מיכאל גבעתי: "קרה שלא קיבלו אותי לסדרות בגלל כמות העוקבים"
מעולם הריקוד ללב התעשייה כשחקן: בשנים האחרונות מיכאל גבעתי קוטף תפקידים ללא הפסקה. כעת, עם עליית סרט ילדים בכיכובו ("שמלת השבת של חנה'לה"), גבעתי מספר לנו על הדרך שעבר, על הרצון להצליח בחו"ל מכיוון אחר ("לא מחפש להיות גל גדות") ועל הצד האחר שהוא ראה בתעשייה
כבר שנים שהשחקן מיכאל גבעתי מככב לנו על המסך אם זה בסדרות ילדים ונוער כמו "פלמח, "החממה", "דאנסטורי" ואם זה בעולם המבוגרים ב-"כיפת ברזל", "מלכות", "מלכת היופי של ירושלים" ועוד. בשבוע שעבר חגג הכוכב את יום הולדתו ה-25 ובטיימינג מושלם תפסנו אותו לשיחה צפופה על קריירת המשחק, הרשתות החברתיות ועל חוויות מהילדות שהובילו אותו למקום שהוא נמצא בו כיום.
עוד בערוץ הבידור של פרוגי:
- ספיר בן רובי: "כבר בעונה השנייה הצעתי שדריה תצא מהארון"
- רכילות בקטנה: הכוכבת שחשפה את הפרידה
- The Story: הסרט המפתיע של שירלי לוי יוצא לדרך
בשעות אחר הצהריים, בשיא יום הולדתו שחל בשני האחרון, השחקן מיכאל גבעתי עלה איתנו לראיון ושיתף בהוקרה את התחושות מחציו הראשון של היום הראשון לגיל 25. "עוד יום בגן עדן", אמר וסיפר שהוא מקבל שלל ברכות מחבריו, ממשפחתו וגם מהאנשים השונים ברשתות החברתיות. כל זה קורה במקביל ליציאת הסרט החדש בכיכובו "שמלת השבת של חנהל'ה" (לצד מיכל הקטנה, שירן סנדל, חני נחמיאס, נואל ברקוביץ' ועוד), מאין ספתח לעולם הילדים הקטנים, אליו ניגש לראשונה.
התחלת לקבל תגובות?
"האינטראקציה שלי עם ילדים פחות קורית ביומיום, אבל מההקרנות בהן הייתי, שמעתי תגובות מעולות וגם כשיצאתי, היו ילדים שזיהו אותי מהסרט והתרגשו. זה היה מחמם את הלב".
איך הייתה העבודה על הסט?
"האמת שלהתעסק בקולנוע זה משהו שונה, מבחינת אורך הזמן של הצילומים, ההכנות ובכללי כל האווירה היא שונה. הצילומים עצמם היו מאוד לא פשוטים, זה היה בחום של אוגוסט והיינו לבושים עם הבגדים של הסרט שהם מאוד מאוד חמים - ארוך ומחוייט כיאה לתקופת הסרט, אז מבחינה פיזית היה לא פשוט. אבל מבחינה אומנותית ויצירה היה מאוד מהנה, הפרטנרים והמשחק - כולם, היה מאוד כיף".
אפרופו פרטנרים - למי הכי התחברת על הסט?
"לפני שנתיים, כשהתחילו הצילומים, נפרדתי מבת הזוג שלי, היינו ארבע שנים ביחד. לא הייתי באותם ימים בטלפון בכלל, גם לא בהפסקות, כי לא מצאתי עניין להיות בו, הייתי טרוד בעולמות שלי וזה תרם ברמות לתקשורת ביני לבין שאר חברי הקאסט, נואל ושירן כמו בסרט, אחיות שלי - גם בצילומים וגם מהבחינה הרגשית. זה היה חודש אינטנסיבי. החיבור ביני לבין מיכל היה מדהים, בהתחלה חשבתי לעצמי איך אני הולך לשחק את בן הזוג של מיכל בסרט, אבל מהר מאוד היה חיבור. היא מאוד חמה ונעימה והיא קולטת סיטואציות וזה עזר לי לעבוד ממקום נקי יותר, לא לשמור בבטן ולא להיות טרוד. יכולתי לדבר איתה על דברים וזה היה ממש כיף, במיוחד עבורי".
