מידי שנה כל הילדים מתרגשים לקראת חנוכה - חג המופעים, שהמרכזי בהם הוא הפסטיגל. אז אחרי 39 שנה של פסטיגל, האם יש מה לחדש? לאן נעלמו כל השירים המקוריים? והאם כל העניין זה רק הסלבס?

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• כל האמת: הרמאות של עומר חזן ודין הפנר בבית הספר
• מתוקים כמו סופגניה: הסרטים הרומנטים של 2020
• שחקו וגלו: עם איזה סלב תדליקו נרות בחג החנוכה?

השנה הפסטיגל עוסק במשחק וירטואלי בו אפשר להיות מי שאתה רוצה, מקום בו המציאות והדמיון מתחברים לאחד. במשחק כל אחד יכול לשיר, לרקוד ולהתלבש כמו כוכב ולהופיע מול אלפי אנשים. אבל במציאות כשהגיבורים שלנו מורידים את משקפי המשחק הם צריכים להתמודד עם חיים לא פשוטים.

הפסטיגל עוסק בשאלה האם הם יצליחו להיות גיבורים גם בחיים האמיתיים? האם יצליחו לצאת לרגע מהמסכים?  להתחבר אחד לשני? ובמיוחד להתחבר לחיים האמיתיים. אז כמו שהבנתם, המסר השנה הוא להתחבר לחיים, קצת אירוני כשעל הבמה נמצאים יוטיובר, טיקטוקרית ושלל כוכבים שמטפחים את הרשתות ללא הפסקה, אבל נתמקד במסר החיובי - בדור שבו כולנו גולשים ללא הפסקה, נחמד שהסלבס כאן כדי להזכיר לנו שהחיים האמיתיים הם מחוץ למסך.

השנה הפסטיגל פחות השקיע בקטעי המשחק, שהיו מועטים יחסית לשירים, אלא יותר בתלבושות שהוחלפו והיו מושקעות אחת יותר מהשנייה, התאפורה שכל פרט בה היה חשוב ומדוייק והריקודים שהוצגו על ידי רקדנים רבים שמילאו את הבמה ונתנו שואו מיוחד ביותר - אפילו לפסטיגל!

מה שלנו זכור כחלק ניכר מחווית הפסטיגל הוא השירים המקוריים אותם למדנו ושיננו מראש לפני המופע, מה שקצת ביאס השנה היה שרוב השירים היו השירים המוכרים (והאהובים כמובן) כמו שיריו של צביקה פיק ויתר השירים של האומנים שבמופע כמו "אני לא אני", "בא לי אותך", "קירות" ו"לזוז".

כמובן שאת רוב הפוקוס לקחו הזוג שמהפנט את כולנו - נועה קירל ומרגי. כמו בשנה שעברה, הזוג האוהב שיחק, איך לא, זוג גם על הבמה - כולנו חיכינו לנשיקה (שכמובן הגיעה וגרפה המון צעקות מהקהל) והכימיה ביניהם פשוט המיסה אותנו. שני הזמרים הפציצו בקטעי השירה והראו את יכולות הריקוד המעולות שלהם, כרגיל - לא הופתענו.

השנה גם עדן בן זקן ואיתי לו השתלבו בפסטיגל. השניים הקפיצו את הקהל עם השירים המוכרים שלהם (לצד דואט שנכתב במיוחד), כן גם בן זקן, שנמצאת כרגע בחודש חמישי, רקדה, שרה, שיחקה והביאה המון אנרגיות לבמה. לוי הפתיע אותנו עם כשרון משחק שלא ידענו עד היום על קיומו. מי שנעלם וחזר אל חיינו הוא אבי קורניק, כוכב "השמיניה", שאמנם היה העוזר של טלי אורן (המצחיקה בטירוף והרעה במופע הזה), אבל הצליח להצחיק את כל הקהל בתזזיתיות, החינניות והטוטאליות שלו בבמה. קהל שלם, שרובו אפילו לא ראה "השמיניה", צחק מקורניק בקולי קולות.

אמנם היא כבר "מובנת מאליה" ביכולות שלה ובפסטיגל, אבל בשבילנו היא הכי מיוחדת שיש - אליאנה תדהר חזרה להיות הדמות הטובה השנה, הביאה יחד איתה מסרים חיוביים, שרה, התעופפה על הבמה והוכיחה שלא סתם היא שם כבר תשע שנים ברציפות. מה שלא מובן מאליו הוא שבשנה שעברה הוחלט בפסטיגל לשלב בהפקה את שי ברביבי, שחקן הכדורסל שנמצא בכיסא גלגלים, וגם השנה החליטו לשלב אדם על הספקטרום האוטיסטי, המוזיקאי, דניאל עמית, שמהווה השראה לכל הילדים שצופים בו כי כולם שווים למרות שאנחנו שונים.

בתחילת המופע היה נראה שלקח לשחקנים קצת זמן "להתניע" את האנרגיות ורק לקראת החלק השני של המופע הם החלו להתעורר אם זה במשחק, בהבעות, בריקודים וכו. עד החלק השני, זה היה נראה פסטיגל שרובו שירים ו"שמח" בלי הרבה שמח, שהעיקר הוא הסלבס שעל הבמה ולא התוכן - אך מה שהתחיל כאכזבה המשיך להיות פסטיגל קסום מרגש ובעל מסר חיובי. החלק האחרון, שבדרך כלל הוא הנלווה לקטע המרכזי, הפך להיות המרכז במופע, עם השירים האהובים של עדן בן זקן, איתי לוי, נועה קירל, מרגי והמאסטרו - צביקה פיק.

ואם כבר מדברים עליו, אחד הרגעים המרגשים ביותר היו כאשר צביקה פיק עלה לבמה לאחר האירוע המוחי שעבר, שר וכל כוכבי הפסטיגל, הכוכבים של היום, הריעו לו. רוב השירים בהופעה היו של הזמר הנצחי, הפסטיגל חשף לילדים עוד חלק מהמוזיקה שלפני "פאוץ'" ו"אסור". רוב הקהל כבר ידע את השירים, אבל למרות שלא כולם ידעו את המילים, שרו או התרגשו, המחווה הייתה מרגשת ביותר.

אז למרות המסרים של "מה שיבוא עלינו יבוא לטובה", לצאת מהמסכים ולעזור אחד לשנייה (שחשובים ביותר) בפסטיגל שבו הכי חשוב זה מי מופיע על הבמה ולא איך, שלהתפרץ לבמה נהיה הרגל הגיוני וששירים מקוריים הם כבר לא העניין - אנחנו שואלים איפה הפסטיגל של פעם? אבל אז אנחנו נזכרים שגם פעם שאלו את זה על הפסטיגלים שאנחנו הערכנו...

אז נראה אתכם השנה בפסטיגל?