כולנו גדלנו על סיפורי ציונות – חלקם גוללו את המאבקים הבלתי פוסקים מול הגויים בגלות, ואילו אחרים שתיארו את גבורתה האדירה של המחתרת הציונית.

בסרטו החדש של ניסים דיין - "מפריח היונים" - תמצאו את כל הסיפורים האלו בגרסה גדולה ומחושית יותר מאי פעם.

עוד במדור הקולנוע של פרוגי:
• ביקורת: "אוגי והמקקים"
• סיכום שבועי בקולנוע
• ביקורת: "מלון גרנד בודפשט"

הסרט מבוסס על ספר בעל שם זהה מאת אלי עמיר, וברובו עוסק בנער כאבי עמארי ובקשרים השונים שהוא רוקם עם אלו שסובבים אותו, ביניהם נמנים המחתרת הציונית, אביו, דודו ודודתו ראשל שעם הזמן תופסת מקום מאד חשוב בחייו.

בדיוק כמו בכל אחד מאותם סיפורי ציוניות, הסרט נפתח עם מעצרו של הדוד, חזקאל, לאחר שזה יצא כנגד המשטר המקומי. בהמשכו של "מפריח היונים" רואים איך מתנהלים החיים במדינות ערב בשנות החמישים של המאה הקודמת. ואם זה לא מספיק – תכללו בעסק גם חטיפות, שוחד, התעללויות באסירים ועוד כל מיני דברים שעד עכשיו רק שמענו עליהם ולא תיארנו לעצמנו עד כמה אמיתיים ומזעזעים הם היו.

סרטו הקודם של הבמאי המוערך יצא לפני כמעט שלושים שנה, ב-1985. דיין כיום בן שישים ושבע והוא החליט לביים את הסרט אך ורק מפני שהעלילה והסיפור שעומד מאחוריו הדהימו אותו. בהחלט ניתן לראות שהוא נתן את כל כולו למען הסרט ועשה הכל על מנת ש"מפריח היונים" ייצא הכי טוב שרק אפשר.

עדות לכך היא העובדה שכל התפאורה, הביגוד והכלים הם אותנטיים, ושהסרט כולו דובר ערבית (לא לדאוג: יש כתוביות בעברית ואנגלית).


כאבי עמארי - דניאל גד

עם זאת, השפה הערבית היא גם אחד החסרונות הכי גדולים שלו, וזאת משום שהערבית של השחקנים היא לא משהו בכלל –  מה לעשות, כשלוקחים שחקנים בלי שום רקע ערבי (רון שחר, לדוגמה) ומבקשים מהם לשחק דמות שמדברת ערבית נטו, זה פוגע באיכות הסרט למרות שיש בו לא מעט שחקנים שכן מדברים ערבית כאילו הייתה שפת האם שלהם.

אבל יודעים מה? גם החיסרון הזה לא כזה נוראי, לפחות לא מספיק כדי להרוס את הסרט - "מפריח היונים" (בייחוד הודות למשחקם של דניאל גד [כאבי] ויסמין עיון [ראשל] שמוכיחים שהם לא רק עוד כוכבי ילדים אלא שחקנים מאוד איכותיים) נשאר סרט נהדר, כזה שלגמרי שווה צפייה.


ראשל - יסמין עיון