השנה הפסטיבל כלל סדנאות כתיבה ויצירה, הקרנות של סרטי מדע בדיוני ופנטזיה (כולל הפקות מקור ישראליות), הרצאות בנושאים מגוונים, תחרות תחפושות ועוד.

אין הרבה אנשים ברשימת החברים שלא מודעים לעובדה שפעם בשנה אני נעלמת לשלושה ימים וחוזרת עם סיפורים הזויים על אנשים שישנים על גגות של בניינים.

אין דבר שמגניב אותי יותר מלראות את החברים שלי מסתכלים עליי במבט של "איך לעזאזל הגעת לזה?" כשאני מספרת על הדברים המוזרים שאני עושה שם. בפעם הראשונה שנשלחתי לאייקון זה היה לפני חמש שנים, "אייקון מהפיכות" זה נקרא, לא ידעתי למה לצפות.

חשבתי כנראה כמו כל האנשים שבאים מבחוץ שיהיו שם המון אנשים שכל מה שיש להם לדבר עליו זה הקומיקס החדש של באטמן או העלילה של באפי, להפתעתי המרובה מרבית האנשים לא רק שלא היו אנשים מחוסרי חברים, הם היו יותר מקושרים ממני, חברותיים ובאופן נחמד למדי אפילו היו לנו המון נושאי שיחה משותפים.

מאז אותה שנה אני באה באופן אוטומטי לכל מה שאפילו מעט קשור לאייקון וצוחקת באופן קבוע כל שנה מחדש, כשאנשים "מבפנים" באים ודופקים מבט "מה לעזאזל? למי יש כח להילחם בשמונה בבוקר".

ביום השני של הפסטיבל באיזור השעה שתיים הזמנתי את עצמי לתוך המחזמר שהפיק רן גיא ונקרא -Musical R. המחזמר עסק במשפחה שמגיעה לאי בשם רוקנג'ימה כדי לדון בירושה של אבא שלהם. באותו הלילה הם מתחילים להירצח באופן מסתורי לאחר שמקבלים מכתב מאישה מוזרה בשם ביאטריס, שטוענת שהיא מכשפת הזהב והנצח.

באטלר, שהוא הגיבור של הסדרה, נילחם נגדה בעזרת ההיגיון ומנסה להכחיש כל קיום למכשפות ושכל מה שקורה על האי רוקנג'ימה, אפשר להסביר על ידי טריקים אנושיים ושבן אדם עשה את כל זה. מדובר מחזמר ישראלי מקורי מושקע ומצחיק. נהניתי מאד מצוות השחקנים וניתן לראות בבירור את העבודה הקשה שהם נתנו בשביל להעלות תוצר מוגמר כל כך יפה.

בין האירועים שהייתי בהם יצא לי להגיע לאירוע פנויים פנויות גיקי,  שארגנה בחורה צעירה בשם שונית צמר משיח. האירוע כלל חרבות ספוג, גיקיות, גיקים, אנשים מחופשים, המון צחוק והרבה פנויים ופנויות שנלחמו אחד עם השני על מנת לזכות בעלמת חן חמודה, או סתם כדי להרביץ לאנשים (בשביל כמובן להרשים עלמת חן חמודה אחרת).

מעבר לעובדה שזו הפעם הראשונה שהארוע רץ באייקון והיה אחד מהאירועים המקוריים ביותר ששמעתי עליהם בזמן האחרון, הרעיון למצוא בן או בת זוג בעזרת הסטארוטיפ הכי גיקי ומובהק עורר בי חיוך גדול ורצון להרביץ לאנשים.

הארוע האחרון שנכחתי בו היה תחרות התחפושות, אנשים מכל הגילאים מחופשים לדמויות מכל הסוגים הסרטים הדתות והפנטזיות שלכם. ממשחקי הכס, שר הטבעות, באפי ועד למפלצת הספגטי המעופפת. התחרות התנהלה על ידי צוות שופטות מחופשות ומגניבות.

המחופשים באו בתחפושות, הצופים באו לבושים וכולם צפו בדמויות האהובות עליהם הולכות על הבמה ועושות פוזות מגניבות. אחת החוויות היותר משעשעות שעברתי באירוע הייתה, כשמפלצת הספגטי המעופפת עלתה על הבמה וכולם נעמדו ומחאו לכבודה כפיים, ממש חוויה דתית.

לסיכום. אייקון בשבילי הוא יותר מסתם פסטיבל מד"ב ופנטזיה. אייקון בשבילי הוא המקום להוריד את המסכות ללבוש שריון ממתכת ולהרביץ לאנשים בראש עם חרבות. אייקון בשבילי זה המקום להכיר אנשים חדשים להכיר חברים חדשים, להכיר סדרות חדשות או אפילו במקרה של הכנס הזה ללמוד דברים חדשים על צילום.

מבחינתי אייקון הוא באמת חג ולא סתם פסטיבל. אם עוד לא הייתם שם, אתם לא יודעים מה אתם מפסידים. אם הייתם שם, אז בטח לא חידשתי לכם שום דבר ובכנס הבא תרביצו לי גם.