אחד מגדולי החלילנים בעולם, גאורגה זמפיר, הגיע לישראל למסע הופעות מיוחד במינו. תוך כדי המופע הוא מנהל שיח עם קהל מאזיניו לפני ביצוע כל יצירה, תוך הפגנת חוש הומור ושליטה בשפות, בנוסף לשליטתו בחלילי הפאן השונים.

המופע הגיע לשיאו כשזמפיר ניגן את נעימתו המפורסמת "הרועה הבודד", לקול תרועות ותשואות הקהל, ומיד לאחר מכן ניגן את ירושלים של זהב בביצוע מקורי מרגש וסוחף.

כדי להרגיע את הקהל מהתרגשותו (מה שלא ממש הצליח לו) הוא עבר לביצוע צוהל של הבה נגילה והבאנו שלום עליכם שאף הוא סחף את הקהל שמחא כפיים בקצב ובהתלהבות.

בהמשך, תוך כדי שהוא משתף את הקהל במשאלתו לנגן כמו הכנר יצחק פרלמן, הוא ניגן את "יידישע מאמע" בביצוע מרגש שהעלה לחלוחית בעיני קהל המאזינים.

זמפיר סוחף את הקהל עם ביצוע מרגש ל"ירושלים של זהב".
צילום: איליה ברבנר.

"ישראל היא כמו גן פורח"

כבר ארבעים שנה מגיע זמפיר לביקורים בארץ. ביקוריו בישראל הינם בבחינת מילוי בקשה של קרובת משפחתו שהייתה לו כאם שנייה, שלא הספיקה לבקר בארץ טרם פטירתה, והוא ממלא אחר בקשתה זו פעם אחר פעם. "ישראל היא כמו גן פורח", אמר לי זמפיר מאחורי הקלעים לאחר הופעתו אמש בחיפה. לשאלה איך ההרגשה לחזור להופיע בישראל הוא ענה, "מפעם לפעם יותר טוב".

זמפיר הופיע בישראל מספר פעמים בארבעים השנה האחרונות.
צילום: איליה ברבנר.

מאחורי הקלעים זכיתי להיות נוכחת במפגש מרגש שלו עם חברת ילדות שלמדה איתו בתיכון בבוקרשט. בפגישה זו אפשר היה לראות את זמפיר כאדם ולא רק כאמן על הבמה.

הוא התגלה כאדם נינוח, חברותי ביותר, בעל חוש הומור מפותח, חסר יוהרה וכאדם ששורשי ילדותו ומי שליווה אותו בימי חייו חשובים לו ביותר, גם היום ממרומי שנותיו והצלחתו האומנותית.

זמפיר פוגש חברת ילדות.
צילום: איליה ברבנר.

הופעתו בה צפיתי השבוע, הייתה בבחינת מתנה מרגיעה משמיים, בעיתוי מושלם, לאחר הלחץ והמתח בו היינו שרויים כולנו במהלך השבועות האחרונים, וכן, בהחלט מגיע לכולנו ליהנות.