אין ספק שדון לני גבאי היא אישה עמוסה והעשייה שלה עם הכישרון הבלתי ייאמן לא נגמרת. היא מגדלת יחד עם בן זוגה, עופר, את שתי הבנות שלהם - זוהר ורונה, מעבירה שיעורי משחק ברחבי הארץ, מתפעלת עמוד אינסטגרם מצליח, מדבבת באינספור תכנים ומשחקת בהצגות - "מולאן", "מורה לחיים" ו-"אגדות שלמה המלך ומלכת שבא" שבמיוחד לכבוד עלייתה (בפסטיבל ירון פורים של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער ב-16-19 במרץ), תפסנו אותה לראיון מיוחד שיספר לנו קצת על החיים מעבר למצלמה.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• ידידיה ויטל: "שמח להפסיק לגלם נערים"
• נוי והדר חושפות: הסיבה לביטול החתונה המשותפת
• לכבוד השקת הספר: עובדות שלא ידעתם על "חופים של סודות"
  

ההצגה החדשה שלך "אגדות שלמה המלך ומלכת שבא" בתיאטרון אורנה פורת עומדת לעלות ממש עכשיו. איך הגעת לשם?

"ידעתי שצביה הוברמן הבמאית והכותבת הולכת לעשות את ההצגה הזאת, ומאחר ומלכת שבא הגיעה מאפריקה והייתה כהת עור, ידעתי שהיא מחפשת מישהי שתתאים אז גם ידעתי שאין לי סיכוי. הם אמרו לי שהם עושים את זה ושהם מחפשים כהת עור, אז קיוויתי שלא ימצאו והם באמת לא מצאו וקראו לי להקראה. עשיתי את ההקראה עם תמיר (שמגלם את המלך שלמה) ואני הכי שמחה לשחק את מלכת שבא".

איך היו החזרות?

"היינו בתקופת חזרות לא קלה בכלל תחת המגיפה הזאת ותחת הגל השלישי וכל הזמן פחדנו שמישהו ידבק. אני נורא הייתי בחשש להידבק מאחרים, אם מישהו היה מגיע קצת מצונן, מיד השלכתי את זה על זה שהבנות שלי לא יגיעו לגן ואני אצטרך להישאר איתן בבית. הכל היה תחת לחץ נורא ולא נעים. בשבוע האחרון היה לנו שבוע של מונטאז' ואחרי חמישה ימים התגלתה המאומתת בהפקה ואחריה כולנו נפלנו כמו זבובים. הפסקנו את החזרות יום וחצי לפני שהיינו אמורים לעלות עם ההצגה. היינו כל כך קרובים ולא הספקנו להגיע אל הסוף. רק לפני שבוע הצלחנו לסיים את החזרות באופן סופי. אנחנו ממש מחכים שהיא תראה קהל כי עברנו תקופה כל כך ארוכה אז חסר לנו הפידבק של הקהל".

אז בואי באמת ניגע קצת בתקופת הקורונה. איך היא השפיעה על הקריירה שלך? הרגשת שהעבודה חסרה או דווקא מצאת משהו אחר להתמקד בו בזמן הזה?

"היה לי מזל כי בדיוק הייתי בהריון בחודש שביעי והכנסתי מחליפות לכל ההצגות שלי. הן הספיקו לעשות הצגה אחת והכריזו על סגר כללי. אז בעצם כולם נכנסו יחד איתי לתקופת הקינון של לפני לידה ולא הרגשתי שאני מפספסת שום דבר כי כולם היו בבית. לא הרגשתי לחץ לחזור לאנשהו כי אף אחד לא עבד, בטח לא במקצוע שלנו. חוץ מזה, בשנה הזאת הבנתי את הכוח העסקי והכלכלי שיש לכמות העוקבים שלי באינסטגרם והבנתי שאני לא חייבת לעשות פרסומת פעם בחצי שנה על חיתולים, אלא אני יכולה ממש לעבוד בזה באופן חודשי, באופן שמתאים לי, בכמות שמתאימה לי ולשלב את זה ביחד עם החיים שלי. זאת הייתה שנה שבה לא עבדתי בכלל בתיאטרון והתפרנסתי אך ורק מהאינסטגרם. היום כשהתיאטרון חוזר, חשוב לי לשלב את שני הדברים ביחד".

מי הקהל שאת הכי אוהבת לעבוד מולו?

"אני אוהבת ילדים ונוער באשר הם. הם בעיניי הקהל שמגיעים הכי אותנטים והם לא יכולים לשקר, הם לא יודעים לשקר. אם זה מצחיק אותם, זה מצחיק אותם ואם לא, אז הם לא יצחקו או שהם יתחילו לדבר באמצע. למבוגרים כבר יש את הנימוס הזה שהוא נרכש, לילדים אין את זה. אז מבחינתי ילדים ונוער זה הקהל שאני הכי אוהבת ולא סתם אני נמצאת בתיאטרון אורנה פורת כבר כל כך הרבה שנים. אני משחקת לגילאי 3-7 בערך וזה הקהל שאני מאוד מאוד מרגישה איתו בנוח ויודעת להופיע מולו בעיניים עצומות".

והבנות שלך? כבר ראו חלק מהתכנים או ההצגות שהשתתפת בהם?

"כמובן! זוהר ראתה את 'מולאן' כבר ארבע פעמים והייתה לנו הפקה לכבוד 50 שנה לתיאטרון שנקראה 'החגיגה שלנו' וגם את זה לקחתי אותה לראות כמה פעמים והיא נכנסה איתי למאחורי הקלעים, רואה את אמא מתאפרת ומבקשת ממני גם קצת לאפר אותה, מדברת עם כל השחקנים, רואה מה זה תפאורה וכל הדברים האלה והיא נורא אוהבת את זה. את רונה עדיין לא לקחתי".

