יש אנשים שמחפשים את הייעוד שלהם כל החיים, לעדי אלון זה קרה כבר בגיל 12. הוא גבר על מאות ילדים בדרך לפסטיבל בחנוכה וידע מאותו הרגע שהבמה היא העולם שלו. בהמשך, הוא עבר למשחק ולוהק לסדרות כמו "נעלמים", "מלכות", "פלמ''ח" וכמובן ל-"שנות ה-80", שם החל לגלם את מני אסייג והמשיך איתו לסדרת ההמשך "שנות ה-90".

החל מהיום תוכלו גם לראות אותו על מסכי הקולנוע בסרט חדש "ההילולה" המבוסס על  הסדרה עצמה ולכבוד האירוע, תפסנו אותו לריאיון מיוחד שבו מספר לנו מה קורה בסרט, חוזר איתנו לאודישן של מני וגם משתף על הזוגיות עם הרקדנית שחר אבורמן. 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• מוכנים לקולנוע: אילו סרטים מחכים לכם בקיץ?
• מבלים בחופש: האטרקציות הכי מגניבות לקיץ הקרוב!
• קאי פקר רוצה שתתנו צ'אנס ל'רוני החדש' ב"לבד בבית"

הסדרה "שנות ה-80" זכתה לחמש עונות ואפילו לסדרת המשך "שנות ה-90", איך אתה מסביר את הקסם שלה? 

"תשמע, זה דבר מדהים, לא יודע איך הכל התפוצץ ככה ולא ציפיתי שלשם זה יילך. התחלתי את הפרויקט כשהייתי בן 17, כשעוד לא היה לי רישיון והסיעו אותי לאודישן. מי היה מאמין שצילמנו סרט ושבעוד חודש נתחיל לצלם עוד עונה. בסדרה הזו מאוד התבגרנו, הפכנו לחברים, נהיינו משפחה וזה טירוף להיות חלק מדבר כזה. אני חושב שמבחינת הליהוק, הכתיבה של מני ודניאל ומבחינת המחשבה של שלום בישיבות כתיבה, יש בסדרה איזושהי אמת, כי זו אשכרה הילדות שלהם ואלו דברים שנוגעים באנשים. ברגע שעושים משהו שיש בו אמת שחוו והרגישו אותו, יש קסם וזה עובד".  

אתה זוכר את האודישן שלך לסדרה?

"בטח. זה היה אחד האודישנים הראשונים שעשיתי. הייתי תלמיד בתיכון ואני זוכר שכשהגעתי לאודישן הראשון, היו המון אנשים ואמרתי לעצמי 'יש מלא אנשים, מה הסיכוי שאקבל את התפקיד'. לאט לאט, עברתי עוד שלב ונהיה חיבור מיוחד ביני לבין דניאל אסייג. באודישן, היה חיבור של הדמות שלי עם הדמות של דניאל ואז, נוצר גם חיבור אישי בינינו. התרגשתי בטירוף באודישן, התכוננתי אליו ושרית לבקוביץ' שהייתה הסוכנת שלי, עזרה לי עם הטקסטים. בתקופה הזו לא היה לי ניסיון והתרגשתי מאוד, אבל האסייגים גורמים לשחרור, כי הם מקבלים אנשים באהבה וגם רואים זאת בסדרה, זה הבית המרוקאי".  

כמה הדמות שלך דומה לך?

"האמת היא שאנחנו שונים. מני הוא אדם תמים שמעריץ את האח הגדול שלו, הולך אחריו בעיניו עצומות, תומך ומפרגן לו. בחיים האישיים אני האח הבכור במשפחה, אז אני רגיל לשמש דוגמה לאחים הקטנים שלי ולא לקבל דוגמה מהאח הגדול, מה גם שבסדרה יש משפחה מרובת ילדים ובמציאות אנחנו שלושה אחים. מעבר לזה, מני יותר מובל ואני יותר מוביל ומכוון את העניינים. מני הוא גם דמות שנחבאת אל הכלים ויש מקומות בחיים שהבושה משתלטת עליי, אבל אני יודע איך להשתלט עליה. לפעמים, אנחנו מגיעים לסיטואציות שבהן יש לנו פחות אנרגיות, מפגינים מבוכה כלפי חוץ ובסדרה, שלום מציל את מני ממבוכה כשבמציאות, אני זה שמציל את עצמי מהמבוכה".

