התלבשנו חם, לקחנו מטרייה ויצאנו מהבית כדי לראות את הסרט "ג'וג'ו ראביט", האם הוא היה שווה צפייה?

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• רכילות בקטנה: החתונה של אליאנה תדהר ולי בירן
• צפו: טקס נבחרי השנה של פרוגי לשנת 2019
  
• The Story: הכוכבת שקיבלה טבעת מסטפן
  

הבמאי של "תור: ראגנרוק" יצר לנו סרט חדש, שיצא אתמול (ה'). הסרט "ג'וג'ו ראביט" הוא קומדיה סאטירית, שמתרחשת בזמן מלחמת העולם השנייה. העלילה עוקבת אחרי ילד גרמני בודד שחברו הדמיוני הוא לא אחר מאשר דמותו של אדולף היטלר (טאיקה וואיטיטי). אבל השקפת עולמו משתנה מקצה לקצה כאשר אמו (סקרלט ג'והנסון) מחביאה תחת קורת הגג שלהם נערה יהודיה. בסרט מככבים גם סם רוקוול ("סגן הנשיא"), אלפי אלן ("משחקי הכס"), טומאסין מקנזי ("ההוביט") ורבל ווילסון (פיץ' פרפקט").

הטריילר מציג לנו סרט שנראה ברובו כקומדיה כיפית שמתרחשת בזמן מלחמת העולם השנייה (מה שגם נשמע קצת מבלבל לראשונה), לכן זה גרם לנו להסתקרן לראות מה באמת מצפה לנו מהסרט הזה. יש בו הרבה קטעים של צחוק והומר לא קונבנציונלי, אבל הוא ברובו דרמטי וסוחף מאוד. הסוויץ' בין הקטעים המצחיקים, לקטעים היותר קשים, נעשה באופן די חד - חלק מהאנשים אולי ימצאו את זה קצת מעיק על הצפייה. כאשר סרט שמתרחש בזמן מלחמה (ובמיוחד בזמן מלחמת העולם השנייה) מציג את עצמו כסאטירי וקומי, זה יכול לעורר נורה אדומה אצל אנשים ובהתחלה לא להיות מובן לכולם. אבל שלא תטעו, הסרט נוגע בעניינים רציניים, ולא כולו כיף וצחוקים, הוא מביא לנו פרספקטיבה קצת שונה ממה שאולי נהיה רגילים - וזה מה שמיוחד בו. 

הסרט כן מכיל בתוכו לא מעט הומר שחור, אז יכול להיות שחלק גדול מהאנשים שצופים בו לא יתחברו לנושא, חשוב לראות לפני כן את הטריילר ולהחליט בעצמכם. העלילה מתמקדת דווקא בילד גרמני, ג'וג'ו בן ה-10. כל העלילה נשמעה קצת מוזרה בהתחלה: כאשר אמו מחביאה נערה יהודיה בעליית הגג שלהם הוא מגלה על כך, והעניינים מתחילים להסתבך. במהלך הסרט מתעוררות בג'וג'ו ספקות רבות ובלבול גדול לגביי ייעודו בחיים ולגבי המלחמה שמתרחשת מסביבו. בהתחלה הוא מוכן להיות חלק מהצבא הנאצי, והחבר הדמיוני שלו הוא אדולף היטלר בעצמו, אבל לאחר מכן כל זה מתערער. אמו של ג'וג'ו (סקהרלט ג'והנסון) מציגה לנו צד אחר לגמרי משל ג'וג'ו, היא אישה מבוגרת שבטוחה בדעתה, והיא מנסה להכניע את ג'וג'ו מהדרך שהוא בוחר. הסרט מנסה להראות לנו את ההשפעה של התעמולה, ושל תנועות הנוער, ומציג לנו צד טיפה שונה. הוא לא מתעלם מן המורכבות שבמלחמה, ולכן כן יש בו קטעים קשים, עצובים ודרמטיים. 

העלילה מתקדמת מהר מאוד, ולאט לאט העניינים מסתבכים - אבל כשהעלילה מסתבכת המחשבות של ג'וג'ו לגבי העולם מתבהרות יותר. כמו שכבר ציינו, ההחלפה הקצרה בין הקטעים המצחיקים לקטעים העצובים והקשים יותר היא מהירה, חדה, וקצת קשה. זה לא בשביל כל אחד, אבל זה מביא משהו אחר למסך וזה לא דבר רע. מי שלא אוהב הומר שחור, לא יאהב את הסרט הזה. מי שבא בשביל רק לצחוק, אולי יופתע מאוד. אבל מי שאוהב קצת צחוק, קצת דרמה, ופרספקטיבה שונה על הדברים - יתחבר מאוד למה שטאיקה וואטיטי (הבמאי והתסריטאי) מנסה להציג לנו כאן.

עכשיו נדבר קצת על השחקנים, שהעירו את העלילה המסובכת הזו לחיים. סקהרלט ג'והנסון כבר הוכיחה לכולנו שהיא שחקנית מן השורה הראשונה, ויחד איתה גם עוד שחקנים מוכרים כמו אלפי אלן, סם רוקוול, טאיקה וואיטיטי ורבל ווילסון, שגם נתנו הופעה לא רעה בכלל. אבל מה שיותר עניין אותנו היו השחקנים הצעירים: בדמותו של ג'וג'ו (רומן גריפין דיוויס), בדמותה של אלזה (טומאסין מקנזי) ויורקי (רצ'י ייטס). עשה רושם שאת דמויותיהם לא היה פשוט לשחק, אבל הם הצליחו להביא עומק עבודה מצויינת לעולמם של הצעירים בסרט, ועזרו להביא אותו למקום הטוב ביותר שהיה יכול להגיע אליו. 

אז עם כל הבלבול שיצאנו איתו מהסרט, הצחוק משולב עם הדרמה והקטעים שיותר קשים לצפייה - הסרט הזה עשוי מצוין. הוא לגמרי לא בשביל כל אחד, בגלל ההומר והזווית הקצת שונה שהוא מעניק לנו, אבל מי שרוצה להיחשף למשהו קצת חדש ויש לו טישו להביא (יכול להיות שהיו קצת דמעות) - כדאי לו ללכת לסרט הזה.