מי מאיתנו לא הלך אי פעם לסרט וברגע היציאה מהאולם הרגיש מן תחושת החמצה מעצבנת? הרי זה לא משנה עם מי הלכתם ולאיזה סרט - היציאה מבית הקולנוע תמיד תלווה בעצבות על כך שאנחנו לא יכולים להישאר באולם לתמיד ולא להפסיק לראות סרטים. אז איזה מזל שמישהו מצא את הפתרון המושלם – מרתון מטורף של סרטים.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• מיסמס חוזר לבית הספר: "אז עוד לא הבינו שאני "מוגזמת"
• למרות הכל: המקומות השניים שזכו בגדול
• השקת נעלמים: "יש שמועות על עונה רביעית"

ביס פלאנט ראשון לציון הוקרן ביום רביעי האחרון מרתון סרטי מארוול. המרתון כלל את הסרטים "ספיידרמן: רחוק מהבית", "קפטן מארוול", "אנטמן והצרעה" ולקינוח "הפנתר השחור" ונמשך לא פחות מעשר שעות! ואם כל זה מספיק, הסרטים הוקרנו על מסכים ייחודים בשם Screen X הנפרשים על הקירות הצדדים של האולם ומקנים חווית צפייה אולטימטיבית שעוטפת אתכם ב-270 מעלות.

הסרט שפתח את המרתון היה "ספיידרמן: רחוק מהבית" - השלב השלישי והאחרון בסאגת האינסוף של היקום הקולנועי של מארוול. בסרט מככבים זנדאיה, ג'ייק ג'ילנהול וקובי סמולדרס לצדו של טום הולנד בתפקיד ספיידרמן. עלילת הסרט ממשיכה את קו אירועי הסרט "הנוקמים: סוף המשחק", בה מנסה העולם לשוב לשגרה אחרי שמחצית מתושבי העולם חזרו לתחייה, חמש שנים אחרי שנעלמו במקרה שמכונה "הבליפ".

במקביל נוסע פיטר פארקר, ספיידרמן, יחד עם שאר בני כיתתו לחופשה באירופה. אולם תוכניתו לחיות כנער רגיל משתבשת כשכוחות מתחילים לתקוף את אירופה, והוא נאלץ לחזור לתפקידו כגיבור על. הסרט אינטנסיבי ומפתיע, מלא בקונפליקטים פנימיים של פיטר הנוגעים לזהותו, אליהם לא מעט בני נוער יוכלו להתחבר. זה לא סרט מהפכני או מרגש יותר מדי, אבל בהחלט סרט מהנה שעונה על הדרישות הגבוהות מסרטי מארוול.

הסרט השני שהמשיך את המרתון היה "קפטן מארוול" ששם במרכז דמות נשית יוצאת דופן. עלילת הסרט מתרחשת בשנות התשעים ועוסקת בצעירה שספגה לא מעט השפלות והצקות בילדותה, מצד גברים שזלזלו בכישוריה בתור אישה. למרות הקשיים היא מצליחה להתבגר וסוללת את דרכה לעולם התעופה שמוביל לתאונה שהופכת אותה לגיבורת על. קפטן מארוול מוצאת עצמה נלחמת על כדור הארץ בזמן מלחמה גלקטית בין שני גזעים חייזרים.

את גיבורת העל משחקת ברי לארסון שנותנת הופעה מלאת כריזמה וכובשת, ויחד עם סמואל ל' ג'קסון נותנים הופעה מדהימה. אולם, באשר לשאר מישורי הסרט, אין יותר מדי הברקות. הסרט עמוס בסצנות לחימה אינטנסיביות שלעיתים מעיקות והתסריט עצמו לא מעמיק במיוחד. בגדול, "קפטן מארוול" הוא ייחודי אך לא מתאים לכל אחד.

ולאחר שני סרטים של סדרת הסרטים האהובה עלינו, הגענו לסרט השלישי והמומלץ מבין הארבעה - "אנטמן והצרעה". הסרט מראה את השלכות החלות על סקוט לאנג, המגולם ע"י השחקן פול ראד, בעקבות ההתרחשויות ב"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", כאשר הוא נאלץ לתפקד בתור אבא במקביל להיותו גיבור העל, אנטמן. בסרט זה מגיעים אליו הופ ואן דיין וד"ר האנק פים עם בקשה מסובכת ודי הזויה. השלישייה נתקלת בכמה קשיים ותסבוכות כשמספר נבלים מאיימים על הגשמת הבקשה.

הנקודה המרכזית שהופכת את הסרט למוצלח כל כך היא ההצמדות לז'אנר הקומי - בכל סצנה ישנה לפחות הבלחה קומית אחת שמצליחה להעלות חיוך ולפעמים אפילו יותר. בשונה משאר הסרטים, "אנטמן והצרעה" ממעיט בסצנות לחימה ובכל זאת שומר על מתח ועניין, כך שגם מי שלא חובב את ז'אנר סרטי מארוול יוכל להתחבר אליו.

הסרט שחתם את המרתון היה "הפנתר השחור" שממשיך גם הוא את אירועי "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים". בסרט זה המלך טצ'אלה חוזר לביתו בווקנדה ונחרד לגלות שמלכותו התערערה על ידי מפלגות שהוקמו בתוך ארצו. טצ'אלה רואה עצמו מחוייב להפוך לפנתר השחור בסיטואציה בה אויביו מאיימים להרוס הממלכה. הוא מחליט לחבור לסוכן CIA ולחברי הכוחות המיוחדים של ממלכתו, כדי לעצור מבעוד מועד את המלחמה שמאיימת לבוא.

האפקטים והחשיבה הוויזואלית בסרט מעוררים הערכה, דוגמה לכך היא ווקנדה, אליה אנחנו נחשפים בפעם הראשונה, אשר נבנתה בצורה מדהימה מבחינת הצבעים והעיצוב המדוייק שלה. מעבר לכך, הסרט מתהדר ביכולות משחק מרשימות ובכללי ניתן לראות בו כפורץ דרך אקטואלי וסופר מותח ומעניין.

בין הסרטים עברנו במתחם ה-VIP שבבית הקולנוע, בו אפשר למצוא מבחר רחב של מאכלים כמו פסטה, פוקאצ'ה ומיני סלטים. כשמסיימים לאכול את המנה העיקרית הכיף האמיתי מתחיל ומגלים מגוון קינוחים טעימים כמו פחזניות, טארטלים וכמובן את אחד המתוקים הכי טעימים - גלידת בן אנד ג'ריס.

את המרתון המטורף הזה אפשר לראות כמעין הגשמת חלום שבתכלס עד היום לא ממש התאפשר לנו להגשים. האפשרות להעביר כמעט מחצית יממה בקולנוע היא מדהימה במיוחד כשהיא כוללת ארבעה סרטי מארוול אדירים, מסכים מיוחדים שמעצימים את תחושת ההפנוט בסרט וכמובן כניסה למתחם ה-VIP עם מגוון עשיר של מאכלים. אז אם נסכם בשתי מילים: מתי שוב?