בדרך כלל כל סדרה של היוצר המוערך גיורא חמיצר, מצליחה בסדר גודל שלא נראה כמוהו מעולם, ובמיוחד היסטריה שמתבטאת בהערצה מטורפת לשחקנים השונים שפרצו בסדרות שלו, כמו יון תומרקין ועוז זהבי ב"האי", עדי הימלבלוי ומיכאל אלוני ב"השמיניה" או דר זוזובסקי ודניאל ליטמן ב"החממה", אבל בסדרת הנוער החדשה שלו "שכונה", ההיסטריה קצת אחרת. בהתחלה, לקח לצופים זמן לעכל את הרעיון שידידיה ויטל או שיר מורנו ללא ממש ישחקו שם, ואין שחקנים מוכרים למעט אסף הרץ שזכור לנו מ"אליפים" ולאחר מכן "רוקדים עם כוכבים" פלוס זוגיות עם עמית פרקש, וליהי קורנובסקי שעשתה את הצעד הראשון שלה בתעשייה בסדרת הילדים "יומני החופש הגדול" לצד גפן ברקאי, כי כרגיל לוקח זמן להתרגל לשחקנים האנונימיים שחמיצר מלהק לסדרות שלו, ומכאן הטירוף מתחיל. 

רוצים כרטיס חינם למופע של להקת One Republic בישראל?

אחרי ששברו שיאי הורדות ב-VOD, שחקני הסדרה תותי ניניו, טום יפת, עידן שקרוקה, ליאנה עיון, אסף הרץ, אוריה חורש, ליהי קורנובסקי, אושרת אינדיגשט וניר חלפון מינוס עומר גולדמן, עלו לבמה השבוע בפעם הראשונה כדי להציג לכל הצופים האדוקים את מה שהם באמת היו צריכים לראות. מופע שנון, מצחיק, מקורי ובלי יותר מדי דרמות, הצליח לכבוש את הקהל ולהשאיר את ההורים שבאו למופע עם כאבי אוזניים איומים, מהצרחות כאשר השחקנים התחילו את המופע. 

באיחור של חצי שעה, עלו שחקני הסדרה לבמה לשיר את שיר הפתיחה של הסדרה "לא זזים" בעיבוד קצבי וסוחף, שהצליח להקים את כל הילדים מהכיסאות ולהתחיל לרקוד ביחד איתם. לאחר מכן, השחקנים בעצם התחילו את המופע, שסובב סביב סיפור ההצלחה של לירון, שידוע כמלך הכדורגל של השכונה, ובוחן מברצלונה אמור להגיע לפגוש אותו כדי להחתים אותו באחת הקבוצות שלו. לסיפור מצטרף האח המרושע של אגם שיינפלד, שהורס לכולם את התכניות ומרעיל כביכול את החבורה, ובכך לירון לא מתקבל ומפשל במבחן הגדול. אחרי שפישל, העלילה מתמקדת יותר בהחזרתו של הבוחן ובהצלת הקריירה של לירון.

נניח לרגע בצד את קטעי המשחק והעלילה הבנאלית, ונדבר על השירים במופע. אחרי שהכוכבים שרו את שיר הפתיחה, יפת והבנים האחרים שרו את "חולה על כדורגל" של אייל גולן, ורקדו לצלילי העיבוד המקורי. לאחר מכן הם חוזרים למקורות הסדרה ושרים את "אין לי כסף" של גידי גוב, בחירה מפתיעה ומדויקת להפליא. אחרי שהם רקדו לצלילי גוב, השחקנים שרו את "אנצל" של מוש בן ארי, והשתוללו על הבמה. רצוי לציין שבכל הנאמברים עד כה, השחקנים הפגינו יכולות ריקוד מרשימות במיוחד, אבל על היכולות הווקאליות אפשר לדון.

משלב זה כל אחד מהשחקנים מבצע דואט או שיר לבדו, והבחירות מפתיעות במיוחד. ניניו ושקרוקה שרו את "תם ולא נשלם" של עילי בוטנר וילדי החוץ, תוך כדי שהם עולים על גדרות צבעוניות ונותנים את נשמתם בשביל הדואט שהשאיר את כל האולם בציפייה וברצון עז לקראת השירים הבאים שהולכים להיות במופע. אחרי הדואט, הבנות בסדרה מתחילות לריב ביניהן כחלק מעוד קטע משחק, ובסוף שרות את "קצת משוגעת" של שרית חדד בעיבוד שונה וקצבי במיוחד. 