אם אנחנו כבר באווירת סיפורי ילדים - מה היה הסיפור האהוב עלייך בילדות?
"זו תשובה קלה - מלך האריות! הייתי רואה כל לילה את מלך האריות, לא הייתי הולך לישון בלי זה ואחי היה משתגע מזה. בכל פעם שמופסה היה נופל ומת הייתי בוכה ונשפך".
במקור אתה מאשקלון, אבל עברת לגור במרכז. מה היה המניע למעבר?
"האמת שעברתי לפני שבע שנים בערך למרכז, כל חיי הייתי רקדן ברייקדנס, וזה היה כל העולם שלי. בשלב מסויים נחשפתי בדרך לא דרך לעולם המשחק והחלטתי שאני רוצה לעשות איזה קורס, משהו כדי לפתח את עצמי בתחום ולכן עברתי למרכז בשביל לעשות סדנה אצל יורם לווינשטיין ומשם דברים התגלגלו. נכנסתי למכינה ולהצגה אצל יורם, התגייסתי, התקבלתי ל'חממה', הדברים מצד אחד התחילו לזוז ומצד שני אני כבר רחוק מהבית. אני מנהל אורח חיים אחר וזה הפך להיות הבית, אז כמובן שיש מקום לאשקלון בלב שלי ויש לי חברים באשקלון, שהם לגמרי המשפחה שלי".
אתה חושב שלמגורים במרכז יש חשיבות למינוף הקריירה?
"אני חושב שזה לא פרמטר שאיתו נמדדת הצלחה אמיתית. כמובן שיש עניין שקל יוצר לצרוך את המידע ולהיות חשוף להזדמנויות, אבל אין קשר בין מיקום להצלחה, בסופו של דבר זו עבודה קשה גם תגור באילת וגם אם תגור במרכז תל אביב, זה להיות המנהל והעובד של עצמך כל הזמן".
את דרכך התחלת כרקדן. איך הגעת לתחום הזה?
"ההורים שלי גרושים, אמא שלי פחות עבדה ויצא שלא הייתי בחוגים, אז נכנסתי למקלט השכונתי, זה היה מקלט לנוער בסיכון והיו בו מלא חוגים ללא עלות, אחד החוגים היה ברייקדאנס. אני אגב נרשמתי לכל החוגים, מריקודים סלונים ועד ציור ובסוף נשארתי בברייקדאנס, זה נתן לי מקום להביע את עצמי ועם הזמן זה הפך להיות המטרה בחיים שלי, התחלתי ממש לעבוד ולחסוך כסף כדי שאוכל להגיע לתחרויות גדולות להתחרות בהן וגם לזכות בחלקן, לאט לאט זה קרה, לאט לאט הוזמנתי לתחרויות בחו"ל לייצג את ישראל, עד שזכיתי באליפות העולם בגרמניה ואז פרשתי".
למה פרשת?
"האמת שזו שאלה מורכבת כי זה לא משהו שאתה באמת יכול לפרוש ממנו, זה כמו חיידק כזה, חיידק הבמה או חיידק הריגוש. היה פתאום איזה קונפליקט ביני לבין עצמי אחרי שנחשפתי לעולם המשחק, אמרתי לעצמי שיש פה עולם שעוד לא נגעתי בו ויש לי הזדמנות להכיר אותו. ואז התחילו כל מיני שאלות, שאלתי את עצמי האם הריקוד זה המקום שלי או שבכלל בזבזתי את הזמן שלי על משהו שהוא לא אני, והמשחק הוא בכלל אני. הקונפליקט היה מאוד קשה ועזבתי את הריקוד במכה. אחרי כמה שנים הגיעה הסדרה 'דאנסטורי', שם יצא לי לחבר את שתי האהבות שלי והבנתי שזה יכול להיות ביחד, זה עולם שלם של אומנות".
אם כבר דיברנו על השילוב בין עולם המשחק והריקוד, אי אפשר לא לחשוב על הפסטיגל כעל הבמה הגדולה ביותר המשלבת את התחומים האלו. זה משהו שמעניין אותך?
