הבמאי סקוט קופר הצליח לביים סרט בלתי נשכח. שחקנים שמביעים רגשות בצורה אמינה ואנושית המעוררת רגשות אצל הדמויות אותן הם מגלמים. הצילום עצמו מושך המון תשומת לב - הוא איכותי, מדויק ונראה כי הושקעה בו המון מחשבה, דבר שראוי להערכה. המנגינות שהוכנסו מתאימות ומעצימות הרבה רגעים בסרט - עצב, פחד ואפילו שמחה.

עוד במדור התרבות של פרוגי:
• טראש צבאי: קותי סבג בריאליטי חדש
• "כאילו היא יצאה ממועדון סאדו מאזו"
• "ספיידרמן המופלא" חוזר לסיבוב שני

בעזרת בימוי, תסריט טוב ובחירת שחקנים מעולה אנחנו נחשפים לסרט איכותי המגולל פרק בחייהם של שני אחים שנולדו אל תוך משפחה ממעמד נמוך ללא יכולת לרכוש השכלה, ולכן כשגדלו לא נותרו בידיהם הרבה אפשרויות.

מצד אחד האח הבכור-רוסל (כריסטיאן בייל - "האביר האפל") נוטה לחיות בשקט ושלווה, מסתפק במועט ושלם עם עצמו ועם החיים שנתנו לו. בניגוד אליו האח השני-רודני (קייסי אפלק) לא מסתפק בחייו וכל הזמן מסתבך בצרות.

רודני, רק מסתבך.

בזמן שרוסל נכנס לכלא כתוצאה מתאונה, אחיו רודני נכנס לעסק מפוקפק שיכול להרוס הכל. מעשיו של רודני יגמרו לרוסל לעמוד בפני החלטה גורלית - האם לוותר על הכל למען אחיו או לעמוד מהצד ללא מעשה ולהמשיך לחיות כבן אדם חופשי שחלם להיות?

בסרט הזה מבצע בייל את אחת ההופעות הטובות בקריירה שלו, ועושה זאת בצורה מעוררת הערצה, כשגם לאפלק ישנן סצינות בהן הוא מציג יכולות משחק, שבהחלט יאפשרו לו לקטוף את תואר "שחקן המשנה הטוב ביותר של השנה".

דמות נוספת בסרט היא קרטיס - מאפיונר אלים אותו מגלם וודי הרלסון (הזכור לנו כהיימיטץ' מ"משחקי הרעב" ומהסרט "ברוכים הבאים לזומבילנד") שהוא אחד השחקנים המבריקים בגילום דמות הפושע האכזרי.

בתסריט ישנן נגיעות בכמה סוגיות - מערכת יחסים מסובכת בין אחים, אהבה, ואלימות שמצד אחד מעלה אדרנלין ומצד שני מעוררת סלידה. הדמויות והעלילה מלאים במסתורין וציר הזמן בסרט דינאמי, אך לעיתים מבלבל.

קיימות דמויות שהיה רצוי כי יופיעו ויודגשו יותר במהלכו, אך למרות הכל, הסרט עדיין אחד הסרטים הטובים של השנה: הסיפור הפשוט יציף אתכם ברגשות עזים והשעתיים של הצפייה בסרט יהיו שווים את זה.

רוסל. במה הוא יבחר?

הוא מאוד שונה מסרטים הווליוודים רגילים המבויימים בדרך מסויימת ומכניסים מליוני דולרים לקופה. הסרט אינו מתיימר להיות עוד אחד מאותו סוג, אלא אחד המשקף מציאות לא פשוטה של אנשים "טובים" אשר החיים שלהם מאבדים את הדרך ועם זאת התקווה עדיין לא נעלמת.