אי אפשר להניח את הנקודה בה אפשר להתחיל לדבר על "מרי לו 2016", בעיקר כי בסך הכללי שלה היא הייתה נורא מבלבלת. אהובה מצד אחד, וקצת עוף מוזר מהצד השני שמתאחדים תחת להיטים אדירים של צביקה פיק.

עוד במדור הבידור של פרוגי:

• איל שקרצי מחלק בהפתעה משלוחים
• נועה פילטר בתכנית בישול חדשה
• סלפי התמונות הבלעדיות של הסלבס לפורים

ובכל זאת, נתחיל מעלילת המחזה, על פניו סיפור הבסיס הידוע והמוכר, כזה שאולי לא מפתיע (וטוב שכך?) ובלי שינויים דרמטיים. אין ספק שזה סיפור שכולם יכולים למצוא בו עניין, ריגוש. בוודאי כמשולבות נגיעות הומור משמעותיות שמוסיפות לחוויה, אך התפירה ביניהם משרה לרוב אווירה "פסטיגלית" עם חיבור שלעיתים לא מובן בין השירים ובכל זאת עושה את העבודה שלה.

אך אם נתייחס למשחק ולשחקנים עצמם, פה מגיעה תקלה ראשונה שגורמת לנו ל"בלבול" עליו דיברנו תחילה. שיר מורנו אולי מפתיעה לטובה ומדובר בתפקיד שכנראה גם יקפיץ לה את הקריירה עם צוהר לעולם המבוגרים, החינניות, הכיפיות, ההתמסרות ואפילו ההשוואה ליעל בר זוהר (הקודמת בתפקיד) רק עושה לה טוב והיינו רוצים עוד סצנות שלה. אסף הרץ מרנין ומרגש בתפקיד גבריאל המאוהב, נדמה לעיתים כאילו התפקיד נכתב במיוחד עבורו והוא מפגין את כל יכולתיו המעולים.

הילה סעדה מראה צד אחר ונעים שלה, אומנם שוב בתור כלה מאוכזבת אך לגמרי שונה, מרשימה וחיננית, מאיה בוסקילה במעין "רשעות" נעימה, הביצ' הזאת שתמיד כיף לאהוב, וזה רק מוכיח עד כמה היא באמת טובה וכמה השתפרה במשחק מאז "ימים של אהבה".

גיא זו ארץ, טוב נו, פשוט מושלם, אולי כי רגיל לסיפור הזה מתחילת דרכו, ואולי כי הוא סתם שחקן מעולה שמצליח לגרום לנו להתאהב בדמותו המטורפת ולצקצק בה בו זמנית, ויותר מזה / יש רגעים שמרגיש כאילו הסוכן של מרי לו הוא הסוכן גבעון כספי מ"השיר שלנו", ואם כך - התגעגענו! השגעון, הצבעוניות, הטירוף הלא מוסבר והמילים באנגלית קלוקלת משאירה אותנו ללא מילים, או איך אומרים? ספיצ'לס (לטובה כמובן).

ובכן, לא הכל גן עדן בשמי מרי לו, ישראל אטיאס די מאכזב בעיקר בסצנות הראשונות שלו, נדמה שזה לא ממריא, משהו חסר שם ולעיתים אף ניתנת התחושה כאילו הדמות שלו מהטלוויזיה, "אביה זגורי", מנסה את מזלה בתחום המשחק (וזה לא להיט), אטיאס מתפספס משמעותית וחבל, כי את היכולות הטובות שלו ראינו בפרויקטים אחרים שלקח בהם חלק וצלח אותם בענק.

באשר לטבילת האש של טום באום - פשוט בראבו. התפקיד אולי קומי, כמוהו, אך צריך גם נשמה, שובבות ולהיות 'טום באום' כדי להתאים לה ולשחק אותה כמו שהוא (או בעצם להיות הוא?)

ונעבור לחלק החשוב במחזה - השירים. גם פה העניין די מורכב. ובכן, אלו מהם שמככבים גם כזמרים ביום יום (הרץ, זו-ארץ, הילה סעדה ובוסקילה) עושים את עבודתם המעולה ועם קולות גדולים, מרגשים וטובים. מאיה בוסקילה עם קול ענק וביצוע מרשים ל"דם חם" ומרגש עד דמעות ל"בין האצבעות" בהן היא מסיימת את חייה וגונבת לרגע את ההצגה בגדול. אך המנוסים פחות, כגון גאלה קוגן, טום באום ואטיאס לא הצליחו להביא את הביצועים הענקיים המצופים ממחזה מסוג זה ושירי צביקה פיק בכלל. זה לא היה נורא עד כדי כך, זה היה סביל והיה אפשר להצטרף איתם בכיף לשירה משותפת, אך נשמעו לא מעט רגעים של זיוף קליל ומבאס.

באשר לכוכבת הראשית שיר מורנו, אפשר להגיד שהיא לא הייתה רעה כלל, אם לומר את האמת, ציפינו לזיופים ולקול מוזר, כיוון שזו לא עוסקת כלל וכלל בתחום ואף טענה לא מעט פעמים כי היא לא זמרת והיא חוששת מהרגע הזה - אפשר להרגיע אותה ולהגיד שהופתענו לטובה. נכון, זה לא היה וואו אבל היה מעולה מעבר למצופה ממנה, יש עוד לאן לשאוף אך זו מככבת ללא ספק כשהשיא הוא "לגור איתו" הקצבי והכייפי.

לצד זה היו שירים שחזרו על עצמם במהלך המופע לא מעט פעמים והמאיסו את עצמם או היו איטיים מידי, (מאיה בוסקילה מתחילה לשיר "דם חם" במערכה אחת ומגיעה לפזמון רק כמה מערכות שלאחר מכן) והתוספת הטובה של המופע, מה שלא היה בגרסתו הראשונה היא הביצוע והעיבוד ל-"לפעמים חלומות מתגשמים", השיר החדש מבין שיריו של פיק הנכללים במופע. כזכור, השיר נכתב, הולחן ובוצע בשנת 2005 על ידי הפיינליסטים של העונה השנייה ב"כוכב נולד", בהם נכלל גם הראל סקעת.

על התפוארה אין על מה לדבר - עבודה מעולה ונעימה לעין, כך גם הכריאוגרפיה והתלבושות המרשימות שתורמות לאווירה וגם כאן נשמרה נקודת זכות למופע.

אם הצלחנו לבלבל, נחתום בזה שאם אתם מחפשים מופע בידורי וקליל, או תחליף בוגר לפסטיגל - זה בדיוק מה שאתם מחפשים ואכן תצאו מרוצים ("זאת המסיבה, מי שבא לא בא"), חפשתם קצת יותר תוכן או באתם נטו למוזיקה? אנחנו ממליצים לחפש תחליף אחר.