יואב עובדיה בן ה-14 כבר הספיק לעשות מה שרבים רק חולמים עליו – ליצור סרטים עם משמעות. בשנה שעברה הוא תיעד את סיפורו של סבו, יצחק גידניאן, ועכשיו הוא עומד להשיק את סרטו החדש, "אחד מאיתנו", שמטרתו להעלות מודעות לחרמות בבתי הספר. הסרט, שעליו עבד קרוב לשלוש שנים, הצליח לגייס המוני שחקנים ואנשי הפקה שהתגייסו בהתנדבות – הכל כדי להעביר מסר חשוב. רגע לפני שהוא מציג אותו, עובדיה מספר על החיבור שלו לקולנוע, על הדרך שעבר כדי להוציא את הפרויקט לפועל, ועל החלום הגדול: הוליווד.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• בן דרורי בראיון: "לא ראיתי הרבה תקווה בחיים – ואז קרה משהו ששינה הכל"
• הזוגות הטלוויזיונים שהיינו נותנים להם צ'אנס נוסף
• מאי קורץ לא עוצרת: מהילדות בבאר שבע עד לסרטים הוליוודים

"תחום הקולנוע תמיד עניין אותי", מספר עובדיה. "יש לי תשוקה מטורפת לקולנוע – כי אם אני עובר חוויה משמעותית, משכתב אותה קצת ומתרגם אותה לסרט, זו תהיה זכות אדירה אם היא תיגע באנשים אחרים. אני כל הזמן חוקר את התחום, לומד, מתעמק, מלמד את עצמי – וזה פשוט תחום שאני אוהב להתעסק איתו".

-בקרוב יוקרן הסרט שלך "אחד מאיתנו", בכיכובה של לירית בלבן. על מה הוא מספר? 

"הסרט מבוסס על פרויקט למניעת חרמות, עם סיפור רקע על חרם שקט – כזה שבו אתה יכול להיות מוקף בחברים, אבל עדיין להרגיש לבד. לפעמים הסביבה בכלל לא מודעת לזה, או פשוט בוחרת להתעלם. המטרה של הסרט היא לגרום לילדים ולבני נוער לראות אותו ולהגיד לעצמם: 'אולי אני אפסיק עם החרם הזה, אולי אתנצל'. ואם זה באמת יקרה – עשיתי את שלי. אני קורא לכל הילדים ובני הנוער: אם אתם רואים חרם מהצד – אל תשתקו! תדברו עם גורם מבוגר ותעשו הכל כדי לעצור אותו. חוץ מזה, תיגשו לילד שעובר חרם, תכירו אותו – אולי בכלל תגלו שהוא יכול להיות החבר הכי טוב שלכם. אל תתנו ללחץ חברתי להשפיע עליכם!".

-איך הוא מתחבר אליך אישית? 

"אני יכול להגיד שהיום יש המון ילדים ובני נוער שחווים חרם או רואים אותו מהצד, וזה אחד הדברים שהכי דירבנו אותי ליצור אותו. באופן כללי, תמיד היה לי חלום ליצור סרט בעצמי, ואמרתי לעצמי: 'אם אני כבר עושה סרט, אז לפחות שהוא יעלה מודעות לנושא חשוב כמו זה'".

-על הסרט עבדת קרוב לשלוש שנים. איך הצלחת לשלב את העבודה עליו עם הלימודים? 

"וואו, זה היה אחד האתגרים הכי גדולים שלי, ולא בגלל הלימודים, אלא כי זה הפרויקט הכי גדול שעשיתי עד עכשיו. בכל זאת, הייתי צריך לגייס צוות הפקה, שחקנים, לנהל את זמני הצילומים – והכל כשאני יודע שאני לא באמת יכול לממן לכולם את שעות העבודה. אז בעצם יכולתי להביא רק אנשים שהסכימו להתנדב לשבוע צילומים אינטנסיבי. לשמחתי, כל מי שיכול היה להגיע – באמת בא ועזר. היו שם תסריטאים מהתעשייה, שחקנים מנוסים, שחקנים צעירים, אנשי הפקה – פשוט המון אנשים שהתגייסו כדי שהפרויקט הזה יצליח, והתרגשתי".

