את ז׳אנר גיבורי העל שפוקד את בתי הקולנוע שלנו בתקופה האחרונה כולנו מכירים, ורבים מאיתנו גם מאוד אוהבים. חלקנו אפילו אובססיביים לגביו. אבל למה, בעצם? למה הז'אנר הזה (שעד לאחרונה בכלל לא נקרא "ז'אנר") זוכה בכזו אהבה? ובכן, גיבורי על יכולים להיות חביבים וקלילים או אפלים וכבדים. הם יכולים להילחם בנבלים שונים ברחבי ניו יורק או על גבי כוכב לכת מרוחק. הם יכולים להתעטף בגלימה או להסתובב בטייץ. הם יכולים לעשות הכל, גאד דאמט, ופה, לפי דעתי, טמון הכלב.

עוד במדור הקולנוע של פרוגי:

• "קצה המחר": ביקורת
• "קשרי דם": ביקורת
• ייצא "ספרינג ברייקרס 2". ס'ה כיף

אבל אם גיבורי על הם אכן כל יכולים וסופר מגה מדהימים וזה (והם כן, הרגע סיכמנו על זה), אז למה בסרטים שלהם הם אף-פעם לא חוזרים בזמן? כאילו, פה ושם כשיש משבר עולמי כלשהו. אני באמת לא מבין את זה, הרי גם סרטי מסע בזמן מאוד מצליחים בקולנוע, אז למה לא לחבר בין השניים? למה לא ליצור סרט גיבורי על עם מסע בזמן? ובכלל - למה לא להכניס למשוואה את אחד מהפרנצ'ייזים הכי וותיקים ואהודים של "מארוול קומיקס"?

"מארוול" כנראה מסכימים איתי - עובדה: הנה יצא עכשיו "אקס/מן: העתיד שהיה" שכולל גיבורי על ומסע בזמן ו, כמובן, את חברי ה"אקס/מן" שהם, ככה במקרה, דמויות מאוד אייקוניות של "מארוול", כה אייקוניות עד שהפרנצ'ייז שלהן התחיל לפני  ארבע עשרה שנים והספירה עדיין נמשכת. עד כה היו לנו טרילוגייה אחת (2000-2006: "אקס-מן", "אקס-מן 2" ו"אקס-מן: המפלט האחרון"), שני סרטי ספין אוף (2009-2013: "אקס-מן המקור: וולברין" ו"וולברין") ופריקוול (2011: "אקס-מן: ההתחלה"). הפריקוול הזה פתח טירלוגייה חדשה, כשהסרט האמצעי בה הוא "העתיד שהיה".

ההבדל העיקרי בין הטרילוגיה הישנה לחדשה הוא סט הדמויות הראשיות ומקום ותקופת התרחשות העלילה - בטרילוגיה הישנה העלילה התרחשה בתקופה שלנו עם גיבורי העל פרופסור אקס ומגנטו כזקנים ומדריכים רוחניים למדי. בטרילוגיה החדשה העלילה מתרחשת בשנות ה60-80 עם דמויות חדשות וצבעוניות יותר, כשפרופסור אקס ומגנטו עוד צעירים ומלאי חיים. כל העניין של הטרילוגיות, ספין אופים וכו' מבלבל גם אותי (בעיקר כשיש עוד סרט מתוכנן בטירלוגיה החדשה - "אפוקליפס" - ואף נאמר שישנה אפשרות לסרט על מיסטיק, דדפול ועוד סרט נוסף על וולברין, ועדיין לא ברור איפה כל אלה יכנסו), אבל למרות כל הבלבולים והחורים בעלילה שהבלגן הזה יוצר יש גם צד חיובי והוא שכל סרט יכול לפעול כחלק מהיצירה השלמה, עם איסטר-אגס וכל החבילה, וגם כסרט בפני עצמו, עם התחלה אמצע וסוף ובלי קצוות פתוחים.

או כך לפחות היה המצב עד "העתיד שהיה". בסרט החדש כל קווי העלילה השונים מתחברים סוף סוף לעלילה אחת שלמה - פרופסור אקס הצעיר (ג'יימס מק'אבוי) עם פרופסור אקס הזקן (פטריק סטיוארט), מגנטו הצעיר (מייקל פאסבנדר) עם מגנטו הזקן (איאן מק'קלן), מיסטיק וגם סטורם, וולברין וגם… טוב, וולברין - כולם נמצאים כאן, גם אם רק בהופעות אורח ולא מתעמקים בדמויות שלהם בכלל.

הסרט מספר (בעקיפין) על יקום אפוקליפטי יותר-אפל-מכל-יקום-אפוקליפטי-אחר-שראיתם ובו רובוטים רצחניים במיוחד המחפשים מוטנטים ותומכי מוטנטים כדי שיוכלו להרוג אותם. כשאנחנו מגלים שהאשמה על כל זה היא של לא אחרת מאשר מיסטיק (ג'ניפר לורנס בגוון כחלחל), וולברין נשלח מהעתיד העגום אל העבר הצבעוני והנחמד כדי לעצור אותה לפני שהיא תעשה את הטעות הגורלית שכלכך דרדרה את העולם. על הדרך הוא גם צריך לאחד את מגנטו ופרופסור אקס שבעבר הרחוק נמצאים בברוגז.

