"זה דווקא מרענן כי עד עכשיו עשיתי הרבה הצגות כבר שש שנים בתיאטרון הרפרטוארי בבית ליסין, ופתאום לעשות הצגה שהיא קצת יותר פרינג' והיא רק שלושה שחקנים, זו קומדיה היסטרית וזה ממש כיף ומרענן. הפסטיבל שההצגה משתתפת בו הוא פסטיבל בעיניי נורא חשוב. הוא פונה למלא שכבות בחברה והוא עוסק במלא נושאים חברתיים שבדרך כלל מטאטאים מתחת לשטיח. הוא סופר חשוב ויש בו מלא פעילויות לילדים ונוער, והצגות לכל הגילאים, אני ממליצה לכולם לבוא לראות".

 

"אז ההצגה בעצם יועדה לפתוח את הפסטיבל ונכתבה בשבילו, אבל היא תירוץ גם אחר כך בצוותא בתל אביב. ההצגה מספרת על במאי מטורף על כל השכל, באמת, הקריקטורות הכי הזויות שאנחנו חושבים עליהן של במאים מוטרפים, אז כזה, והעוזרת שלו שהיא יותר נחבאת לכלים, מנסה לרצות את כולם ושהכל יהיה בסדר, שאותה אני משחקת. ביום של ההצגה, הצגה קהילתית שהם הרימו שעולה לפסטיבל, השחקנים לא מגיעים כי אחת מהשחקניות חטפה אלרגיה לשומשום. במקרה אחותה מגיעה שאין לה שום קשר לתיאטרון, אבל איכשהו כשהכל קורס ויש לחץ שהם לא יספיקו להגיע להצגה, הם רואים את ההזדמנות הזו שהיא אולי תחליף אותה, ומשם זה מקבל טוויסט מוטרף אחר. זו הצגה באמת על ספיד, 'הצגה על ספידים' הייתי קוראת לה, היא הצגה סופר מוטרפת ומצחיקה ואני ממש מתרגשת לקראתה".

 

" היה לי פעם איזה חלום שכאילו אני עם תלבושות של הצגה אחת, אבל ההצגה שעל הבמה זו הצגה שבכלל עשיתי בלימודים ב'יורם לוינשטיין', ואני אומרת להם "אבל רגע, אני לא זוכרת את הטקסט להצגה, זה קרה לפני כמה שנים, אין לי מושג מה לעשות". חוץ מזה קרה לי שהטלפון שלי נדפק ולא התעוררתי להצגה. אני לא זוכרת איך תפסו אותי בסוף, או שצלצלו לי בדלת או שהתקשרו... מה שקרה זה שההצגה התחילה בעשר, ואני התעוררתי והסתכלתי בשעון וראיתי שעשר ועשרים. במקרה המחליפה שלי בהצגה הייתה באיזור אז הקפיצו אותה אבל רצו שאגיע להצגה השניה, אז היא הצילה אותי, אבל זו נראה לי החוויה הכי מפחידה בעולם, לא להתעורר להצגה. מאז אני גם עם שעון מעורר בטלפון, ולמקרה שהוא ידפק יש לי עוד איזה שני שעונים מעוררים פזורים בחדר כדי שאצטרך לקום".

 

"דבר ראשון, בתיאטרון הפידבק הוא מיידי, זאת אומרת אם הצחקת - הקהל צוחק, אם ריגשת מרגישים את האנרגיה הזו באוויר, בסוף ההצגה אתה מקבל את המחיאות כפיים. אז הפידבק הוא נורא מיידי, אתה ישר יודע מה עובד ומה לא עובד. האמת שגם מול מצלמה, נגיד אם אני מדברת על "אחותי קפצה כיתה", אז גם קורה שאם אני עושה איזה משהו שמצחיק את כולם אז בסוף הטייק אחרי ה"קאט" כולם מתפקעים מצחוק. אבל בסופו של דבר הפגישה עם הקהל היא הרבה יותר מאוחרת, זאת אומרת אני לא יודעת איך זה יתקבל ואני גם לא יודעת איך אני אצא כי עושים טייקים. בתיאטרון אין טייקים, מה שעשית זה מה שיצא וזהו. בתיאטרון יצא לי כבר לעשות גם את אותה ההצגה מאתיים פעם, אז תמיד מנסים לשמור על רעננות ולעשות דברים קצת חדשים, למצוא דברים אחרים. כשאת בצילומים כל סצנה את עושה נגיד גג שש פעמים וזהו, ואז את שומרת על מן רעננות כזאת".

 

"וואו, קשה. אני אוהבת את שניהם, אבל לאחרונה מאוד כיף לי מול מצלמה. פעם זה מאוד הפחיד אותי אבל הבנתי שהעולם הזה כל כך גדול ומסקרן, ואני ממש נהנית".

