"סטורי של פסטיגל" נחשף לקהל לפני כחצי חודש ועכשיו הגיע הזמן לבדוק האם הוא שווה את זה. המופע המסורתי של השנה אשר בוים על ידי חנוך רוזן החזיק בסיסמה "אגדה מעכשיו" (כלומר אגדה מ-ההווה). בחמש דקות הראשונות של הפסטיגל דאגו להזכיר לנו כמה קיטשיות אגדות ממזמן ו"בהחלטה של השחקנים" הפסטיגל הפך תוך שניות ספורות לאגדה מעכשיו.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• מחזמר למיוזיקלי: השיר החדש של אגס קימל נחשף
• אינסטוש: הצביעו לתמונות הסלבס שעשו את 2017
• Movie Time: הדברים שקורים לכולנו בקולנוע

וככה התגולל לו סיפור של אגדה מודרנית בסך הכל שהיא בעצם אינטרפטציה לסיפורים קיימים. הכוכבים מהיום, הבדיחות הכי רלוונטיות והסיפורים? "סינדרלה", "סיפור סינדרלה 3" ו"שיר אשיר בגשם". ביחס לפסטיגלים הקודמים מדובר בפסטיגל פחות מקורי - אין פה רעיון חדש מהניילונים. למרות שלא מדובר במשהו שלא ראינו לפני, אהבנו לראות אותו. מדובר בפסטיגל שהיה צפוי לגמרי ובכל זאת הצליח למשוך אותנו אליו בדרכים אחרות.

הדבר הראשון שמשך אותנו אליו הוא הכוכבים - הייתה בחירה טובה בחלק משמעותי מהקאסט. אליאנה תדהר, שזו השנה השביעית שלה ברצף בפסטיגל, הראתה למה היא שם כל כך הרבה זמן. בתור אחת הדמויות הראשיות היא לא נמאסה עלינו ויצרה הזדהות. גם מהשחקנית הראשית השנייה, לירון רביבו, לא התאכזבנו. למרות שהפסטיגל רץ כבר מספר שבועות רביבו מלאת אנרגיות כאילו מדובר בהופעה הראשונה ואנחנו הרגשנו את זה. ואם נעבור לדמות המספר, לי בירן, נוכל לספר שגם ממנו לא התאכזבנו - מדובר בדמות שאופיה רלוונטי להרבה אנשים. בירן הצליח להעביר לנו את תפקיד "הידיד" כפי שהוא הזכיר רבות בצורה מקסימה בהחלט.

עוד נקודות זכות יכולות ללכת לדניאל גד ששיחק את החבר הטוב\הפיה הטובה של אליאנה טוב מאוד. ופה זה נגמר. שלא תבינו לא נכון, יש הברקות רבות גם לשאר השחקנים כמו למשל מיקי קם שהראתה לנו שקסם לא נעלם גם אחרי עשורים בתעשייה, ובכל זאת הייתה נוכחות חסרה. אם מסתכלים אחורה על הפסטיגל זוכרים חמישה פרצופים - לירון, ליבי, אליאנה, דניאל ועומר אדם שהיה הנסיך. שאר הפרצופים נעלמו וזה אירוני כי דווקא השנה הפסטיגל שווק כפסטיגל בו "כולם גיבורים" - בעצם אליאנה ולירון.. וטיפה ליבי.

הדוגמאות הכי חזקות לכך היו סטפן ושגיא ביטבוקס ברייטנר. שניהם התחילו ככוכבי רשת והיו מספיק ויראליים השנה כדי לזכות במקום בפסטיגל, בפועל לא הייתה אליהם התייחסות רבה מדי וה-קטע שלהם הסתכם כגימיק (ריקוד וביטבוקס). אם מביאים מישהו לפסטיגל למה לא להשתמש בפוטנציאל המלא שלו? ההופעות שלהן היו חמודות אבל נשכחות תוך שנייה וחבל כי היינו שמחים לקבל מהם יותר.