הסדרה זוכה בימים אלה לגרסה קולנועית, איך הגבת כשאמרו לך הולכים לצלם סרט?

"כשסיפרו לי על זה, הייתי בטירוף. תשמע, קולנוע זה מאוד שונה מלצלם סדרה, כי סדר היום הוא אחר, מצלמים בקצב איטי יותר ויש לך זמן לחשוב, לאלתר, ליצור ולמצוא עוד דברים מעניינים. בסרט קולנוע יש יותר זמן מלצלם סדרה, אז התרגשתי מאוד לעשות את זה ונהנינו מכל רגע. כשמצלמים סרט, אתה גם יותר יכול להגשים פנטזיות, להתפרע ובסדרה, אתה שומר על אותנטיות ואיזושהי אמת. כשתבואו לראות את הסרט, אתם תראו שיש יותר דברים שבורחים מהמציאות וזה מה שכיף בקולנוע, שיש הרבה יותר אקשן, רגש, מוזיקה ובכלל, החוויה היא אחרת".   

על מה הסרט הולך לספר?

"הדבר היחיד שאני יכול לספר הוא שהמשפחה, כל השכונה והדמויות שאתם מכירים מהסדרה, יוצאים למסע הילולה. בדרך אנחנו קצת טועים, נחטפים לעזה ומפה, תקחו את זה בדמיון לאן שאתם רוצים. תחשבו על ממוקה, מורדי, מרסל וכל הדמויות המטורפות של הסדרה נחטפות לעזה ומכאן, נשאר רק לדמיין מה יקרה. ממוקה ומרסל למשל דמויות שכל כך תפסו, אז אחרי הסרט הם יתפסו יותר, כי יש להם שם סצנות קורעות מצחוק".  

כמה הסרט שונה מהסדרה עצמה?

"בסרט אתה יכול יותר לחלום ולהתפרע, גם מבחינת היוצר שמתפרע וגם מבחינת השחקנים, שיש להם חופש יצירתי ויכולים לצאת מגבולות ההיגיון שקיימים בסדרה. בגלל זה הסרט יוצא יותר מצחיק ואפילו אנחנו, הופתענו כשראינו את הסרט בפעם הראשונה בפרמיירה, זה עלה מעל לכל ציפייה שלי לפחות ושמעתי גם מכל השחקנים, שזה עלה על כל הציפיות. הסרט יצא קורע מצחוק ואסור לכם לפספס!".  

 

בנוסף לכך שאתה משתתף בסרט, אתה גם מבצע את שיר הנושא עם דניאל אסייג. איך זה קרה?

"אני ודניאל אוהבים מאוד מוזיקה, אנחנו עושים הרבה דברים שקשורים למוזיקה שתיכף גם תשמעו עליהם, אוהבים לשיר יחד וגם בפרק הפספוסים של 'שנות ה-80', יש קטע שלנו שרים. כששמענו שצריך להיות שיר נושא לסרט, ישר העלנו את הרעיון שאנחנו נכתוב, נלחין, נבצע אותו ושלום אמר 'יאללה בואו, נראה מה תביאו'. אני ודניאל עשינו הכל מאפס וראוי לציין את מתן דרור, שהפיק את השיר על הצד הטוב ביותר. לא יכולנו למצוא מפיק יותר טוב ממנו, הוא הבין אותנו, את הכיוון שלנו מההתחלה ונתן חיים לדבר הזה. כולם עפו על השיר והחלטנו שיהיה שיר הנושא של הסרט".

האם היית רוצה קריירה כזמר?

"האמת היא שכן. אני מתכנן להוציא איזשהו פרויקט משלי של מוזיקה ואני מקווה שבקרוב תוכלו לשמוע עליו. מדובר על שירים שאני כותב, שמדברים על הילדות שלי ועל דברים שאני עובר היום בחיים. יש כבר שני שירים כתובים אבל זה עדיין בחיתולים, אנחנו בהתחלה של הדבר וכשיהיה יותר מה לשמוע, מבטיח שאספר".

 מה אתה עושה כדי לקדם את זה? 

