יש סרטים שקשה להבין, בדרך כלל מדובר בעלילה המסובכת, אבל כאן, מדובר בהבנה של מה שרואים על המסך. נשלחתי על ידי האתר לצפות בסרט הדרמה "נאהבים מחוץ לחוק", שעלילתו מתרחשת אי שם בתחילת המאה שעברה בשדות של טקסס. 

גיבורי הסרט, רות ובוב הם שני נאהבים צעירים שעוסקים במעשי שוד עד שיום אחד, רות מספרת לבוב שהיא בהריון ובאותו הלילה הם נקלעים לקרב יריות עם השוטרים המקומיים שנגמר בפציעתו של אחד מהשוטרים, מעצרו של בוב וכניסתו לכלא לריצוי עונש ארוך שנים. 

כפי שאתם מבינים, רות ממשיכה בחייה ויולדת את ביתה, אלא שבחלוף ארבע שנים, בוב מחליט לברוח מהכלא בחזרה אל אהובתו רות. האם רות באמת תחכה לו? לא אהרוס לכם את הספויילרים כי בכל זאת, אולי כן תרצו ללכת לסרט הזה. אבל יש כמה דברים שהפריעו לי בו. 

ראשית כל, העלילה אינה תואמת לקצב העלילה שאנחנו רגילים לה כיום על המסך. מסצנה לסצנה אנחנו מבינים כמה שהתסריטאי והבמאי לעסו את הסיפור, בערך כמו את החציר של טקסס שלעסו הפרות לפני מאה שנה. 

כיף לרגע אמנם לצפות בחיים של פעם, כולה לפני מאה שנה, ולהבין שהכל היה רגוע יותר, בלי טלפונים סלולרים או טלפונים בבית, בלי מרקעי טלוויזיה ובלי מיילים ווואטספ. היה פה טוב יותר ורגוע יותר. אבל לצערי, הקצב הזה של החיים לפני מאה שנה, כבר כל כך לא כאן. 

המשחק של בוב ורות קייסי אפלק ורוני מארה, היה מצוין. הם יודעים להביע רגש על המסך, ומצליחים לשדר אמינות בהתאם לרוח התקופה של אז. התמימות שהם משדרים של המסך, של אותם הנאהבים של פעם, בהחלט מצליחה להם. 

אבל הצילום קודר מדי. הגוונים הכתומים והכחולים אמנם מחזירים אותנו לתקופה ההיא, אבל למה הכל חשוך מדי? אפשר להעביר תחושה של פעם גם עם מסך מואר. הרגשתי שאני חייב לקנות משקפיים חדשים כדי להבין את מה שקורה על המסך. הפריימים במרבית הסרט היו חשוכים, ובסופו של הסרט עיני דמעו מרוב שהן התאמצו. 

הסוף של הסרט (ושוב לא אחשוף) היה בלתי צפוי, קצת קילקל את מה שהבמאי ניסה להוביל אותי ואת שאר הצופים לאורך כל ההקרנה. באולם ישבנו רק אני וחברי הטוב לביקורת הקולנוע, ונראה היה כי העדיפו למלא את האולם מצד שמאל, שם הוקרן הסרט של וואן דיירקשן. 

לנאהבים מחוץ לחוק אני נותן את הציון 2 צפרדעים מתוך 5 צפרדעים בסולם פרוגי.