כבר נדמה שאין מה לחדש לנו בנוגע להשפעות המדיה החברתית על חיינו היום יומיים, ושאנחנו מוקפים במידע וביקורת מכל עבר. תמיד יש עוד מחקר חדש שהתפרסם בנוגע להשפעת הרשתות החברתיות עלינו, וכמעט כל ניסיון של הסביבה להרחיק את המסכים מ"הדור של היום", מנומק בטענות גורפות של ההשפעה השלילית על מצבים חברתיים, נפשיים, פיזיים, התערבות בפוליטיקה, פעילויות מחתרתיות, אלימות, נטיות קיצוניות ומה לא. אז מה חשבנו על הסרט שמנסה לשפוך קצת אור על כל זה?

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• פותח את הלב: נבו עמרני יצא מהארון
• נורוז: "יש סיכוי שגם אני אעשה סדרה על החיים שלי"
• לימי הסגר: סרטי ההתבגרות שחובה לראות

בינינו, כמה פעמים הופתעתם כשהצצתם בזמן המסך היומי שלכם? כמה פעמים התחלתם להתרכז במשהו אבל היד שלחה את עצמה אל המסך ופתאום מצאתם את עצמכם מגוללים בפיד האינסופי?  זה נכון, קשה להפסיק. לשים את הטלפון בצד לכמה שעות משמע להיעלם מהרדאר. המשמעות הפשוטה של לא לראות היא גם לא להיראות, וזה כבר לא כל כך קל היום, עם האפשרות האינסופית להצצה "קרובה" על החיים של כל אדם ואדם. 

לדעתנו, הסרט החדש של 'נטפליקס' שנקרא "מסכי עשן: המלכודת הדיגיטלית" עושה עבודה שכנראה שכבר הייתה צריכה להיעשות מזמן - ומציג לנו באופן ישיר את התופעה של התמכרות לרשת החברתית.

הדרמה הדוקומנטרית החדשה של הבמאי ג'ף אורלובסקי, שראתה אור בשבוע שעבר ב'נטפליקס' ישראל ושומרת על מקומה הבטוח במקום הראשון ב"טופ טן",  היא לא סתם עוד סרט דוקו על רשתות חברתיות ומה שביניהן. בו מושיבים מול המצלמה חוקרים, מבקרים ופרשנים על מנת שיסבירו לנו מה אנחנו עושים לא בסדר. כאן עושים את זה קצת אחרת: האנשים שגרמו לנו להתמכר, מסבירים לנו איך זה קרה. קבוצה איכותית ומשכנעת של מיטב בכירים לשעבר שהיו אחראים לפיתוחים של כמה מהדברים הבולטים ביותר כמו אפליקציית "פינטרסט" (טים קנדל, נשיא "פינטרסט" לשעבר), כל מה שתוכלו לראות בתיבת ה"ג'ימייל" שלכם (טריסטן האריס, לשעבר מעצב מוסר בכיר בגוגל), או אלגוריתם ההמלצות של "יוטיוב" (גילום צ'סלוט, לשעבר מהנדש ב"יוטיוב")  שעזבו את המשרות הנחשקות כי לא יכלו לשאת את מה הפיצ'רים שהם פיתחו בתום לב הופכים להיות. הם מסבירים לנו בכנות, איך גורמים לנו להתמכר.

הסרט, כמו בכותרת שבה הוא מוצג, בא להדגיש לנו שהשימוש המופרז והאובססיבי של כל אחד ואחד מאיתנו ברשתות החברתיות "הוא לא באג פשוט, אלא פיצ'ר", מחושב ומתוכנן מראש שיש כאלו העובדים קשה מאוד, בשביל לגרום לו לקרות. כל הזמן. כל יום. כל היום. 

ההתמכרות אומנם נעשית על ידינו (המשתמשים ברשתות החברתיות), אין בכך שום ספק. אך בסרט מוצג המאמץ "מאחורי הקלעים", שגורם לנו לשלוח כל פעם את תשומת הלב שלנו למכשיר הטכנולוגי, והעבודה מסביב לשעון של אלה העושים כל מה שביכולתם כדי שלא נתנתק ממנו. הקו העיקרי שמשתתפי הסרט מנסים להעביר הוא שמשחקים בנו, עם התראות והמלצות שמופנות במיוחד אלינו ונרגיש לא נעים לפספס. הם מודים בכנות שבעבר, היה להם חלק משמעותי מאוד במשחק, ומוכיחים בבהירות: אנחנו בובה על חוט, מה שמודגם בסרט בצורה מאוד ברורה, כך שהמטאפורה ממש הופכת למציאות. אנחנו אוהבים ומודים על כך שסוף סוף מישהו מציג זאת בצורה ברורה כל כך מבלי להתבייש. לדענו הסרט עושה עבודה חשובה מאוד, בכך שמסביר לנו באופן ישיר וכנה, את התופעה הזו של התמכרות.

אי אפשר להתעלם מכמה שהסרט הזה אמיץ ומדבר בכנות. ומכאן שאנחנו מעריכים אותו כל כך. כמעט באף סרט על הנושא לפני לא קיבלנו הסבר כה ישיר ואמיתי על איך עובדת ההתמכרות שלנו לרשתות, ועוד מהאנשים שיצרו אותה. זה לא סרט של מניפולציות רגשיות או תקוות בשקל. אף אחד לא יבטיח לכם שתקומו מחר בבוקר ולא תרגישו בדחף להכנס לחשבון האינסטגרם שלכם. הם אפילו מאירים, גם אם לכמה רגעים בודדים, אור חיובי על המדיה החברתית ופלאי הטכנולוגיה ולא משאירים הכל שחור או לבן (או יותר נכון לא רק שחור). יש פה ניסיון אמיתי לגרום לנו להבין לעומק מה הוא באמת גורם הבעיה, מהאנשים שלקחו חלק ביצירתה, כדי שנדע טוב יותר במה להילחם. וזה מה שחשוב.  

בנוסף, בסרט ישנה גם מעין עלילת צד, הממחישה את המשפחה האמריקאית הטיפוסית עם הנער המתבגר הממוצע ואחותו שגילתה את הצד האפל-בדמות-פילטר של המדיה. זו דווקא מאוסה ומעייפת, לא מציגה את התוכן בחשיבות הראויה לו, לא תורמת כלל למסר ובהחלט היה אפשרי ביותר לוותר עליה. 

"מסכי עשן: המלכודת הדיגיטלית" הוא סרט חובה לכל בן אדם עם חשבון חברתי היכן שלא יהיה, מציג תוכן בעל חשיבות אמיתית, ובעיקר המון, אבל המון, חומר למחשבה.