לאחר זמן רב של הקלטות, חזרות ואימונים - בימים אלו מתקיים מופע הסיום של גאליס שנקרא "גאליסוף", בו תהיה לנו, הצופים, את ההזדמנות להיפרד באופן סופי מהסדרה שליוותה אותנו על המסך ארבע שנים. אז האם המופע באמת מספק את הסחורה ושווה את הכסף של ההורים? 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• ג'סטין ביבר מחפש פוקימונים ברחבי העיר
• קיץ לוהט: החופשה של ספיר בן רובי ואושרי כהן
• כרמל לוטן פותחת את טור הקיץ שלה / "הקיץ של כרמל"

לאחר שבע עונות, שני סרטים ושני מופעים קודמים, הסדרה מקיימת מופע נוסף שבעצם יסכם את סאגת "גאליס". המופע היה בכיכובם של אליאנה תדהר, דניאל מורשת, שירן סנדל, מור פולנוהר, דניאל גד, נווה צור, תובל שפיר ובן אדם כאשר פולנוהר ואדם הם החדשים לכאורה ולאחרים יש כבר ותק ב"היכל". המופע סבב סביב שתי עלילות - הראשונה היא מסיבת ההפתעה שארגנו החניכים ליונתן לכבוד יום הולדתו, והשנייה היא סביב הסידורים שארגנו החניכים עבור קיץ נוסף במחנה כאשר העלילה השנייה תפסה מקום מכובד יותר במופע.

נתחיל בדבר שלדעתינו הכי אכזב במופע, והיא העלילה. העלילה התפצלה לשתי עלילות משנה ולא הייתה אחידה, והיא חזרה על עצמה מהמופעים הקודמים: אותם הריבים של חניכי המחנה בדרך להשיג מטרה מסוימת, ולאחר כמה שיחות ובירורים החניכים התגבשו מחדש והשיגו את המטרה. כך היה בכל מופע ומופע, ואנחנו כבר די מיצינו את הקטע. דבר נוסף שדי הפריע בעלילה היא העובדה שיונתן חגג יום הולדת בקיץ הזה. "גאליס" משודרת במשך שבע עונות, ורק במופע השלישי מצוין כי ליונתן יש יום הולדת בקיץ. הדבר די הפתיע ובעיקר גרם לנו לחשוב אילו עוד עובדות יוסיפו במהלך המופע שלא ציינו במהלך הסדרה.

למרות זאת, עלילת המופע היוותה "פרק שלא שודר" רק שאליו התווספו כמה טוויסטים שתרמו לעניין הקהל, כמו למשל אדם שלפתע התחיל עם רונה, הדבר היה בלתי צפוי ובהחלט היווה כטוויסט. בנוסף לכך, בסוף המופע השחקנים שיתפו את הקהל, למעשה, התברר כי החניכים החדשים שבאו למחנה בסוף המופע הם אנחנו - הקהל, וכשהשחקנים נופפו לשלום לחניכים החדשים הם נופפו לנו לשלום, דבר שגרם לנו להרגיש בתוך העלילה ותרם לתחושת השייכות שהמופע רצה לתת לנו.

נעבור לדבר שהדהים אותנו ללא יוצא מן הכלל במשך כל המופע, האפקטים והשירים. כידוע, מופע "גאליס" תמיד מערב בתוכו שירים, ובמופע הנוכחי מה שאהבנו בשירים הם הקאברים החדשניים שהציעו לכל שיר. ניקח למשל את שירן סנדל שביצעה את השיר "מלכת השושנים" שהוא יותר ים תיכוני במקור, והפכה אותו לחדשני ופופי יותר. דוגמא נוספת לכך הוא השיר "Papaoutai" שביצע דניאל גד שהפתיע אותנו במיוחד - עד כה לא נהגו לשלב במופע שירים שהם לא בעברית או אנגלית, והפעם שילבו שיר בצרפתית, מה שהעלה את הרמה של המופע בכמה שלבים.

השיר שהכי ריגש את הקהל היה השיר שחזר על עצמו במשך העונות של גאליס - "Fix You" של להקת "קולדפליי", שהביא את כל חבורת הכוכבים האהובה לביצוע מרגש עד דמעות ובעצם הביא לנו פלאשבק פנימי להישען על הזיכרונות מכל מה שגאליס הביאה לחיינו, היה מעין חיבור קוסמי לשחקנים באותו רגע, והקהל ליווה את כל ההיכל עם פנסי הסמארטפונים שהוסיפו יותר לאווירת הפרידה שהיווה את אווירת המופע.

מי שבלטה מעל כולם בביצועים שלה, היא כרגיל, אליאנה תדהר שברגע השיא שלה במופע נתנה ביצוע מדהים ומרשים ל"יש בי אהבה" של נועה קירל והעצימה אותו אף יותר עם היכולות המרשימות שלה והוכיחה שהתואר "מלכת הילדים" לגמרי שייך לה.

"לא מרגיש עדיין שהסוף קורה" סיפרה לנו אליאנה תדהר מיד לאחר המופע ומוסיפה "אנחנו רגילים שעונה נגמרת ויודעים שיש עוד סרט או עוד משהו ורגילים לאיזו המשכיות, אנחנו כנראה נבין שזה נגמר רק עוד חודשיים" על הפרידה מחברי גאליס ציינה תדהר "אני מרגישה שזה היה בית הספר שלי, האנשים ישארו איתי והקהל גם".

בנוסף לקאברים החדשניים, מה שהדהים אותנו בנוסף היא ההופעה של כל שיר. הכוריאוגרפיה והשימוש באפקטים יוצאים מן הכלל לגמרי היה ראוי לשבח. הכוריאוגרפיה הייתה מסובכת למדי אך בכל זאת השחקנים הצליחו לעמוד בה, ומה שהוסיף לכל העניין הם האפקטים שהופיעו בכל מקום - הזיקוקים לצידי הבמה והאורות המיוחדים תרמו להופעה ולא איבדו את עיני הקהל מהם.

נעבור לסוף של המופע. בהופעות הקודמות ובדרך כלל, נהוג לסיים את ההופעה בביצוע מלא באפקטים ותלבושות לבנות ומרגשות כדי להעלות את הצמרמורת והרגש בקהל. הפעם - בשונה מהמופעים הקודמים של גאליס וכל המופעים בפרט, השחקנים סיימו את המופע בדרך הכי אותנטית שיש. החניכים ביצעו את שיר הנושא של הסדרה בתלבושת המחנה, ללא רקדנים וללא אפקטים מיוחדים - רק הם. מה שהיה מיוחד בסוף הזה הוא האותנטיות והקסם שהיה בסיום. אמנם הוא לא היה מושקע, אבל הייחוד שלו הוא זה שהצליח לרגש את הקהל גם בלי כל האפקטים, וזה מה שמוכיח לנו, שהקסם של גאליס לא יפוג לעולם ותמיד יישאר בליבנו. 

לסיכום, המופע אכן מספק את הסחורה. ההופעה יוצאת מכן הכלל, הכוריאוגרפיה והשימוש הנרחב באפקטים רואיים לשבח, ולמרות העלילה שטיפה חוזרת על עצמה דאגו להוסיף טוויסטים כדי לשמור על עניין הקהל, והקסם שיש במופע הנוכחי נראה לעין. נתגעגע!