חיכינו לו - והוא הגיע: הסרט הראשון של "תור" ("אהבה ורעם") אחרי סאגת "הנוקמים" הגיע סוף סוף אל מסכי הקולנוע. האל האהוב שב אל המסך ואיתו גם התרגשות המעריצים שציפו לסרט קצת שונה, רק שהם לא תיארו לעצמם עד כמה.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• אופס! העונש הצבאי של נאיה בינשטוק נחשף
• פרסום ראשון: טיילור מלכוב תככב בסדרת נוער חדשה
• עם גל גברעם ותום חיימוב: השינוי המפתיע בסדרה של חמיצר
  

בעלילה הנוכחית, אחרי מאורעות "סוף המשחק", תור (כריס המסוורת') יוצא למסע שונה מכל מה שחווה עד כה – מסע לגילוי עצמי. אך הפרישה שלו לא מחזיקה זמן רב כאשר רוצח גלקטי בשם גור, רוצח האלים (כריסטיאן בייל), שואף לחסל את כל האלים באשר הם (כולל את תושבי אסגרד), נכנס לתמונה.

את השינוי באווירת סרטי "תור" התחלנו להרגיש כבר מ"ראגנארוק" (הסרט הקודם, 2017). הוא היה קליל יותר מקודמיו, היה לו קצב טוב והוא בהחלט עשה את העבודה. גם הסרט הנוכחי ממשיך את קו ההומור, ואפילו מעלה הילוך, ויש בו לא מעט רפרנסים לשלל דברים (גם לבדיחות רשת מוכרות) שהעלו בנו חיוך ענק.

עם זאת, כל ההומור של תור הוא גם נקודת החיסרון שלו. החל מהעובדה שמדובר בסרט קומי לכל דבר. נכון, מארוול כן מזוהים עם קלילות, ציניות וצחוק עם גיבורי העל שלהם (מה שפחות אפשר להגיד על היקום האפל של DC) - אבל כאן הפכו את כל הסרט לקומדיה אחת גדולה שלעיתים אף הרגישה כפארודיה על סרטי גיבורי על. 

אין בסרט קונפליקטים גדולים, וגם כשיש סצינות דרמטיות - הן משלבות בעצמן הומור או מסתיימות כל כך מהר. הסרט אכן עובד בקצב (יש שיגידו יותר מדי), והוא סרט מצחיק וטוב. אבל כסרט מארוול? וואלה, פחות מה שציפינו לו. 

אולי נדע בהמשך עד כמה השפעת מאורעות "אהבה ורעם" רלוונטית להמשך השלב של מארוול, אבל בינתיים קיבלנו מעין סרט ביניים מצחיק, כייפי ומעלה חיוך (במיוחד למעריצי הנוקמים). עם זאת ובאותה הנשימה - זה לא מה שרצינו ולא מה שציפינו. הלוואי והייתה קצת יותר דרמה, קצת יותר "מארוול" וקצת יותר כאב (כי יש גם כאב בסרט שיכל להתפתח הרבה יותר).

נציין לטובה את נטלי פורטמן כ"תור" החדשה, היא כבשה את המסך בסערה והפגינה גירל פאוור. מצחיק ומרשים לחשוב ששתי גיבורות על חזקות מגולמות על ידי ישראליות לשעבר (גל גדות, וונדר וומן. מ.א). היא בהחלט תוספת הכרחית לסרט הזה, והיחידה שמצליחה עוד איכשהו לאזן אותו. 

הבחירה בכרסיטיאן בייל כדמות הנבל - גאונית. הוא הפחיד אותנו, סיקרן אותנו וריגש אותנו - בדיוק בתמהיל הנדרש. פייר? משהו בו קצת הזכיר לנו את וולדמורט.

אז אם אתם מחובבי מארוול - תמשיכו גם לסרט הזה, אין ברירה הוא מאסט בכל מקרה עבורכם, אבל לגמרי אפשר לחכות לו גם לצפייה בסטרימינג. כאמור, הוא סרט קומי ופחות סרט גיבור על קלאסי של מארוול. יש שיאהבו יותר, יש שיאהבו פחות... אנחנו תקועים איפשהו באמצע. מה שכן? הפסקול פשוט וואו!