עוד דבר שמשך אותנו לפסטיגל השנה הוא הטעם הטוב מבחינת מה שמסביב לשחקנים. נקודות זכות רבות צריכות ללכת לצוות הכיאורוגרפיה והרקדנים ששילבו סגנונות ריקוד רבים ועשו בסך הכל שמח בעיניים ובלב. גם למחלקת האפקטים מגיע כפיים - בניגוד לשנים קודמות לא הסתמכו יותר מדי השנה על פירוטכניקה ובעצם היה רק מופע אש אחד. גם התפאורה הייתה נעימה לעיניים.

ועכשיו אחד הדברים החשובים ביותר - השירים. מדובר בפסטיגל עם שירים נעימים, מצחיקים ובסך הכל מוצלחים. לא מצאנו עדיין שיר שנדבק לנו לראש כמו בשנים הקודמות אבל אנחנו מוכרחים להודות ששיר הנושא "סטורי של פסטיגל" ו"מלכת הסמרטוטים" חדרו קלות למגירת הריפליי במוח שלנו. 

הפסטיגל השנה המשיך את קו הפורמט שנוצר בשנת 2015 - אין בדיוק חלק א' וחלק ב' אלא מישמש של שניהם ואין תחרות שירים אלא שירים בכמה רמות שלא נוצרים כדי להיות הכי הכי טובים. עוד לא החלטנו אם הפורמט החדש טוב לדעתנו או לא אבל מה שבטוח הוא שהוא ביטל כמה אלמנטים טובים שהיו בפסטיגלים בעבר. ככה יכולנו לראות שכמות גדולה מהשירים בזמן העלילה היו שירי עומר אדם ובתוך העלילה עצמה היו גיחות של ביונסה, דספסיטו וסיה. יש כאלה שיאהבו את העניין אבל אנחנו חושבים שזה קצת תורם ללקט שנוצר השנה בפסטיגל - לקט לא רק של רעיונות וסרטים אלא גם של שירים. כך הפך הפסטיגל מפסטיגל למשהו שהוא בין הופעה למחזמר, אבל לא הכי פסטיגל. מה שכן, נוצר יותר גיבוש לעלילה מאשר בשנים הקודמות וזה פלוס גדול.

ולסיום, המחרוזות. השנה היו שתי מחרוזות בפסטיגל שלא קושרו בצורה כלשהי לעלילה המרכזית - שרידים של חלק ב'. הראשונה הייתה מחרוזת לזכרו של אמיר פרישר גוטמן ז"ל שהיה כידוע פעיל מאוד במפעל שנקרא פסטיגל. בצורה משלימה מאוד, הוא היה גם הכי פסטיגלי השנה לדעתנו. מדובר בכחמש דקות שהיו זכרון מתוק ונעים לפסטיגלי העבר - אם בשירים ואם בסרטונים ובתמונות שהוצגו על המסכים. הדבר היחיד שהפריע לנו במחרוזת הזו הוא - למה היא לא הייתה יותר ארוכה?

רגע לפני שיר הסיום הגיעו סטטיק ובן אל, שלא הבנו עד הסוף את מקומם - הם לא חלק מהעלילה אבל אין באמת חלק ב' מוגדר. אבל זו סתם קטנוניות כי אין לנו מה לומר חוץ מטוב שהיו. אם בקול או אם בשקט, כולם אוהבים את השירים של סטטיק ובן אל, הם פשוט עושים את העבודה.

אז נענה על השאלה: האם כדאי לבוא לפסטיגל השנה? כן. מעבר לזה שמדובר במסורת ובבילוי כיפי השנה עשו עבודה טובה. נכון, זה יותר לקט רעיונות מאשר רעיון מרכזי אחד וחדשני, אבל ההנאה בכל זאת מובטחת. אין ספק כי "סטורי של פסטיגל" לא מושלם אבל מעל להכל הוא פסטיגל ראוי ובטופ של הצגות החנוכה לשנת 2017. רק יש לנו משאלה אחת לפסטיגל הבא - בבקשה שאליאנה תדהר תהיה הדמות הרעה, זה יכול להיות מושלם.