב"מהיר ועצבני: הובס ושואו". אך בסך הכל מדובר על סרט טוב ומהנה, היינו חוזרים לראות אותו שוב, בעיקר בגלל ההומור שהוסיף המון, הדגש על המשפחתיות ועל כוח האישה ריגשו אותנו. ולמרות שהסרט היה מעט ארוך, והאפקטים מוגזמים –  לא כדאי לכם לפספס אותו.