תכירו את כפיר כץ. הוא רק בן 16, וכבר הספיק להגיע לשיא שכל שחקן כדורסל בגילו חולם להגיע אליו / נבחרת ישראל, אך החליט לקטוע את החלום כי התגעגע לבימת התיאטרון. 

בראיון מיוחד לפרוגי הוא מספר על ההחלטה הקשה לעזוב את עולם הכדורסל: "הייתי שלם עם ההחלטה למרות הצער", התעסוקה המרכזית בחייו כיום, והחלומות. 

לאיזה שיא הגעת כשחקן כדורסל?

"זכיתי בהמון תחרויות ופרסים, אבל השיא היה נבחרת ישראל. עברתי את כל השלבים והסינונים, והגעתי לשלב האחרון, בו נבחרו עשרים בני נוער מרחבי הארץ. בשלב הזה יצאנו לפגרת קיץ שאחריה החלטתי לפרוש מהכדורסל".

מה גרם לך להגיע להחלטה הזו?

"האהבה השניה שלי תמיד הייתה תיאטרון. כדורסל דורש המון מחויבות, יש לך לפעמים שני אימונים ביום וזה לחיות מאימון לאימון וממשחק למשחק. אתה צריך לפקס את החיים שלך אך ורק על זה, ובמשך כמה זמן המחשבה על זה שאני זונח את התיאטרון הציקה לי, אהבתי באמת את שני הדברים מאוד". סיבה נוספת שהובילה אותו לפרוש מכדורסל, היא אובדן הריגוש: "בפגרת הקיץ היה לי זמן לחשוב, הרגשתי פתאום שהכדורסל כבר לא מרגש אותי, הייתי זורק את הכדור ולא הייתה לי את ההתרגשות כמו פעם".

מה עשית לאחר הפרישה?

"זה היה הלם גדול, התעוררתי ל'בוקר שאחרי', ללא מסגרת האימונים, והיה לי קשה לקלוט שזהו, אין לי אימון היום. כמה ימים לאחר מכן הלכתי לתיאטרון 'הבוסתן' בנתניה. דיברתי עם זאביק, המנהל, שאחזור לשחק במסגרת התיאטרון, וכך קרה".

הרגשת פעם במבט לאחור רגע של צער על הפרישה?

"האמת, שכמה חודשים ספורים לאחר הפרישה שלי, נבחרת הכדורסל נשלחה לחו"ל. לקח לי זמן להשלים עם זה, אבל עודדה אותי התחושה שאני עושה את הדבר הנכון, והייתי שלם עם ההחלטה שלי למרות הצער".

מה אתה עושה היום?

"משחק בתיאטרון 'הבוסתן' בנתניה, ומעלה הצגות וערבי דיאלוגים, במגמת תיאטרון בתיכון 'שרת' שבעיר. אני גם ממשיך ללכת לאודישנים".

מה הצפיות שלך לשנה הקרובה בתחום המשחק?

"אני מקווה שהעבודה הקשה שלי תשתלם - שיסמכו עלי, ויאמינו בי, כי אני חושב שיש לי מה לתת ולהוכיח".

מה יותר מעניין אותך: קולנוע, טלוויזיה או תיאטרון?

"אני לא פוסל שום דבר, אבל התיאטרון הכי מעניין אותי. קשה להסביר את ההרגשה לשחק מול קהל חי, למרות שאתה לא מבטא את ההתרגשות שלך, והיא לא משפיעה עליך על הבמה, ההרגשה אדירה והאדרנלין מטורף. מה שבאמת מעניין אותי במשחק זה כל יום להיות אדם אחר. יוצא לך לפעמים לשחק אדם שהוא בדיוק ההפך הגמור ממך וזו הזדמנות שניתנת רק לשחקן". 

זכור לך רגע בילדות, לפני הכדורסל שהבנת שאתה רוצה לשחק בתיאטרון?

"בילדות תמיד ידעתי שזה מה שאני אוהב, הייתי ילד מאוד תיאטרלי, אמוציונלי, ומאוד אהבתי משחק. הלכתי לחוגי משחק כבר אז, עד שהגיע הכדורסל".

מי מהווה עבורך מודל לחיקוי?

"השחקן הקומי אילן פלד, שגילם בסדרה 'אחד העם 101' את מירי. אני מעריך אותו כי הוא יודע להתחבר לדמות ולהראות אותה בצורה קומית ומצחיקה. הוא אדם מאוד צנוע, שלא עושה רעש, ואני חושב שצניעות זו תכונה מאוד חשובה, בעיקר בעולם הזה של המשחק והטלוויזיה".

היית משחק דמות של אישה?

"אחד החלומות הכי גדולים שלי הוא לשחק דמות של בחורה, זה היופי במשחק, לראות את הדברים מנקודת מבט אחרת, להיות משהו שבחיים לא תהיה".

מה השיא שאתה רוצה להגיע אליו כשחקן?

"לשחק בפרויקט של אחד התיאטרונים הגדולים שכל שחקן תיאטרון חולם להגיע אליהם, ולהעלות הצגה שבאמת תדרוש עבודה רצינית, כך שארגיש שנתתי מעצמי באמת, אבל עד אז יש לי עוד המון עבודה".