כל סלב מתחיל בביצה יודע שראיונות בתקשורת הם הדרך הישירה ביותר להגיע אל הקהל, אך מה שנשמע פעמים רבות כמו מילים שנשפכות ישירות מליבו של כוכב, הוא למעשה ניתוח מעקפים מסובך שתוצאותיו תלויות פעמים רבות ברופא המנתח הרבה יותר מאשר בפציינט.

אחד המנתחים המוכשרים שפועלים בארצנו הוא יונתן ריגר, שעל שולחן הניתוחים שלו עברו סרבני ראיונות ידועים ואומנים גדולים בניהם נינט טייב, אביב גפן, אסף אבידן ואשר סוויסה (סקאזי).

"סמול טוק", תוכנית הראיונות של ריגר, הצליחה בעונתה הקודמת להוציא מאורחיה, בין השאר וידויים על יחסי מין. השבוע התאספו מרואייני התוכנית, כמו גם כמה סלבס שבאו לפרגן במסעדת "מונטיפיורי שבע", לחגוג את חזרתה של תכנית הראיונות למסך.

בעונה החדשה שתשודר מדי ראשון ושלישי בשעה 22:30 בהוט, עתידים להתארח מירי בוהדנה, עופר שכטר, רמי קליינשטיין, גלית גוטמן, ירון ברלד, דב נבון, פיני טבגר ונוספים. ככתב, אני לא מפסיק להתפעל מיכולתו של ריגר לגרום למרואייניו לדבר על כל דבר, ממוות במשפחה ועד אוננות.

החלטתי לנסות לגלות את הסוד שלו מריגר עצמו. כמראיין אל מרואיין והפוך, אני חושב שכנות וסקרנות אמתית זה מה שעובד. "תשאל מה שמעניין אותך, ותמיד יש מה שמעניין, אנשים נפתחים. אני שואל תמיד על סקס כי זה מעניין אותי, ואני המום שמירי בוהדנה עונה לי!" ומקולו נשמע שעד לרגע זה ממש הוא מופתע מהפתיחות אליה הוא נחשף.

למה קוראים לתוכנית "סמול טוק"? זה לא ממש מרגיש כמו סמול טוק... "זה הטריק של המראיין פה. אתה אומר להם 'באים לסמול טוק, הכל שטויות הכל קטן'. אני נזכר בזה שאורי גוטליב אמר לי פעם בסוף ראיון 'זה סמול טוק, תגיד לי? בסשנים אצל הפסיכולוג שלי לא עברתי דברים כאלה'"

עוד הוא הוסיף שהם "באמת מדברים על שטויות, אתה מדבר בתוכנית אחת עם עידו רוזנבלום על חרדות הטיסה שלו - זה סמול טוק. אבל זו חרדת טיסה אמיתית, ומשם עד לאבא שלו שנפטר ועד לאבהות שהוא חולם עליה"

"זה כמו שיחה בבר, אבל משיחה בבר יוצאים דברים" הוא מסביר. "מירי בוהדנה מדברת על זה שהיא מצאה את אח שלה בתיכון עם מזרק ביד מכור לסמים וזה טראומטי, ואחרי עשר דקות אני שואל אותה איך את נמשכת לבבו בן השישים? היא אומרת לי 'הוא הרבה יותר סקסי ממך!'". אחרי שאני חמוש (בערך) בטיפים שנתן לי ריגר, אני ניגש אל המרואיינים שלו עצמו, בתקווה שגם אני אוציא מהם כמה פנינים.

אז ברלד, איך זה להתראיין עם יונתן? "אני אוהב את יונתן, ואני אוהב את האתר שלכם, קוקו, קוקו. אההה, צפרדע! מה עניינים. פרוגי זה אתר טוב! תשים את זה בכתבה. פרוגי זה אתר טוב!" ברלד יורה בקצב בלתי ניתן לעצירה "אני אוהב אותו, הוא מלך. הוא מקרין חוכמה, מקסימות, כריזמה. יש לו משהו אמיתי בעיניים - אל פאצ'ינו, דה נירו, ניקולאס קייג', זבולון מושיאשווילי מ'שמש'. הוא מלך, הוא גאון, הוא יפה, שעובד עם ערוץ 2, פרסומות, ניצבים ועוד כל מיני מקומות מסביב!

