סרטי נעורים הם תמיד דבר נדוש, אך כייפי לצפייה. השחקן הראשי חתיך, השחקנית הראשית חמודה וביחד כל התמונה נראית ורודה. רק חבל, שכשבישראל כותבים סרטי נוער הולכים על הדברים הכי בנאליים וקיטשיים שיש. 

עוד במדור התרבות של פרוגי:
• 
• צפו: קישוטי חג מולד בסימן מיילי סיירוס
• שימי אטיאס לפני גולסטאר: "מגשים את החלום"

מיקה (ג'וי ריגר), תלמידה חדשה ודיי מבולבלת שמגיעה היישר מארצות הברית לבית ספר תיכון טיפוסי בישראל ומגלה שהחיים לא כאלה ורודים - להורים שלה אין הרבה כסף, הבנות המקובלות בשכבה שלה מנצלות אותה ואפילו החברה הכי טובה שלה לא מתשייכת למעמד חברי גבוה.

ומשם, העלילה הנדושה שנמתחת כמו מסטיק ממשיכה, הבחור החתיך מתאהב בבחורה החדשה (מיקה), המקובלות (ובראשן דניאל שמגולמת על ידי שיר מורנו) לא מרוצות מהעניין ומדיחות את מיקה מהמצב החברתי שלה, ומאז העניינים הולכים ומסתבכים ובסוף הכל נפתר בצק חברתי בנשף שאורגן בבית הספר. 

שום דבר לא גרם לסרט הזה להיראות טוב, המשחק לא היה אמין (עד כמה שאנחנו אוהבים את כוכבי הנוער שלנו, בסרט הזה הם לא עשו עבודה טובה), לא הצלחתי להאמין לעובדה שהם משחקים בני נוער והתסריט היה נדוש, ולא כתוב היטב.

לא היה אף רגע קטן של מתח, ובכל רגע שבו היה ניצוץ קטן למתח שעלול להיווצר המשפטים (הלא חכמים בכלל) של הדמויות הצליחו להרוס אותו, ואני מצאתי את עצמי יושבת מול מסך הקולנוע וצוחקת, על העלילה, על הדמויות ובעיקר על הרעיון עצמו וגם על השם שבחרו לסרט.. "מקובלות"? - נו באמת. מה שכן היה גלגל הצלה ב"מקובלות", שזה הצילום המעולה שהפך את הסרט לאסתטי ונעים לצפייה. 

"מקובלות" זה לא סרט טוב, זה נראה שעשו אותו רק כי היו חייבים ולאף אחד לא היה רעיון מספיק ראוי שכדאי לקדם. כדאי לצפות ב"מקובלות" רק אם אוהבים את אחד השחקנים (ששוב, לא עשו עבודה טובה בכלל).

ואולי.. בפעמים הבאות ייצאו לאותו שיתוף פעולה בין הרשות השנייה והחינוכית תוצרים טובים יותר.