ג'יימס מק'אבוי, פרופסור אקס הצעיר. "אקס-מן: העתיד שהיה"

הקאסט כולו עושה עבודה הגובלת בשלמות. השחקנים, בדמויות גדולות או קטנות (כאילו, פיטר דינקלג'? You see what i did there?) מעולים לאורך כל הדרך. חוץ מזה, הבעיות העלילתיות מתגמדות ביחס לבעיות העלילתיות בסרטים הקודמים וחשוב יותר - יהנו ממנו הן המעריצים המושבעים שראו כבר את כל הסרטים בסאגה מלאנתלפים פעמים ועוקבים אחרי כל ציוץ של בריאן סינגר (הבמאי המהולל) בטוויטר, והן בתולי ה"אקס-מן" למיניהם.

אבל הסרט החדש לא מצליח לשפר את הטעויות הבאמת גדולות של סרטיו הקודמים. בין הטעויות האלה ישנם, כמובן, החורים הענקיים בעלילה שאם-לא-יתייחסו-אליהם-ב"אקס-מן:-אפוקליפס"-אני-אתפוצץ אבל הם באמת כבר דבר זניח כשמדברים על הסדרה הזו, ולא ציפיתי שבסרט השני בתוך הטרילוגיה החדשה יסבירו, או אפילו ינסו להסביר, את כל החורים האלה.

בכל אופן, לא, הבעיה הגדולה לא נמצאת בחורים בעלילה. היא נמצאת בדמויות (פם-פם-פם! כן, נו, זה היה אמור להיות דרמטי כזה, כמו כשמכריזים על מי הרוצח בסדרת בלשות כלשהי… לא משנה). בקומיקסים של "אקס-מן" יש הרבה, אפילו הרבה מאוד, מוטאנטים. חלקם מגניבים עד מעולים - גאמביט, סטורם, פרופסור אקס ועוד - וחלקם מוזרים עד גרועים - תנסו להתייחס ברצינות למוטאנט שיודע לצבוע דברים, וגם זה בגואש. עם כמות כזו של מוטאנטים, אי אפשר שלא להוסיף לפחות ארבעה בכל סרט חדש. כאילו, אפשר להוסיף ארבעה בכל סרט, אבל אפשר גם פשוט להשקיע בדמויות הישנות ולגרום להן להיות יותר עמוקות ומעניינות, אבל כנראה שזה לא מספיק מכניס כסף או משהו. או ש"FOX" פשוט סתם אוהבים להכניס הרבה דמויות מיותרות לסרטים כדי לרצות את קוראי הקומיקס המושבעים. בכל מקרה, התוצר הוא הרבה מאוד דמויות, רובן מופיעות בתפקיד מאוד חשוב רק לכמה דקות ואז מתות/מתעלפות/נעלמות בלי הסבר עלילתי. ומדובר גם על דמויות וותיקות - רוג, למשל, שהובילה אותנו לעולם המוטאנטים בסרט הראשון, מופיעה בסרט הזה רק למשך שלוש שניות. וכמות הדמויות וזמן המסך שלהן אפילו יותר מציקה כשאחת הדמויות האלה גונבת את ההצגה מרוב מגניבות אוסומית שמשאירה טעם של עוד אחרי בסה"כ שלוש דקות של זמן מסך (קוויקסילבר WE LOVE YOU!)

מייקל פאסבנדר, מגנטו הצעיר. "אקס-מן: העתיד שהיה"

SO, לסיכום, אם בא לכם סרט מרענן להתחיל איתו את הקיץ, לכו מהר לקולנוע וצפו ב"אקס-מן: העתיד שהיה". גם אם בא לכם סרט המשך ראוי לשאר סרטי ה"אקס-מן", לכו מהר לקולנוע וצפו ב"אקס-מן: העתיד שהיה". וכמבן שאם בא לכם סיבה לתקוע את הראש בקיר ולנסות בכוח לחבר בראש שלכם חורים עלילתיים בלתי הגיוניים כמו שאני עושה עכשיו, לכו מהר לקולנוע וצפו ב"אקס-מן: העתיד שהיה". בסופו של דבר, אין שום סיבה לא ללכת לסרט הזה מהר בקולנוע - אלא אם כן אתם לא אוהבים גיבורי על, או מכות, או חורים בעלילה, או דמויות נעלמות, או שיש לכם משהו יותר טוב לעשות, ואז כדאי לכם ללכת לקולנוע ולצפות ב"אקס-מן: העתיד שהיה" רק קצת יותר לאט.

ונ"ב - אם כבר ראיתם, באמאשלכם, כתבו כאן למטה איזו תגובה על הסצנה אחרי הכתוביות אני מתפוצץ פה!@%#^^&$#%^)*&$%^@#