במידה ועוברים את האודישן נכנסים להפקה שלמה, ספר, מאפרת, סטיילנג, צלם, חשיפה החוצה, זה במידה ועוברים. אם לא, אנחנו נפרדים כידידים. נכנסים לאודישן, שוקו שוקולדה מבוקר ועד לילה, תנו לי לאכול, שוקולד וזה הכל!" ברלד אומנם סיפק לי חומר מעניין (מאוד), אך אני לא בטוח שזה הראיון העומק שחיפשתי.

אני ניגש אל פיני טבגר, גם הוא עבר תחת סכין המתחים של ריגר בעונה החדשה, ומנסה לגלות איך הייתה עבורו החוויה. "יונתן נוסח בך סוג של ביטחון, הוא בן אדם מאוד מאוד חם עם עיניים בוטחות, ואז אתה קולט איזה ממזר הוא. איזה שאלות הוא שואל אותך, מכניס לך מתחת לחגורה! זה כמו בן אדם שעושה איתך הורדת ידיים, והוא משחק אותה חלש, רק עומד, ואז פתאום 'טראח' והוא מוריד אותך!"

ליאון רוזנברג, אחד המרואיינים היותר המעניינים של ריגר בעונה הראשונה, וחבר ותיק, סיפר על החוויה "להתראיין אצל יונתן זה כמו לעשות סטריפטיז נפשי, כי הוא שאול אותך שאלות מאוד מאוד אישיות בצורה נחמדה שאי אפשר שלא לענות. ובאופן כללי אני תמיד עונה על השאלות ששואלים אותי, זה משהו טפשי כזה. בטח לחבר כמו יונתן שאני שירתתי איתו בגלי צה"ל, כשהיינו צעירים יותר, ומנוסים פחות"

איך אתה מרגיש עם חדירה לפרטיות שלך? "אני נמצא במקום כזה שנמצא בתפר בין להיות טאלנט לבין להיות עיתונאי. אבל אני עושה חדשות בידור וכשאתה עושה בידור אז זה מין הסכם בלתי כתוב כזה שאפשר לחטט לך בחיים"

מה גורם לך להפתח בראיון? "שמע זה תמיד אינטראקציה בין אנשים וברגע שיש כימיה בין אנשים, ויש מישהו שנחמד ונעים איתך אז אתה נפתח. וברגע שיש מישהו שהוא תוקפני או שיש משהו בעייתי בכימיה האישית ביניכם אז אוטומטית אנשים נסגרים. בכלל הרבה פעמים כשמרואיין דפנסיבי או ממעט במילים זה בגלל שהכימיה לא טובה" רוזנברג עצמו העלה את הנושא, ואני מעלה באוב את אחד הראיונות הפחות מוצלחים שלו, זה שאולי כווה אותו כמתראיין למשך שנים.

הראיון שדנה ספקטור ערכה איתך? "וואו, וואו! זה קרה בתחילת הקריירה שלי, והייתי מאוד מאוד תמים. לא ידעתי שכשעיתונאי שואל אותך חמש פעמים את אותו הדבר אז השאלות לא נכנסות, אבל התשובות כן".

"לא ידעתי כל כך את המעבר של מילים לדפוס", הוא מספר. "זה היה הראיון הגדול שעשיתי לעיתון, ואמרתי דברים שכשהם נכתבו הם היו איומים. אינטונציה לא עוברת בדפוס, וגם לא ציניות וגם לא הפוך על הפוך, וגם כשאתה אומר דברים כשאתה פגוע אז זה נשמע כאילו אתה מתקיף". ליאון מוסיף כי הוא הרגיש מנוצל "זה היה משבר גדול ומעצב".

היית עושה משהו כזה כעיתונאי? "אני חושב שבכל דבר שאתה עושה אתה צריך להיות דבר ראשון בן אדם, ולשאוף לטוב. לפגוע בקריירה של אנשים ולגרום להם נזק תדמיתי נראה לי כמו חריגה מהסמכות שניתנה לך בידי אלוהים להיות בן אדם על הפלנטה הזו, אז אני מעדיף לא לעשות דברים כאלו" בהתאם למטאפורת שולחן הניתוחים, נראה שגם במקרה הזה, צלקות לא ממהרות להגליד ורוזנברג לא מנסה להסתיר את האיבה הנושנה עם ספקטור.

אחרי כל העיסוק במה שאני עושה ממש באותו רגע, אני לא יכול שלא לתהות על המשקל הכבד והבלתי מורגש, שיכול להיות לכל אותן שיחות מחוייכות עם סלבס על כוס קאווה בפרמיירה תורנית.