"אף פעם לא הייתי ילד פסטיגל, בחיים לא הייתי בפסטיגל חוץ ממופע אחד שחבר שלי שיחק בו והזמין אותי לצפות בו. לא גדלתי על זה ולכן זה אף פעם לא היה החלום שלי. אני אשמח לעשות פסטיגל, זה דבר מדהים בעיניי, אבל כשאני מדבר על משחק ותנועה אני מתכוון יותר ברמת הקולנוע התיאטרלי-ללא טקסט ורק תנועה, ועדיין מבינים את כל מה שקורה. לאחרונה בקורונה עבדתי על משהו שמלווה בתנועה ומוזיקה, זה אחד הדברים שיותר מרגשים אותי בתחום המשחק".
אל עולם המשחק הגחת בסערה, בכמה שנים הגשמת את פסגת השאיפות של שחקנים רבים ונגעת כמעט בכל תחום וקהל יעד אפשרי בעולם המשחק. יש לך קהל יעד ספציפי מועדף?
"זה מעניין כי זה תמיד מפתיע אותי לראות שאנשים בטווח גילאים שונים מזהים אותי. קודם כל זה מרגש ממש, להגיד מה אני מעדיף, קצת קשה לי להגיד אבל אני חושב שיש משהו בקהל המבוגר יותר ששם אי אפשר לזייף, כי בנוער זה גם אפקט העדר, במבוגרים רואים את זה. במפגשים אבל ובאינטרקציה שלי עם הקהל אני חושב שיש לנו בני נוער מדהימים ואינטיליגנטים בטירוף ואני כאילו בשוק מהמפגשים איתם כל פעם מחדש. לא מזמן הייתי במקום לילדים בסיכון ובאתי לדבר איתם כדי לשמח אותם ואז אחד הילדים קפץ עליי ואמר לי יש לי 'וטיליגו' כמו ל'זיגי' ומאחוריו כל הילדים מעודדים אותו, זה ריגש אותי כי וואלה בימים שלי אם למישהו היה וטיליגו לא רק שהוא היה מתבייש בזה סיכוי סביר שהוא לא היה מגיע לבית ספר בגלל זה. התכנים שאני נוגע בהם באמת מצליחים להשפיע ממש לטובה וזה הכי מרגש אותי".
בין כל ההצלחה, אתה עוצר לטפוח לעצמך על השכם מדי פעם?
"זה קטע שאת שואלת את זה כי זו שאלה שתפסה אותי לא מזמן. את יודעת עוברים תקופות ופרוייקטים קורים ובמרוצת הזמן והדברים אתה לא באמת מספיק לעצור ולהגיד לעצמך כל הכבוד, ואולי זה גם באשמתי כי כרקדן יש איזה מקום כזה שאתה לא מצליח לפרגן לעצמך כרקדן, כי בסופו של דבר אתה חוזר לסטודיו. לא משנה איזה תואר קיבלת ובמה זכית, אתה חוזר לעבוד. זה בא ממקום שאני מעריך את התודות ואת כל מה שקורה מסביב, אבל חכו, זו רק ההתחלה, יש עוד".
אפשר לומר שאתה כוכב נוער פחות שגרתי בנוף - הרשתות החברתיות שלך, בשונה של חברייך לתחום, פחות מתוחזקות. למה?
"בהקשר של המקלט לנוער ולילדים בסיכון, היה לי טלפון פעם ראשונה רק בגיל 17, כל עניין הרשתות החברתיות והמצלמה שימשו אותי בעיקר בריקוד, לא כדי להעלות את זה, אלא לראות איפה אני טועה אני יכול לראות בעזרת איפה אני יכול להשתפר, לא רק בסטודיו. כשהתחילו הרשתות החברתיות זה הרגיש לי מאוד פרטי ושלי, יש לי שם תמונות מבית הספר ואני בחיים שלי בן אדם מאוד פרטי. אז באיזשהו מקום זה הרגיש לי מאוד שלי ולא באמת הצלחתי לתפעל אותו כראוי. היום, אני כבר מתפעל יותר. זה בא בהתחלה ממקום של חוסר מודעות, חוסר יכולת להפעיל את זה וגם חוסר רצון להצטלם כל הזמן. אני לא סביב הטלפון כל היום אין לי התראות של האפליקציות. זה לוקח לי זמן מדברים אחרים ויש לי משימות שיותר חשובות לי. אם כי אני מבין שהעולם הולך לכיוון הזה, אז אני לגמרי מנסה להבין את העולם הזה ולהתקרב אל הקהל שלי, היום זה תופס אותי במקום אחר, יש עניין, אני מנסה".