"קודם כל, מי שמכיר אותי יודע שאני שר מהשנייה שקם בבוקר ועד שעוצם את העיניים בלילה. בגיל 12, השתתפתי בפסטיבל שירי הילדים ואחריו, עברתי לסוכנת לשעבר שרית, שהייתה איתי 15 שנה. כשהיה אודישן לסדרה 'בלו נטלי', היא אמרה 'בוא תעשה אודישן' ועניתי 'מה לי ולאודישן?, אני יודע רק לשיר' אבל היא שכנעה אותי, עברה איתי על הטקסטים והתפקיד נתפס. בפעמים הראשונות שלי על הסט, התאהבתי במשחק ואחרי הרבה שנים שאני בעולם הזה, חזר הרצון לשיר. לקחתי שיעורי פיתוח קול, עם המורה נעמה לוי שהכרתי ב-'קאמרי' כשעשינו את המחזמר 'זה אני'. נעמה העבירה לנו שיעורי פיתוח קול, אחר כך המשכתי איתה באופן פרטי והיום אני פחות בשיעורים קבועים, אלא הולך רק לחיזוקים. שיעורי פיתוח קול, הם אחד הדברים החשובים שעשיתי בחיים וזה שינה לי אותם". 

עם מי היית רוצה לעשות דואט?

"תשמע, אני מאוד אוהב את החומרים של בר צברי, כי זו מוזיקה שדומה למוזיקה שהייתי רוצה לעשות והתוכן שהוא שר מאוד מדבר אלי. בנוסף לזה, בר ואני חברים מאוד טובים ואני מרגיש, שאנחנו מאוד דומים באופי ובחוויות שעברנו. לבר יש שירים מדהימים, קול מטורף והייתי שמח לעשות איתו דואט. מי יודע, אולי באמת נעשה אבל לאט לאט, קודם אתעסק במוזיקה שלי ואחר כך אחשוב על דואטים".   

אפשר לומר שיש לך קשר לזמרים הכי גדולים במדינה, בת הזוג שלך היא הרקדנית המקצועית שחר אבורמן, שרוקדת לצד הזמרים הכי גדולים, ספר לי על הזוגיות איתה.

"שחר ואני הכרנו לפני שלוש שנים, בהצגה 'זה אני' שעלתה בתיאטרון 'הקאמרי', כשהיא רקדה שם. הזוגיות מדהימה, אנחנו גרים ביחד אבל לא עושים עין הרע ושומרים על הדברים שקטים".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Adi Alon (@adiallon)

כמה זה קל ששניכם נמצאים בתעשייה? או דווקא קשה?

"תראה, זה הכי קשה בגלל הלוחות זמנים, כי יוצא שאני עובד והיא פנויה, או שהיא עובדת ואני פנוי. שחר רקדנית שעובדת בטירוף, כל דבר היא עושה, זה על הצד הטוב ביותר ואני גאה בה, אוהב אותה ומאחל שתמשיך להצליח. הייתי שמח שלוחות הזמנים יעבדו טוב יותר ושנתראה יותר אבל אין מה לעשות, כי בקריירה הזו אין שעות. הרי זה לא שאתה קם למשרד, הולך לעבודה וחוזר, אלא שהשעות לא צפויות, עובדים גם בלילה וההופעות ששחר עושה למשל הן בערב. ברוך השם אנחנו עובדים הרבה, שנינו אוהבים את הקריירות שלנו ואני מאמין, שנהיה יותר יחד ונשים את הדברים בצד. כרגע אנחנו בפוש מקצועי, מפרגנים אחד לשנייה והיתרון הוא ששחר מבינה את המקצוע שלי, שאני מבין את שלה ושנינו עושים דברים חופפים, שזה גם חשוב".

מי השחקנים מהסדרה שהכי כיף לך לעבוד איתם?

"יש לי חיבור חזק עם דניאל אסייג ואנחנו חברים טובים, בלי קשר לסדרה ולסרט. תמיד אנחנו ביחד על הסט ובכלל לא מרגיש שבאנו לעבוד, אלא  שאני יושב עם חברים ופשוט מצלמים. אני נהנה לעבוד למשל גם עם עופר שכטר, אריק משעלי ואני לא יכול למנות רק כמה אנשים, כי בכל זאת אנחנו 12 שנה יחד וכולנו חברים כל כך טובים שמגיעים לצלם ולהנות. כמו שאני ודניאל נהיינו אחים, שלום הוא כמו אבא ואנחנו אפילו נוסעים לחופשות משפחתיות ביחד". 

