התעניינות הקהל הרחב בעולם הריקוד הולכת וגוברת מדי שנה, אם זה בזכות ריאליטי או אפילו בזכות סרטוני הטיקטוק שהביאו את היצירתיות והקצב לכל אחד. בין הז'אנרים המיוחדים אפשר למצוא גם את רקדני הפלמנקו, המייצגים את עולם הריקוד הספרדי. אבל איך זה קשור לישראל? החל מחמישי הקרוב, יתקיים פסטיבל הפלמנקו של "קרן עדי" למשך שלושה ימים. 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• תם גל: "לא הצלחתי להתמודד עם הפרסום בתור ילד"
• חוויה יוצאת דופן: הסדנה שתלמד אתכם ליצור בזכוכית
• צעקה 6: גדול יותר, מפחיד יותר, מדמם יותר

עדי אגמון ז''ל, הייתה רקדנית פלמנקו שנפטרה בגיל 21 כתוצאה ממחלת הסרטן. בצוואה שניסחה, עדי ביקשה שיזכרו אותה ויקימו על שמה מלגה, שתאפשר לרקדניות נוספות ללמוד את סגנון הריקוד באופן מקצועי בספרד. לפני 29 שנים, הוריה הקימו את הקרן על שמה של בתם, שמטרתו לתמוך ולקדם את רקדניות ורקדני הפלמנקו בישראל והיא פועלת עד היום.

עם הקמת הקרן, נוסד גם פסטיבל ימי הפלמנקו בסוזן דלל ומאז הוא מתקיים מדי שנה, במשך שלושה ימים. במרכזו מופע הפלמנקו הבינלאומי "!VIVA" שבו הגברים רוקדים כמו נשים בתלבושות נשים מסורתיות ולצד זה, מתקיימים אירועים נוספים כדוגמת מופע להקות הפלמנקו "רמנגאר", תחרות פלמנקו רב גילאית, מופע "בוקר פלמנקו" וגם תצוגת אופנה של בגדי פלמנקו.   

בריאיון עם בר לפיד (20), רקדן בלהקת הפלמנקו הישראלית, זוכה תחרות הקרן לשנת 2016 ועם עלמה בן זקן (16), תלמידת הקרן הצעירה ביותר שלומדת בסטודיו של אמה, הם מספרים בהרחבה על הפסטיבל, על החלק הפעיל שלהם בו ובכלל על החיבור שלהם לעולם הזה.

מתי בעצם התחלתם ללמוד לרקוד פלמנקו?

בר: "התחלתי ללמוד לרקוד פלמנקו בחוג ברמת ישי, כשהייתי בן חמש. את העולם הזה הכרתי למעשה דרך הגננת של אח שלי שהייתה בעצמה תלמידת פלמנקו ביישוב, ככה שבזכותה התחלתי להתעסק בתחום ולאט לאט השתפשפתי בו". 

עלמה: "התחלתי עם ריקודי הפלמנקו בגיל שש, כשהצטרפתי מדי פעם לשיעורים שלי אמא שלי בסטודיו וצופה בהם. בנוסף, אמא הייתה מלמדת פלמנקו גם בבית, אז הפלמנקו בעצם היה חלק ממני כל הזמן וככה נכנסתי עמוק לעולם הזה".  

מה הוביל אתכם להיכנס לעולם הריקוד ולבחור דווקא בסוג הריקוד הזה?

בר: "האמת היא שגם הריקוד וגם המוזיקה, אינם היו נושאים שמדוברים אצלי בבית והמשפחה לא דחפה אליהם. מה שבעיקר משך אותי לריקוד הפלמנקו זו הצבעוניות, האביזרים, המוזיקה הנלווית ובאופן כללי העולם הזה מרתק לחלוטין". 

עלמה: "מה שהוביל אותי לעולם הפלמנקו, הוא התשוקה שלי לתזוזה תמידית וגם כרקדנית פלמנקו מודרנית, אני יכולה לבטא את הרגש שלי דרך הריקוד שהיא יותר קלה מהדרך לבטא אותו במילים".    

איך הסביבה מגיבה כשאתם מספרים שאתם רוקדים פלמנקו?

בר: "תשמע, הייתה תקופה שהעיסוק בפלמנקו היה לגמרי אישי שלי ולא שיתפתי אף אחד לא ממקום של בושה, אלא ממקום של לא ידעתי איך יגיבו האחרים. ציפיתי לתגובות מחמיאות ומפרגנות, אך לא תמיד היו אנשים שהגיבו ככה. נכון להיום, כשאני משתף אנשים שאני רוקד פלמנקו, הם מאוד שמחים בשבילי שבחרתי להתמקצע וללמוד תחום שאני אוהב ומחובר אליו. אחרי הכל, הרבה אנשים בארץ לא מכירים את הפלמנקו וזה עולם שיחסית חדש להם, אבל אני תמיד שמח להכיר אותו לאנשים ותמיד כיף שיש כאלה שמתעניינים בו". 

