"שלום, מדברת מוקדנית 911 במה אפשר לעזור? - הרגו את הבן שלי! למטה! במדרגות! תעזרו לי - אני שולחת ניידת".

ככה מתחיל הסרט "הקריאה". במהלך השעה וחצי הקרובות אתם הולכים לראות סרט ולא לראות סרט לצד בדיקת הודעות בטלפון. "הקריאה" הוא מסוג הסרטים שלא מתיימרים להיות איכותיים אך מצליחים לעשות את העבודה שלהם - למתוח אותך לאורך כל הסרט.

במרכז העלילה ניצבת מוקדנית משטרה ושמה ג'ורדן (האלי ברי), שנכנסת למשבר רציני ביותר לאחר ששיחת מצוקה שבה היא מטפלת מסתיימת בכי רע. לא רק שהנערה המסכנה שג'ורדן מנסה לעזור לה מוצאת את מותה באופן אכזרי מידיו של רוצח פסיכופת, אלא שגם אפשר לומר שלגיבורה שלנו יש חלק לא קטן בעניין.

חצי שנה לאחר מכן, וג'ורדן עדיין אינה מסוגלת לסלוח לעצמה על הטעות שעשתה. אבל בעודה מסתובבת בחמ"ל המשטרתי ועוסקת בהדרכתם של מוקדנים חדשים, היא מוצאת את עצמה נשאבת אל ליבה של שיחת מצוקה נוספת - הראשונה שלה מאז אותו יום גורלי. המתקשרת היא בחורה צעירה והיסטרית (אביגייל ברסלין, "מיס סאנשיין הקטנה"), שנחטפה והחוטף שם אותה בתוך תא מטען של מכונית.

היא לא יודעת איפה היא, ואין לה מושג לאן החוטף המופרע שלה לוקח אותה. מה שכן ברור לה, לעומת זאת, הוא שאם המשטרה לא תגיע לעזרתה במהרה, היא עומדת למות. האם ג'ורדן תצליח להתגבר על השדים שרודפים אותה ולהציל את הבחורה המסכנה?

עבר הרבה זמן מאז שראיתי סרט שבו לא הסתכלתי על השעון או על הטלפון כדי לראות מה השעה, או אם מישהו התקשר לכל אורכו. כשראיתי את הטריילר ידעתי שאני רוצה לראות את הסרט, כי אני אוהבת סרטי מתח, אבל לא חשבתי שהסרט יהיה כל כך טוב.

בהתחלה הסרט היה יחסית רגוע, אבל מהרגע שבו המתח מתחיל הוא נמשך לאורך כל הסרט, ורק עולה ועולה. ישבתי בכיסא ולא יכולתי להסיט את המבט מהמסך, המתח בסרט כל כך טוב, למרות שיש קטעים יחסית צפויים, עדיין ישבתי במתח וציפיתי לראות מה יקרה בהמשך.

לסרט הלכתי עם שתי חברות שלי, הו אמרו שהסרט היה מפחיד, היו בו קטעי אלימות, אבל למרות אותם קטעים, אהבתי את הסרט. כשיצאתי ממנו הוא השאיר אותי בהרגשה של "וואוו", ולא יכולתי להפסיק לדבר עליו, מה שאומר שהסרט היה טוב.