-הסביבה הבית ספרית שלך כבר נחשפה לסרט באיזושהי דרך? 

"האמת שכן. היועצת, הרכזת והנהלת בית הספר שלי מאוד תמכו בפרויקט הזה, וזה היה ממש משמעותי בשבילי. גם עיריית יבנה וראש העיר, רועי גבאי, עזרו לקדם את הסרט בעיר. ב-6 במרץ יתקיימו שתי הקרנות בכורה ב'אשכול פיס' שבמרכז העיר, וכל מי שרוצה מוזמן לרכוש כרטיס במחיר סמלי ולהגיע לראות".

-הסרט עוסק בנושא חרמות. אתה מרגיש שיש שיפור בנוגע לצמצום התופעה האכזרית, או שיש עוד עבודה?

"אני לא חושב שיש שיפור משמעותי, ורק לפני שבועיים ילדה התאבדה בגלל חרם – וזה נורא. לצערנו, זה לא מקרה בודד. אני מאמין שכל דבר שיכול להעלות מודעות לנושא יכול לעזור, וגם אם זה לא ישנה מיד את המצב עבור כל הילדים ובני הנוער בישראל, זה בהחלט יכול להשפיע לטווח הארוך".

לבני נוער יש בכלל איך לשנות משהו בהיבט הזה?

"בטח!", משיב עובדיה ומסביר: "אם כל אחד ייקח אחריות ויהיה מודע לנושא החרם, ויעצור רגע לחשוב לפני שהוא פועל – אפשר יהיה למנוע המון מקרים. האחריות היא כולה שלנו".

ולגבי משרד החינוך? אותו מקרה שציינת – נראה שהמשרד די התנער מהאחריות לכך, במיוחד מהטענה שזה קרה בעקבות חרם.

"אני חושב שבבתי הספר צריכים להעביר יותר שיעורים על חרמות, לפחות פעם בשבועיים. להקדיש לו תשומת לב רק פעם בשנה זה פשוט לא מספיק ולא באמת עוזר. אם בתי הספר יקפידו על זה, אני בטוח שמשהו ישתנה".

-זו לא הפעם הראשונה למעשה שאתה עושה סרט, כי בשנה שעברה תיעדת סרט על סבך, יצחק גידניאן. איזו עצה מקצועית הוא נתן לך? 

"כשסבא שלי היה צעיר, הוא גם עבד בעולם הקולנוע, וזה בדיוק מה שהניע אותי ללכת בעקבותיו. העצה הכי גדולה שנתן לי הייתה פשוטה אבל משמעותית: 'אל תוותר על החלומות שלך!'".

-יש עוד תחביבים שהיית מעוניין להפוך למקצוע? 

"האמת שכרגע לא, כי קולנוע זה העולם שאני הכי אוהב וזה הדבר היחיד שאני מצליח לשלב עם הלימודים. בשנה שעברה הייתי כל כולי בסרט – מהחופש הגדול ועד היום אנחנו עדיין בעריכות".

-מה החלום הגדול שלך?

"החלום שלי הוא להגיע להוליווד ולהתפתח בקולנוע – בין אם בצילום, הפקה, כתיבה או בימוי, ואני מקווה שזה יקרה כמה שיותר מהר! אני מזמין את כולם לבוא לראות את 'אחד מאיתנו', כדי שנעלה יחד את המודעות לנושא החשוב הזה וננסה למנוע עוד מקרים. זו גם הזדמנות להודות לכל צוות ההפקה וקאסט השחקנים שהיו חלק מהפרויקט – אני מעריך אתכם מאוד. והכי חשוב – להחזיר את כל החטופים הביתה כמה שיותר מהר!".