ההצגה "?ִי?ש" (שיימינג בעברית) מביאה את סיפורה של מיה (שירה לוי), נערה שעוברת שיימינג בדמות הפצת תמונה אינטימית שלה. הפצת התמונה משפיעה על חבריה שעוברים מחקירות והאשמות, לשגרת חייהם ולמסקנות לגבי המקרה של מיה. ההצגה מציגה באופן ריאליסטי את מציאות בני הנוער סביב השיימינג ומראה שהפגיעה היא לא רק בקורבן אלא בכל המעורבים שנמצאים בתחום האפור בין מאשים למואשם ובין טוב לרע. 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• כוכב דיסני בישראל: בר מיניאלי מראיינת את ג'ושוע ראש
• הצביעו: אילו כוכבים הייתם רוצים לראות בפסטיגל השנה?
• סנאפצ'אט והכוכב הבא: כך הסדרות של אורי גרוס חזו את העתיד

ההצגה, בכיכובם של שירה לוי, תותי ניניו, סטיב פרידמן, ליאור כהן, עדי אלון ונועם שנהב, בנויה בצורה שלא מובנת מאליה. בעוד שהיה ניתן להראות רק את התמודדותה האישית של מיה עם חשיפתה לאורך ההצגה, הוחלט להראות את המקרה בעוד שני רובדים שונים: ההתמודדות של כולם כשמיה לא נמצאת וההתמודדות של כולם כשמיה נמצאת. בעוד שהרובד האישי של מיה הוצג על מסך בדמות וולוגים בגב הבמה, התמונות שהיו שייכות לשני הרובדים האחרים הוצגו על הבמה המעוצבת כחדר מועדון ומשרתת את הלוקיישנים השונים של ההצגה. 

פרט נוסף שהיה מעניין בעלילה הוא שחשיפת הפוגע אינה חד משמעית, אין מפגש עם מיה בו ברור לצופים שהיא מגלה מי עשה מה ואין גם חשיפה של מה שקורה עם הפוגע לאחר הגילוי. כך הצופים יכולים להתרכז בהתמודדות של כל אחת מן הדמויות בצורה יחסית שווה והדמויות יכולות לבחון את כל כיווני המקרה מבלי ליפול להאשמה חד משמעית ונועלת עלילה. כך גם מועבר המסר כי לכולם יש מעורבות ואחריות כלפי מה שקרה.

את העלילה הלא פשוטה מלווה משחק טוב. השחקנים, רובם יוצאי סדרות נוער, מעבירים בצורה ריאליסטית את תפקיד בני הנוער. את השחקניות ליאור כהן ותותי ניניו אפשר לציין לשבח על כך שהצליחו להעביר בצורה אמינה לחלוטין את הדמויות שלהן במקומות שאולי היה אפשר ליפול בהם. בכלל, עבודת כלל השחקנים מראה כי גם אם אין להצגה תפאורה גרנדיוזית ואפקטים, היא יכולה לעניין ולרגש ולהיות פשוט טובה בזכוות המשחק, שהוא בעצם הדבר הכי חשוב.

אל הדמויות היה אפשר להתחבר מאוד בקלות, למרות שהשחקנים כבר מזמן עברו את גיל הדמויות, הם נראו כבני נוער לכל דבר. העובדה שההצגה הועלתה במקור על ידי בני נוער תורמת לחיבור עם הדמויות, הרי כולן עוצבו על ידי ילדים בני גילן. 

כמו שנאמר בהתחלה, הדמויות כולן היו על התחום האפור. למרות שהיא הייתה הקורבן, מיה לא הייתה קדושה מעונה ואף פגעה בלא מכוון בדרך לאמת בחבריה. דמויות שהוצגו כלא ידידותיות אחת לשנייה יכלו גם להיות נחמדות. הדבר הכי חשוב שהוצג על הבמה הוא שלכל דמות יש את המניעים שלה. הפגיעה היא דבר רע אבל יכולה גם לזלוג ממקום טוב. הקהל יכול גם הוא להגיע לסיטואציות של מעשים רעים מרצונות טובים ולכן הוא יכול להתחבר אל הדמויות, לשים דגש להבא על מעשיו ולבחון בתוך עצמו בדיוק את הנקודה הזאת לפני כל מעשה.

דבר טוב נוסף שהיה בהצגה הוא שהיא הייתה מפתיעה. בגלל אותו תחום אפור בו הנערים עוברים ממחנה למחנה ומדעה לדעה לא היה אפשר לדעת בוודאות מה כל דמות עשתה ותעשה ואיך ההצגה תיגמר. ואכן, לאורך ההצגה התקבלו החלטות וקרו מקרים להם לא ציפינו בכלל. ההצגה נגמרה לא בצורה שהיינו מצפים לה בסיפור על שיימינג. היא משאירה הרבה מקום למחשבה תוך כדי ההצגה וגם אחריה.

הדרך של מיה ושל חבריה להתמודדות עם הדבר הייתה מורכבת מהחלטות שנראות מובנות מאליהן ומהחלטות מפתיעות, אך מילת המפתח נותרה לאורך כל הדרך "החלטות". דוגמה לכך היא דרך ההתמודדות של מיה עם המקרה. מצד אחד היא מתרחקת מסביבתה הקרובה במובן הפיזי ונשארת בבית במשך תקופה ארוכה, מצד שני היא חושפת את סיפורה ברשת שם היא נפגעה, בעזרת וולוגים בהתחלה נועדו למטרה אחרת לגמרי.

מההצגה כל אחד לוקח מסרים אחרים, מסרים ברורים הם כמובן לא לתת יד לדבר, לקחת אחריות ולתמוך בחברים, אך בנוסף לאלה עומדות שאלות רבות: איך תגיבו בסיטואציה זו? האם יש מקום לסלוח? איך אפשר להתמודד? ועוד.

לסיכום, ההצגה "?ִי?ש" היא הצגה שחשוב שבני נוער יחשפו אליה. היא מציגה סיפור מעניין וריאליסטי שמראה לנו שבמידה ועמדנו בסיטואציה דומה, לא משנה מאיזה צד, אנחנו מושפעים. ההצגה מבהירה שכל אדם אחראי להחלטות שלו ושאין שחור ולבן תמיד ובנוסף למסר החשוב היא גם מעניינת ושווה את הזמן. 

"?ִי?ש" תוצג במועדון ה-BEAT בחיפה במסגרת פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים בתאריכים 1-3.4 בשעות 17:30 ו-19:30