הסרט התשיעי והמדובר של הבמאי טרנטינו, המתפרש על פני 165 דקות איטיות, משחזר בצורה מופלאה את הוליווד של הסיקסטיז ומספק לנו מעין שיעור קצר ועסיסי בקולנוע ועל התקופה ההיא. אבל לפני שאתם מחליטים אם לצפות בסרט, חשוב להכיר את האמנות הייחודית שטרנטינו מביע בסרטיו שלא נענים לכללים הגנריים של הוליווד העכשווית. 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי: 

• טקס הטין צ׳ויס: טיילור סוויפט והנוקמים הם הזוכים הגדולים
• תזכיר לי? הסלבס שהחליטו לשנות את שמם
• נחשף: כל הפרטים על העונה הרביעית של "ריברדייל"

טרנטינו הוא זן אחר בהוליווד, הוא לא נענה לחוקי התסריט ההוליוודי הרגיל הכוללים התחלה, אמצע, סוף, מטרה ספציפית או מסר. הסרטים שלו שבדרך כלל נמשכים מעבר לשעתיים וחצי, הם לרוב מעין מחווה ביוגרפית על דמויות מתרבות הפופ בעלת מלל רב, דיאלוגים חריפים, אלימות קיצונית וזמני עלילה לא אחידים. ככה שאם השחקנים המעולים של הסרט התשיעי שלו קרצו לכם בגלל תפקידים אחרים בהם ראיתם אותם, תצפו פה למשהו אחר - צריך לאהוב את הסגנון של טרנטינו כדי ללכת לראות את היצירות עליו הוא חתום. 

ועכשיו אחרי שהבדלתי בקצרה את טרנטינו משאר הוליווד, נעבור לביקורת ולניתוח. "היו זמנים בהוליווד" (Once Upon a Time In Hollywood) הוא סרט ארס-פואטי (אמנות שעוסקת במקצוע האמנות) וכשמו הוא עוסק בתעשיית הוליווד של סוף שנות השישים. ריק דלטון (לאונרדו דיקפריו) הוא כוכב סרטי מערבונים ותיק שחושש מדעיכת הקריירה הצפויה לו כשלצידו מככב בראד פיט בתור קליף בות', כפיל הפעלולים של דלטון. השניים מנסים למצוא את עצמם בתעשייה המפולפלת והמשתנה של הוליווד. במקביל אליהם, מוצג קו עלילה נוסף העוקב אחר השחקנית ההוליוודית שרון טייט (בגילומה של מרגו רובי, "יחידת המתאבדים" "אני, טוניה") שסיפורה הטרגי מבוסס על סיפור אמיתי של אותה תקופה. במקביל לאלו, בין רחובות הוליווד הסתובבו באותה התקופה כנופיית היפים רצחנית שהיוותה איום רציני על התושבים באותה התקופה. כל הסיפורים האלה ועוד מהווים שתי וערב היוצרים מעין סרט דוקו ריאלסטי במיוחד שנותן לנו הצצה מקרוב אל מאחורי הקלעים של הוליווד.

נתחיל דווקא עם העלילה, כפי שציינתי בהסבר על סגנונו הייחודי של טרנטינו - העלילה של "היו זמנים בהוליווד" אינה מקשה אחת, לפחות בתחליתה, מוצגים לנו מספר סיפורים ששואפים להצטלב בנקודה מסויימת. מעבר לכך, סוגייה קריטית שאתם עלולים להרגיש בחסרונה היא הדרמה - ברובה העלילה היא איטית וחסרת כל אקשן, דבר שעלול לגרום לאיבוד ריכוז בטקסטים הרבים שמושמעים בסיפור זה. מעבר לכך טרנטינו ידוע בבניית סצנות לא צפויות, מה הכוונה? באחת הסצנות בסרט שתי דמויות מרכזיות שלא נפגשו עד כה צפויות לפגוש זה את זו בצירוף מקרים. בראד פיט עומד חסר חולצה על גג וחושף הקוביות שלו לעבר ביתה של מרגו רובי המשקיף על המחזה הלוהט. כולם מצפים ממרגו ליפול בקסמי גופו של פיט, אך זו בכלל הייתה עסוקה בלרקוד עם עצמה מבלי להעיף מבט אל החלון. זה מה שטרנטינו נוהג לעשות, הדבר שהכי צפוי שיקרה - מתבטל בתסריט שלו. מצד אחד זה מבליט את סגנונו הייחודי ובכנות גם מרגיש הרבה יותר אותנטי וחסר דרמה מבויימת, מצד שני זה עלול להוסיף אכזבה לאלה מכם שמתקשים לסבול את העלילה האיטית של הסרט. 

כאמור יש פלוסים רבים מנגד העלילה השנויה במחלוקת. השילוב הכה רצוי בין לאונרדו דיקפריו לבראד פיט מפיק כימיה, מהחזקות שראינו על המסך, של שני זוכי האוסקר והשחקנים המבריקים. נוסיף לזה את מרגו רובי המהממת שנותנת הופעה כה אייקונית ומחשמלת שמספקת גם את אחת הסצנות היפיפיות בקולנוע. מעבר לשלושת השחקנים הראשיים, הסרט מכיל אנסמבל רחב ידיים של שחקנים משובחים ביניהם אל פצ'ינו, קורט ראסל, דמיאן לואיס ועוד רבים אחרים כמו גם אשתו של הבמאי - דניאלה פיק הישראלית בתפקיד אורח קטן ומעלה חיוך. 

מעבר לעלילה והשחקנים יש את רובד השחזור, אין זה סתם עוד סרט על שנות השישים. "היו זמנים בהוליווד" הוא מחווה קולנועית וסוג של עבודה ממש ממש מושקעת בהיסטוריה שגורמת לנו להרגיש לשעתיים וחצי כאילו אנחנו חיים באותה התקופה. החל משחזור המיזנסצנה והתפאורה (מכוניות, לבוש, סלנג דיבור וכ'ו…) דרך ייצוג של דמויות פופולריות באותה תקופה (ברוס לי) ועד לאינספור קריצות וציטוטים לתרבות של לוס אנג'לס בסוף הסיקסטיז. ועל כך מגיע צל"ש גדול להפקה ולתסריט שהצליחו לגרום לצופה חווית שחזור ריאלסטית ביותר.

לסיכום, "היו זמנים בהוליווד" הוא סרט בלי ז'אנר ספציפי. הוא קצת אקשן (עם סצנות אלימות עד כדי סדיזם), קצת קומדיה, קצת דרמה ואפילו קצת אימה. הוא סוחף אתכם לאותיות הקטנות של שגרת החיים בהוליווד באותה תקופה ועושה זאת בצורה מופלאה בתמיכה של שחקנים מדהימים, הפקה מושקעת ובעיקר ביום מוצלח - רק תכינו את עצמכם לכמעט שלוש שעות סרט מאוד יוצא דופן. צריך לדעת איך לאכול את טרנטינו, זה מובן שלא כולם יתחברו, אבל אלה שכן עשויים ליהנות מאחד הקינוחים הכי טובים ומגוונים שיש לתעשיית הוליווד להציע.

 שימו לב: הסרט מוגבל לגילאי 16 ומעלה