View this post on Instagram
אתה חושב שיש קשר בין כמות העוקבים לליהוק לתפקידים שונים?
"חד משמעית כן".
נתקלת במצב שלא קיבלו אותך לסדרה בגלל שאתה לא פעיל ברשתות?
"קרה, וליותר מסדרה אחת. בסופו של יום אנחנו מדברים על תחרות בין הערוצים והזכיינים. בסופו של דבר כל מנהל רוצה להיות הטוב ביותר ועם כמה שזה מבאס, בפוסטר של מישהו שיש לו יותר עוקבים, כמות המכירות תהיה גבוהה יותר, אז לפעמים זה לא קשור לאיכות שלך, זה יותר קשור לפרמטרים האלה. אני לוקח את זה למקום שאני צריך לטפח אצלי את העולם הזה יותר, אבל אני גם לא בטוח שהייתי רוצה לקחת חלק בהפקות שהמניע המרכזי זה זה".
בתור מי שמלמד משחק, מה חשוב לך להעביר לדור הבא של השחקנים?
"חשוב מאוד לזכור, אין אחד פעמיים, כל אחד הוא באמת מי שהוא. ככל שאנחנו מנסים לשחק כמו מישהו אחר ולהיות משהו שהוא לא אנחנו, זה פחות אותנטי, וזה ניכר, רואים את זה. כדי לשמור על האותנטיות אנחנו צריכים להיות אנחנו, לשמור על האישיות שלנו ולהיות כנים".
כשנכנסים לעולם המשחק, נפרדים במקום כזה או אחר מהאנונימיות. איפה זה פוגש אותך?
View this post on Instagram
"זה גם איזשהו סיפור כי עד איזו תקופה מסויימת הרגשתי שיש לי ממש שתי זהויות, זהות אחת של השחקן שפוגשים אותו ברחוב ושומר על הדמות הזאת ומצד שני יש את מיכאל של החבר'ה. לפני הקורונה טסתי לדרום אמריקה ופגשתי שם שני אנשים מקצוות שונים לגמרי, ושניהם שאלו אותי את השאלה הזאת - למה כשאנשים מזהים אותך אתה ככה וכשאתה איתנו אתה אחר? ופה נפלה לי התובנה הזאת, יש פה שניים, אני צריך לבחור אחד אני חייב לבחור אחד וזה דייק אותי לבחור במי שאני ולא לזייף דמות אחרת, אני מנסה להיות אני מבלי להתנצל".
מכוון לחו"ל?
"בטח, בכמה אפיקים, אני מתעסק גם בתסריטאות, יש לי שותף, קוראים לו גיל כהן. פיתחנו כמה דברים, חלקם קורים ממש עכשיו, אנחנו מכוונים את זה לשם. מעבר לזה, יש סרט קצר שעבדתי עליו בתקופת הקורונה, המחשבה היא לפסטיבלים בחו"ל, ליוצרים בחו"ל. עוד אפיק שהייתי רוצה זה להכיר את השטח ברגליים ולצאת ללמוד בחו"ל, פחות מחפש להיות גל גדות הבאה, זו לא המטרה שלי כרגע, המטרה שלי זה לפתח את עצמי בתחומים השונים, להכיר וללמוד".
יומולדת 25 - מה אתה מאחל לעצמך לשנה הבאה?
"אני מאחל לעצמי להישאר כמו שאני, שאני אהיה מוקף באנשים שאוהבים אותי, בריאות. יש מנהג כזה שילד היומולדת מברך, אז הייתי רוצה לברך את כל מי שקורא את הכתבה הזאת שכל מה שהוא מברך לקרובים שלו, יכול עליו, ותודה".
View this post on Instagram