האם ידעתם שליהי קורנובסקי היא בעצם זמרת אופרה? אז זהו, שאת היכולות שלה היא הראתה בשיר ששרה "מישהו פעם" של עברי לידר, שהשאיר את המעריצים המומים, כי אף אחד לא ציפה שהם ישמעו את הקול המדהים ששמעו, יוצא מהפה של אגם שיינפלד. הביצוע של קורנובסקי היה בין הביצועים היותר טובים של המופע שהשאיר את כולנו עם רצון לעוד, ובמיוחד לאחד אחר, אסף הרץ שאותו אתם גם מכירים. אם אפשר לבחור ביצוע אחד שהיה הכי טוב במופע זה כמובן של הרץ, שידוע ביכולות השירה המדהימות שלו, הוא שר את "אין מקום אחר" של משינה, בביצוע רוקיסטי במיוחד, ושונה מאוד מכל העיבודים של השירים האחרים. 

אחרי הביצועים המטורפים של קורנובסקי והרץ, עלו שחקני הסדרה לביצוע השיר "מהפכה של שמחה" של עומר אדם וליאור נרקיס, ולא שכחו להרים את כולם באוויר, כשכמעט הרגשתי כי אנחנו בעצם בקיסריה ולא בדרייב אין בתל אביב. יכול להיות שבחירת שירים דווקא של זמרים מזרחים, היא בכוונה, בגלל הפער בין אשכנזים למזרחים שהיווה חלק נכבד מהסדרה. בשונה מהמופעים של "גאליס" ו"החממה", לא היה אפילו שיר אחד בשפה האנגלית, וזה לא מנע מכל הצופים ליהנות מהמופע ובגדול. 

אי אפשר באמת להעביר פרק ב"שכונה" מבלי להזכיר את חוליו דה סילבה, הדמות הגאונית שמגולמת על ידי ניר חלפון, שביצע נאמבר שלם בספרדית עם השיר המוכר מהסדרה. אחרי חוליו, הסולחה בין כולם והאחווה השכונתית, הם שרים את "מחוזקים לעולם" של אברהם טל, לאחר מכן "ילד של אבא" של מוקי, בביצוע מרגש ביותר. לסיום סיומת, השחקנים שרים את השיר "הופה" של עומר אדם, בו כולם רקדו והשתוללו על הבמה, והשאיר אותנו בציפייה כבר למופע הבא. 

אין ספק על כך שהמופע עוקף בגדול את המופעים של הסדרות האחרות. ב"גאליס" ו"החממה" נתנו יותר מדי "זמן מסך" להתאהבויות שונות בין השחקנים, דרמות גדולות מדי והגזמה מרובה במה שלא צריך להגזים בו. "שכונה" עוסקת יותר בערכים, כבוד בין החברים, קודים מוסריים שלא ניתן לעבור עליהם, והם פשוט איכותיים. במופע לא קידמו יותר מדי את מערכת היחסים בין לירון לרחלי, או להתעסקות מטופשת בדברים שהם לא רלוונטים, אלא נתנו ביטוי לדברים שבאמת חשובים בחיים, האחווה בין החברים בשכונה.

בחירת השירים במופע הייתה פשוט גאונית. עומר אדם, משינה וגידי גוב הם בחירה מוצלחת במיוחד שמוכיחה לכל המפיקים שלא חייב לשיר קייטי פרי או ברונו מארס כדי שהמעריצים יתלהבו. גם על הריקודים אי אפשר להתווכח, כולם רקדו מצוין, בקצב אחיד, ורואים שהם בילו ימים כלילות בחזרות המפרכות. בקשר לשירה של חלק מהשחקנים יש חילוקי דעות, אבל למי מהילדים אכפת כשיש פלייבק?

כמי שראתה את שני המופעים של הסדרות האחרות, המופע לא משתווה למופעים של "גאליס" ו"החממה", אלא מתעלה עליהם ומראה לכולם מי באמת מלך המגרש. רואים שכל ההיסטריה והאדרנלין עוד חדשים יחסית לשחקנים שעד לא מזמן היו אנונימיים לחלוטין. רואים להם את הרעב בעיניים, יש להם אמביציה מטורפת ורצון להצליח יותר מכל שחקן אחר שקיבל את התפקיד על מגש של כסף. הם אמנם חדשים בתחום של כוכבי ילדים, אבל לגמרי יש להם את זה. אז מי שבאמת רוצה לראות מופע כל כך טוב ומושקע, עם שחקנים מרשימים שנותנים את נשמתם בשביל הצופים והבמה, לכו למופע "שכונה", כי בטוח שלא תתאכזבו. שיהיה בהצלחה!

עוד על "שכונה" בפרוגי: 

• תותי ניניו וטום יפת מ"שכונה" בראיון וואטסאפ מיוחד!
• ליאנה עיון בריאיון: "לא תיארתי לעצמי שזה יגיע לכאלה מימדים"
• הטירוף לא מפסיק: ספר חדש ל"שכונה"
• צפו: מה קורה בחדר החזרות של "שכונה"?