מגיל קטן ידעתי שאני רוצה להיות זמרת ושחקנית. אני בת לאבא מגאנה ואמא ישראלית ממוצא בולגרי ותמיד ידעתי שאני ייחודית. אבל, לא נתתי לייחודיות הזאת לגרום לי להרגיש שונה ולהפיל אותי. להפך, ידעתי שאני מיוחדת, אין הרבה כמוני ושאם יקחו אותי להפקה, זה יהיה בזכות מי שאני והרצון שלי להוכיח ששום דבר לא יכול להוות לי כמכשול.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• מסתמן: קווין רובין יככב בסדרה של BIGI בערוץ הילדים
• שחר טבוך, אביב פנקס ועמית הכטר לוהקו לסדרה חדשה
• גיורא חמיצר: "זה לא סתם רצח - מישהו אחד שינה את ההיסטוריה"

כבר בגיל 12 הייתי יושבת ימים ולילות מול המחשב ומחפשת לעצמי אודישנים. עד שמצאתי את האודישן לפסטיגל. כמובן שישר התרגשתי ובלי פחד ניגשתי לאודישן והתקבלתי. בתור ילדה החוויה הייתה "וואו", לראות את כל האנשים שאני הכי מעריצה מקרוב. התחילו החזרות ומיד היה אפשר להבחין בשוני הייחודי שלי - אם זה הבגדים שקטנים עלי, הצבעים של הבגדים שבולטים עלי, התסרוקות בשיער שקשה לעשות או אם זה שיש לי קול חזק שעולה על כל קולות של הילדים האחרים.

ועדיין, ידעתי שזה בדיוק הדבר שישרת אותי בעתיד. תמיד הייתי מיוחדת ויחידה במינה - כהת העור היחידה בפסטיגל, כהת העור היחידה בלהקה צבאית, כהת העור היחידה בבית ספר למשחק. רוב התפקידים שקיבלתי בבית ספר למשחק הם היו תפקידים לא שגרתיים
כי סינדרלה אני לא ובטח שלא יוליה, אבל אני ידעתי לעשות מהם מטעמים ולהפוך כל תפקיד כזה לגדול ומיוחד בזכות עצמו.

יום אחד, באחת מההופעות שלי בבית ספר למשחק, ניגשה אלי נערה כהת עור ואמרה לי
'איזה כיף לך שאת מופיעה, החלום שלי זה להיות שחקנית'. שאלתי אותה למה היא לא
עושה עם החלום הזה משהו והיא ענתה לי שהיא מפחדת מהתגובות ומזה שלא יקבלו אותה בתאטרון ולא יתנו לה תפקידים בגלל צבע העור שלה.

© צילום פרטי

ואז נפל לי האסימון שהדבר הפשוט הזה שחסר לנו בחברה זה גיוון. כך לדוגמא אפשר ללהק למחזמר 'אנני' ילדה כהת עור ולא רק ילדה לבנה וג'ינג'ית, ‏או לראות יותר שחקנים וזמרים מלאים על המסך בלי שאף אחד ירים גבה. ‏

אני קוראת לכל אנשי התעשייה לפתוח את הראש, לכתוב עוד תפקידים שיביאו את הכישרון של כלל האוכלוסיה על כל גווניה לקהל הרחב. לכל הילדים שחולמים בגדול - תדעו שלא משנה צבע, דת, גזע ומין. אל תפחדו, תצאו, תראו את מה שיש לכם, תהפכו את הדבר הזה שאתם כל כך מפחדים ממנו לדבר הכי טוב שקרה לכם בחיים. תוציאו את הכישרון שלכם החוצה כדי שאנשים באמת יוכלו לראות אותו. 

© צילום פרטי

'עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה'. אני אף פעם לא הפסקתי לחלום והיום אני משחקת בהצגות בתאטרון, שרה ועושה את את מה שאני אוהבת. בשנים האחרונות יש הרגשה של התחלה חדשה, אבל עדיין לא עברנו את כל התהליך. בואו כחברה נגרום לכל דבר להיות אפשרי. הכי חשוב זה לאזור אומץ ולהעיז.