איך השילוב בשבילך בין הבית והמשפחה לבין העבודה שלך?

"בשבילי זה מרגיש טבעי אבל אם תשאלי את עופר הבן זוג שלי הוא יגיד שזה פחות טבעי לו שאני מצלמת כל הזמן. זה דיסוננס שיש בבית בין הרצון של עופר בפרטיות ושיהיה לנו את הרגעים האלה לבין זה שאני כן נהנית מלשתף ולצלם ולהראות - לחיות השנה שאנחנו חיים בה שהיא כולה שיתוף אחד גדול. אז אנחנו נעים בין לבין. לפעמים אני קצת מושכת לכיוון שלי, לפעמים הוא לשלו ולפעמים אנחנו מוציאים אמצע. בשישי ושבת אני משתדלת שלא להעלות".

לאחרונה צויין יום האישה הבינלאומי, את מרגישה שיש לך תפקיד בקידום הנושא?

"יש לי תפקיד בהיותי אישה ואמא לבנות. חשוב לי להראות להן שהן יכולות לעמוד בזכות עצמן. הייתי רוצה שיהיה להן מקצוע, שיהיה להן עבודה ושבחיים לא ירגישו שהן חייבות משהו למישהו. ככה גם אמא שלי גידלה אותי ותמיד אמרה לי לא להסתמך על אף גבר בעולם. וכמובן גם להעלות מודעות. אם מבקשים ממני להעלות פוסטים שקשורים ליום האישה ויש לי את הפלטפורמה - אני אשמח לעשות את זה. אני בעצמי אישה חזקה שמתפרנסת מגיל שבע באופן עצמאי ואני מעודדת כל אחת ואחת להיות כזאת".

יצא לך להיות בסיטואציות פחות נעימות בתעשייה בגלל היותך אישה?

"כשהייתי צעירה יותר הייתי ביישנית יותר, מופנמת יותר וגם הייתה פחות מודעות לכל העניין הזה של היחס לנשים. אז כן, ספגתי לא מעט ביקורות ותגובות מגברים שעבדתי בסביבתם שהיום לא הייתי צוחקת מהם וכנראה אומרת משהו ואני שמחה שהבנות שלי גדלות לתוך מודעות מאוד מאוד גדולה שמתחילה מגיל מאוד צעיר. אני מאוד שמחה על השיח שקורה עכשיו".

בינואר האחרון הענקת לגיורא חמיצר בטקס שלנו את פרס "אייקון הביצה". הוא למעשה הראשון שנתן לך את הבמה כשחקנית בטלוויזיה. מה זכור לך מתחילת הדרך?

"ממש זכור לי שהתרגשתי נורא מנוכחותו של גיורא והידיעה שאני חלק ממשהו שהוא יצר. הערצתי אותו ואני מעריצה אותו עדיין. בתור נערה בת 17 נורא התרגשתי להיות חלק מזה. עד היום, כשאני רואה אותו ברחוב אני תמיד מלאת הערכה ומלאה תודה אליו שהוא נתן לי את הצ'אנס הזה. כל החיים אהיה אסירת תודה לו".

היית רוצה לחזור לשתף איתו פעולה?

"ברור שהייתי רוצה, זה בן אדם שכותב תכנים טובים. כל מי שעושה תוכן טוב אני רוצה לעבוד איתו. באורנה פורת למשל, אני לא סתם שם שש שנים… הם עושים תכנים טובים ואני רוצה להיות חלק מזה. אם החומר הוא טוב אז אני שחקנית ולמדתי בבית ספר למשחק בשביל להיות מסוגלת לעשות הכל".

את מרגישה שהצלחת להשפיע על הדורות של היום בצורה מסויימת?

"חד משמעית. גם בגל הראשון, כש'השמיניה' שודרה הרגשתי שיש לי הרבה מאוד השפעה על הרבה מאוד ילדים. עד היום אני בקשר עם המעריצות שהיו לי פעם. עברתי איתם איזושהי כברת דרך של הנעורים שלהם ותמיד הייתי שם לעזור להם ברגעים הקשים. אני יודעת שנתתי להם משהו וגם אם זה כאלה שרק לא דיברו איתי מעולם, אבל הדמות של רוני הייתה דמות נוחה להזדהות אז גם יש כאלה וזה משמח אותי לדעת שרק בעזרת דמות, אני יכולה לגרום לאנשים להזדהות ולעבור איזה משבר בהצלחה בזכות משהו טקסט שאמרתי".

ולגבי תגובות ברחוב, זה עדיין קורה? 

"אנשים נוסעים באוטו ורואים אותי ברחוב וצועקים לי - 'רוני את הילדות שלי, גדלתי עלייך, אני מתה עלייך'. זה כל הזמן וכל יום נוכח בחיים שלי, גם היום בגיל 35. הכי מרגש זה כשאני במסעדה והמלצרים הם כאלו שגדלו על השמיניה והם מוצאים לי קינוח חינם או משהו - זה הכי משמח. חוץ מזה, נורא כיף שאנשים הולכים ברחוב ומרגישים מספיק בנוח להגיד לי שהייתי השפעה עבורם".

לסיום, מה הדבר שאת הכי גאה בו בעצמך עד היום?

"אני גאה בעצמי שאני תמיד שומרת על אותנטיות. גם בבחירות שלי, אני לא נותנת לאגו להוביל אותי. אני נאמנה למי שאני".