"ההצגה היא פרויקט משותף בין 'בימת הנוער כפר סבא - סטודיו למשחק לילדים ולנוער', לבין התלמידים בעוטף עזה, והיא מספרת את הסיפור של שגרת החיים שלהם בקיבוץ כרם שלום שבעוטף. המופע שלנו מיועד לרחוב, כלומר אנחנו עובדים בתוך רחובות הפסטיבל עם הקהל. זה לא מחזה כתוב עם דמויות. זה מופע שיצרנו בהשראת מפגש משותף שהיה לנו לפני חצי שנה. במפגש התלמידים מהעוטף סיפרו לנו על החוויות שלהם תוך כדי סדנאות תיאטרון שעשינו יחד. אז אנחנו, התלמידים של בימת הנוער, יצרנו מופע יחד עם הבמאים שלנו שאותו נציג בפסטיבל".

 

"מאוד. קודם כל הכרתי אנשים מדהימים, ממש כיף להיות איתם. פתאום גם ממש נקשרתי לנושא הזה. גם לחברים שלי אני מספרת את מה שקורה שם. אני באמת מודה ל'בימת הנוער' שחשפו את הנושא הזה בפניי. זה מאוד פיתח אצלי את המחשבה על עוטף עזה גם מעבר למופע".

 

"עשינו סדנאות קלילות, לא ממש כבדות, שעזרו לנו לאט לאט להיכנס לנושא. חשפו אותנו לסרטונים, שמענו אזעקות, שמענו תדריכים על אזעקות. יש לנו קבוצת וואטצאפ משותפת עם ילדי העוטף שנפגשנו איתם, והם כל הזמן עדכנו אותנו מה קורה שם בדרום ואם היו אזעקות, וזה מאוד עודד אותנו להמשיך".

 

"בצוק איתן הייתה אצלנו אזעקה ואני ואחותי היינו לבד בבית, היינו צריכות להחזיק את הדלת חזק וזה היה מאוד מלחיץ. גם מה שקרה בשנה האחרונה, לא מזמן, כשירו לכיוון המרכז והשרון, הייתי צריכה באמצע הלילה לרוץ למרחב מוגן. זה מאוד מלחיץ וזו בהלה מאוד גדולה".

 

 

"בתור נערה הנושא קצת הקשה עליי, כי כמו שאמרתי לי זה קרה רק מספר פעמים אבל לילדי העוטף זה משהו שקורה ביום יום. אני לא יכולה לדמיין את עצמי חווה דבר כזה הרבה פעמים ושזו תהיה המציאות שלי ביום יום".

 

"כן. מדברים על זה בתקשורת. אם אני הייתי מהצד, אותי זה היה מאוד מעניין, במיוחד כשזה בא מנוער של היום ומנקודת מבט שונה".

 

"הן לא הכירו כל כך את הנושא. לא מדברים על זה בקרב בני נוער ולדעתי זה נורא. אם מדברים על זה אז זה ממש קצת ולא בהרחבה, ובשביל זה אנחנו עושים את ההצגה, כדי להעלות את המודעות".

 

"זה משהו שילדים כמוני, בגיל שלי, גדולים או קטנים, חווים את זה. אני לא חושבת שככה ילדות צריכה להתנהל. ההצגה מעבירה מסר שאומר שצריך לראות גם את הילדים ששם, בעוטף עזה, ולא יגידו 'לי זה לא קורה' ויתעלמו".

 

"רק שישמרו על עצמם ושיהנו ברגעים שבהם אין אזעקות ובומים. ההצגה הזו תראה להם שאכפת לאנשים, שרואים אותם והם לא שקופים, שיש ילדים בגילים שחושבים עליהם ועל המצב שלהם".