כשהסרט "ביונסה: החיים הם רק חלום" שודר לראשונה בערוץ HBO באמריקה, הוא הפך לאחד מהסרטים הדוקומנטריים המצליחים בכל הזמנים, ויש לכך סיבה טובה.

ידוע שהאמריקאים אוהבים מאוד את ביונסה, והסיבה בגללה הם חיכו בציפייה כה גדולה לסרט היא כדי לדעת עוד קצת על חייה של הכוכבת האהובה עליהם. אני יכול להבין למה האמריקאים אוהבים את ביונסה כל כך – היא אישה עילאית.

כשזה מגיע לשירה וריקוד ביונסה היא המלכה הבלתי מעורערת, אך כששמעתי שהיא הבימאית וכותבת התסריט של הסרט שלה עצמה – זה גרם אצלי להרמת גבה. "מה היא מבינה בקולנוע?", שאלתי את עצמי, ואני מניח שאיני היחיד. בפתיחת הסרט גיליתי של-BBC ו-HBO יש שותפות בתהליך יצירת הסרט, דבר שהרגיע אותי מעט.

חזקה בחוץ – שברירית בפנים

עם תחילת הסרט, מתבררת מטרתו – ביונסה, העורכת, המפיקה והבימאית, מנסה להוכיח לנו שמתחת לחזית הקשוחה שיודעת להזיז את הגוף ולשלוט במאת האחוזים במיתרי הקול שלה, מסתתרת אישה שברירית כמו כל אחד אחר, שעברה גם היא לא מעט עליות ומורדות בחיים. למעשה, היא לא הייתה יכולה לעשות את זה קיטשי יותר.

מעט מהדיבורים שנשמעים בראיונות שלה עושים רושם של דיבורים אמיתיים, כאשר השאר נראים מתוכננים ומתוסרטים כדי להראות שביונסה יכולה להיות גם אישה מרגשת. לדוגמא, היא מהלכת עם המחשב שלה לכל מקום ומצלמת את כל מה שקורה לה ולאחר מכן, מתלוננת על חדירה לפרטיות מצד התקשורת.

היא "מתעוררת" באמצע הלילה ומחליטה להודיע לעולם שהיא בהריון דרך מצלמת הטלפון הנייד שלה ואז מתלוננת על השמועות שרצות סביב ההריון. בואו נודה בזה, לאחרונה ביונסה מצליחה להשאר בכותרות לא בגלל היותה זמרת טובה, אלא מכיוון שהיא מכונת יחסי ציבור משומנת היטב – וההוכחה לכך נמצאת בדיוק בסרט הזה.

זה (לא) הסרט שלך

עוד דבר שמדגיש את ההשתלטות הבלתי נסבלת של ביונסה על הסרט הזה, הוא העובדה שרק היא מדברת בו. בין אם בראיונות ובין אם בחלקים של מאחורי הקלעים, ביונסה היא היחידה שעונה על שאלות, מחלקת הוראות, נשמעת, ובכלל נראית במצלמה.

גם כאשר יש חלק קטן בו מראים את הרקדניות שלה מתאמנות לקראת ההופעה – גם שם היא מופיעה. כמו כן, הסרט סובל מבעיות עריכה ותוכן קשות מאוד.

הסרט מורכב פחות או יותר משלושה חלקים: ראיונות (רק עם ביונסה, כמובן), חלקים מסיבובי ההופעות האחרונים שלה, וחלקים מאחורי הקלעים בהם היא מחלקת הוראות לצוות.

למעשה, אם נשב עם שעון עצר ונספור – נגלה שחצי מהסרט מתבזבז על קטעים מסבובי ההופעות שלה, או בתוך אולפן ההקלטות. במשך דקות ספורות, שנראות כמו נצח, המצלמה מכוונת על ביונסה, בשעה שזו שרה אל המיקרופון ומסלסלת בצורה אגדית.

הבעיה היא שהמצלמה לא זזה, דבר שמעיק על הצופה לטווח הארוך, וגורם לו לחפש אחר דברים שיעסיקו אותו לפחות עד שתגמר הסצנה. לא פעם במהלך הסרט מצאתי עצמי דן עם הסובבים אותי בנושאי היום, בתקווה למצוא משהו שיפיג את השעמום. לא ייתכן שבסרט שעוסק בה, הצופה יקדיש כל כך הרבה זמן בצפייה בהופעות שטחיות ורדודות שלא תורמות אפילו לא דבר לעלילת הסרט, אשר היא בעצמה לא כל כך מפותחת.

אחד הדברים שיותר ציפיתי לראות בסרט היו ההכנות לקראת השבעת הנשיא אובמה – נושא שביונסה לא טרחה אפילו להעלות, כנראה בשל המבוכה שנוצרה לה כאשר הודתה שהיה זה פלייבק שניגן ולא היא בשידור ישיר. כמובן, אין אפילו לא איזכור קטן לנשיא אובמה, ולא לחיבתה הגדולה של ביונסה כלפיו.

על הלידה הכה מדוברת של בלו אייבי הקטנה ציפיתי לשמוע רבות בסרט, כאשר זו הופיעה רק בדקות האחרונות. כמובן, ביונסה, "חובבת הפרטיות", לא תדבר בסרט על מה שלא רצתה לחשוף למצלמות לפני כן. 

אם כך מטרת הסרט ברורה, ביונסה ממש צועקת בו "היי חבר'ה, אני פה!". שלא תטעו - היא לא מעוניינת לספר לכם על עצמה ולא תמצאו כאן דברים מעניינים, שלא לדבר על סקופים. ביונסה לקחה את החיים שלה ושמרה לעצמה את הסודות הכי גדולים שלה, מבלי לחשוף אותם לציבור.

דווקא את הכותרות הכי גדולות שהציפו את התקשורת בשנים האחרונות בחרה ביונסה לקחת וללעוס עוד קצת כדי להוכיח שהיא פה, ולהפוך את הסרט ליותר קיטשי ונדוש. אם אתם מעריצים של ביונסה אתם בוודאי עוקבים אחרי המתרחש, ולא תמצאו בסרט שום דבר שפספסתם, בטח שלא אם המחשב שלכם מחובר לאינטרנט.

אם ציפיתם מהסרט שייתן לכם מבט לחיים של ביונסה, הרי שלא מצאתם פה כלום חוץ משעה וחצי של תוכן לא מעניין שערוך בצורה קטסטרופלית. נשארה לי רק שאלה אחת: מי יחזיר לי את השעה וחצי האלו שבזבזתי מהחיים?