 

"זו העונה הכי נהניתי לצלם. גם זו הולכת להיות עונה טירוף. יש דמויות חדשות, דין הפנר נכנסה, שהיא משחקת את החברה החדשה הכי טובה שלי, והחיבור בינינו היה מדהים, פתאום היו לנו את הצחוקים שלנו וגילינו שיש לנו את אותו הומור, היה פיפי במכנסיים בין הטייקים, ברמה שאי אפשר לנשום ולהחזיק בלי לצחוק. למיכל יש משולש אהבה חדש, שזה נחמד תמיד. היחסים בין רוני למיכל, בגלל שגם לרוני יש אהבה חדשה ולמיכל עדיין אין, אז מיכל קצת התבגרה והיא מצאה את המקום הזה שממש דווקא רוצה להיות האחות הגדולה הזו ולעזור לרוני, ויש גם מלא קטעים מרגשים. אני מרגישה שאני התפתחתי והדמות התפתחה, כל השחקנים החדשים שהגיעו לסט עשו כזה "ריענון" והיה סופר כיף. אנחנו גם חברים מעבר לצילומים אז תמיד כיף להיפגש ככה באינטנסיביות של פתאום חודש רצוף יום-יום לראות אחד את השני, זה ממש כיף".

 

"כן! איזה יום אחד היה לי יום קצת לא טוב, ומורן המאפרת שלנו קנתה לי גרביים, ואז היא כתבה לי "כי בבית הולכים עם גרביים ואת צריכה להרגיש בבית". זה רק חידד לי כמה השחקנים והצוות זה ממש בית, וזה הפך להיות משפחה. אנחנו כבר שלוש שנים משפחה גדולה ונורא אוהבים אחד את השני, וזה תמיד כיף לבוא לעבודה כשאתה אוהב את האנשים שאתה עובד איתם. עם כמה שלא היו לי שעות שינה בכלל, אפס שעות שינה, כל יום התרגשתי לקראת היום הבא. אהה ושכחתי להגיד! השנה יש לנו גם קליפ. הולך להיות שיר וקליפ. אני לא יודעת אם מותר לי להגיד עם מי, אבל זו להקה מאוד מפורסמת שמתארחת אצלנו בסדרה ופתאום גילו שכולנו גם רוקדים ושרים. מרגישים שנפתח ל"אחותי קפצה כיתה" אפיק חדש".

 

"כן, האמת שזה קורה הרבה לי ולעמית מורשת. שנה שעברה הסצנה האחרונה שצולמה הייתה שלי ושל עמית, ולא הצלחנו מרוב צחוקים. והשנה עשינו סצנת תיקון, שממש כזה אמרנו "טוב, עכשיו אנחנו אוספים את עצמנו ואנחנו עושים את זה על הפעם הראשונה". כמובן שזה לא הצליח. הקאסט מורכב מאנשים נורא מצחיקים אז אי אפשר שלא. גם יובל סגל, אני לא יכולה להיות בסצנות איתו. אלו הסצנות שאני הכי נהנית בהן אבל גם הסצנות שאני לא יכולה להפסיק לצחוק, ואז אני מרגישה ממש רע עם עצמי על זה".

 

"אני לא "מתיילדת" או משהו כזה. בכל דמות, לא משנה באיזה גיל, אתה יכול למצוא משהו ממך. יש איזושהי אדפטציה שאני צריכה לעשות. כל שנה לפני "אחותי קפצה כיתה" אני אומרת "אומייגאד, שכחתי לגמרי איך לעשות את מיכל, אני לא יודעת מה עושים". אבל זה חוזר ממש מהר, כי היא כבר בגוף שלי. גם חן היוצרת והכותבים מכירים כבר את מאיה כמיכל, והם מכירים כבר את השטויות שלי. הם גם נתנו לי את החופש לאלתר בסצנות או לעשות כל מיני דברים אחרים שמצחיקים אותי. אז אני חושבת שזה עוזר, גם אם אני משחקת עכשיו ילדה בת 16 זו עדיין מאיה שעושה את השטויות שלה, בתור מיכל פשוט".

 

"דבר ראשון, יש לי מלא שירים במגירה. כולל שיר שכתבתי והלחנתי וגם הקלטתי, אבל אין לי אומץ להוציא את זה, אז אמן שיהיה לי אומץ. בא לי ממש ללמוד פסנתר כמו שצריך, ולא כמו חאפרית משמיעה. והאמת שיש עוד חלום שאני כל הזמן עובדת עליו, שזה לשחק בחו"ל גם ועוד פרויקטים בטלוויזיה. בא לי דרמה האמת, שיראו גם את הצד הדרמטי שבי, אני קצת מתגעגעת אליו. בלימודי משחק תמיד ליהקו אותי לתפקידים דרמטיים, ובעצם מאז שסיימתי שם אני בקומדיה. שזה מדהים ומגניב, ואפילו יותר קשה לעשות קומדיה מדרמה, אבל בא לי גם תפקיד דרמטי כזה".