בעוד קצת פחות מחודש, ב-24 בפברואר יתקיים טקס האוסקר ה-85 בלוס אנג'לס. לפני כשבועיים פורסם שלראשונה ישלחו שני מועמדים ישראליים ביחד להתמודדות על תואר "הסרט הזר הטוב ביותר".

שני הסרטים - "שומרי הסף" של דרור מורה ו/"חמש מצלמות שבורות" של עימאד בורנאט וגיא דוידי מתעדים בעצם כל אחד באופן שונה את הסכסוך הישראלי - פלשתינאי מהזוויות שלו.

שומרי הסף הוא סרט דוקו בו מתראיינים חמישה ראשי שב"כ לאורך השנים האחרונות ומספרים על הבעיות המוסריות והאתיות מול הציבור הפלשתינאי מה שעלול להציג ברוב הסרט תכנים אנטי-ישראליים. כידוע, צוות השופטים המרשים שבוחר את הזוכים באוסקר אוהב את הנושא של הישראלים והפלשתינאים וכנראה בגלל זה, הסרט נבחר על פני מאות סרטים שנשלחו לשיפוט.

"חמש מצלמות שבורות" הוא סרט דוקו המתעד את המאבק של הישראלים והפלשתינאים משני צדי הגדר - עימאד בורנאט שחיפש באופן שיטתי את הצד התוקף את הפלשתינאים כביכול ללא שום סיבה, וגיא דוידי שמתעד מהצד הישראלי את ההתקפות על הציבור הפלשתינאי. וכך, נולד עוד סרט אנטי-ישראלי שגורם לנו להסברה גרועה ומציג את ישראל כאכזריים, תוקפניים ובאור שלילי כמובן.

אז למה הם לא צריכים לזכות? כי נמאס. נמאס שהתקשורת נותנת במה לתכנים אנטי - ישראליים, נמאס שבמקום לתמוך ולהציג סוף סוף בבמה כה מכובדת ומסוקרת ברחבי העולם - תוקפים אותנו. שיא החוצפה הגיעה לפני יומיים כאשר דרור מורה, במאי הסרט שומרי הסף - התראיין לערוץ טלוויזייה אמריקני ותקף את ראש הממשלה בנימין נתניהו וכמובן תקף את צה"ל והציג עמדות פוליטיות ברורות.

מה שאותו מורה שכח זה שאותו ראש הממשלה נותן תקציב לקרן שמפיקה את הסרט שלו. האם מורה הצבוע צריך לזכות? לא. אני מקווה מאוד שהשנה לא נזכה באוסקר, ושהיוצרים החיים בישראל יתחילו להבין שצריך הסברה טובה ולא סרט שיגרום לסכסוך עמוק יותר ושנאה גדולה יותר. ושלא יהיה להם בהצלחה.