ומה למדת משלום אסייג? 

"גם אני וגם דניאל לומדים משלום על מקצועיות, התמדה והוא לא מפסיק לעבוד, כי כל הזמן כל הזמן חושב ומפתח דברים חדשים. תמיד יש לו פרויקטים שעומדים על הכף בו זמנית, רץ מדבר לדבר ואני מעריץ אותו על כך, זה מה שאני ודניאל מנסים לקחת ממנו. חשוב שיהיה את הרעב להמשיך, לעשות ושלום הוא שחקן גדול, אבל הרעב שלו נשאר אותו רעב ותמיד יש לו רצון לעשות עוד ועוד. חשוב תמיד להיות אקטיבי, לעבוד וצריך לשמור על קצב".

עולם המשחק לא פשוט בכלל אבל נראה שמצאת את המקום שלך בתוכו, בטלוויזיה ובתיאטרון. אתה כן זוכר איזה תפקיד שלא התקבלת אליו וממש רצית אותו?

"אני לא זוכר אודישן ספציפי, אבל זה קורה. אתה עושה הרבה אודישנים, עובר שלבים, מגיע לשלב האחרון וזה יכול לקרות. דברים כאלה יכולים ליפול למשל על חוסר התאמה ותמיד צריך להבין, שאם משהו לא נסגר כנראה שהוא לא שלך ולהמשיך הלאה. מה שצריך להיות שלך יהיה שלך ובסופו של דבר זו העבודה, אם על כל דבר שלא ייסגר אתה תתאכזב או תתייאש, לא תוכל להיות במקצוע הזה. צריך לדעת לקבל לא ולהמשיך לעבוד הכי טוב שאתה יכול". 

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Adi Alon (@adiallon)

בכל ניסיון משחק שצברת, עד כמה אתה מתגעגע לסדרת הנוער "נעלמים"?

"'נעלמים' מחזירה אותי לתקופה מגניבה, שהכל היה בהתחלה. לפרויקטים כמו 'נעלמים' אתה בא עם פתיחות וכל הקאסט היה צעיר, אז באנו ללמוד איך הכל עובד, איך לייצב את עצמנו בעולם המשחק ובאמת למדתי שם המון. זה שונה מהפרויקטים שאני עושה היום, כי בפרויקטים של היום אני בא לעבוד וב-'נעלמים' יותר באתי ללמוד. מה שמגניב בפרויקטים הראשונים שאתה עושה, שאתה גם מקבל חברים מכל הדבר הזה ועד היום, אני גם בקשר עם דולב מסיקה, אנחנו חברים טובים. הפנים תמיד קדימה, אבל אני זוכר חסד לתקופה של 'נעלמים' ". 

אם הייתה לך יכולת לכתוב המשך לדמות שלך עידו, איפה הוא נמצא היום?

"תראה, בעונה האחרונה כולם הגיעו לתל אביב ועידו היה אמור להתגייס, אז אולי הוא בקורס טייס היום. אני לא יודע מה קרה עם הדמויות, אבל אולי יום אחד תהיה סדרת המשך, כשהדמויות ואנחנו כבר נהיה מבוגרים".

 

מלבד הסרט, מה הפרויקט הבא שלך?

"על הפרויקט הבא שאמור לעלות אסור כל כך לדבר, אבל מדובר בסרט קולנוע שביים שמי זרחין. בנוסף לזה, אנחנו עדיין רצים גם עם מחזמר 'הלהקה' של 'התיאטרון הארצי',עם המחזמר של 'סלאח שבתי' בכל הארץ ומזמין אתכם לראות הצגות שעושות טוב על הנשמה. מבחינת הטלוויזיה, אנחנו עומדים לצלם עוד עונה של 'שנות ה-90' ואני גם משתתף בסדרה '4:20" עם דולב מסיקה ונוה צור, שעושים שם תפקידים מדהימים ומצחיקים מאוד. לאט לאט בונים ומוסיפים כל פעם עוד לבנה לקריירה". 

מה החלום המקצועי?

"החלום הוא לצאת עם המוזיקה שלי, שאנשים יתחברו אליה ויאהבו אותה. ברגע שאנשים יתחברו ויאהבו את המוזיקה שלי, החלום הוא גם לפתוח הופעות".