עלמה: "הרבה פעמים היו אנשים ששאלו אותי 'מה זה הסגנון הזה?' ו-'איך הגעתי לזה בכלל?'. כתגובה אני מסבירה שהפלמנקו הוא ריקוד מאוד מסורתי ואפשר להפוך אותו למשהו עוצמתי יותר. היום אני מקבלת המון תגובות מפרגנות מאנשים שכבר רגילים לזה שאני רקדנית פלמנקו ולדעתי, זה אחד הסגנונות היפים בעולם הריקוד והוא גם פתוח יותר מסגנונות אחרים".  

למה בחרתם להצטרף לקרן עדי אגמון?

בר: "לפני שנכנסתי לקרן, שמעתי על פסטיבל של רקדנים מקצועיים שרוצים להתקדם בפלמנקו ומכאן החלטתי לגשת אליו. בנוסף לזה, כיף לי לעבוד עם מוזיקאים ועם אנשים שמלווים אותי בכל העבודה האינטנסיבית בסטודיו. כל מי שנכנס לתוך המקום הזה צריך להתפתח בו והפסטיבל יתן לו המון כלים. בגלל הסיבות הללו ניגשתי לתחרות 'קרן עדי' וגם זכיתי בה ב-2016". 

עלמה: "הצטרפתי לקרן בגלל שאני מאמינה בערכי הפסטיבל שהוא מקיים, בכך שהמון רקדניות צעירות מציגות את הריקוד שמביאות ומראות מה הן יודעות. דרך הפסטיבל, הקרן מאפשר חשיפה נהדרת עבור ילדות לתרבות הפלמנקו שלרוב לא פתוחה לכולם". 

עלמה, את לומדת בסטודיו של אמך אלינור. אילו טיפים היא נותנת לך ואיך את מיישמת אותם?

עלמה: "בסטודיו של אמא שלי למדתי הרבה שנים ובמהלך הלימודים, החלטנו שהיא נותנת לי את אותן ההערות שנותנת לכל מי שמלמדת. הטיפים הן למצוא את הדרך להביא את עצמי לתוך הריקוד, לבטא רגש כדי להתחבר עם הקהל ואני לגמרי מיישמת זאת כשאני רוקדת. בפסטיבל יש לי סולו ולפניכן, אמא ביקשה ממני לא ללכת כאן ספציפית בתלם, אלא למצוא את הבית שלי כמקום שארגיש בו נוח להעביר בפני הקהל את מה שאני רוצה". 

ספרו לנו בקצרה על פסטיבל ימי הפלמנקו שבו אתם משתתפים.  

בר: 'פסטיבל ימי הפלמנקו' יתקיים החל מחמישי הקרוב וכמו בכל שנה, גם הפעם ישנו אומן אורח והוא הרקדן מנואל ליניאן, שיופיע במופע "!VIVA" המרכזי בפסטיבל. אני לקחתי על עצמי תפקיד סולו במופע 'בוקר פלמנקו' שזהו מופע להקות רקדנים צעירים מכמה איזורים בארץ. מה שמעצב השנה את הפסטיבל, הוא העובדה שפתחו אותו למגוון משתתפים מגיל 16 ומעלה, כך שיש רקדני פלמנקו חדשים שרוצים להתקדם בתחום ולזכות בתחרות".

עלמה: "מדובר בפסטיבל מאוד יפה שמציג ערכים של אומנות שמדברת לכולם. אני משתתפת במופע 'בוקר פלמנקו' שמשלב רקדניות מהארץ עם סולנים מח''ול ולכן הוא מופע מאוד פתוח. כשהייתי קטנה, השתתפתי בכמה מופעי פלמנקו בסוזן דלל ואמא שלי גם קיימה מופעים כאלה לפני חמש שנים, אך הפסטיבל הזה שונה לחלוטין מהמופעים הללו". 

איך אתם מתכוננים אליו? 

בר: "במופע 'בוקר פלמנקו' אני בעצם אומן אורח ולקראת הסולו בפסטיבל, אני מתכונן בסטודיו הביתי שלי. אני אישית חושב שבגלל שאני כבר יודע איך לעבוד עם מוזיקאים, אז אני לא בהכרח צריך להתכונן אלא פשוט להגיע מוכן עם כל מיני חומרים ולתת את כל מה שיש לי".  

עלמה: "לקראת הפסטיבל, אני מעבירה בראש שלי את מה שאני רוצה להביע בפני הקהל, עושה חזרות על תנועות ותוך כדי מתייעצת עם אמא שלי, כשאני שואלת אותה איפה אפשר להשתפר. את הדברים הללו אני ממשיכה לעשות כל הזמן, עד שיגיע יום הפסטיבל עצמו".  

מה הוא הפלמנקו בשבילכם? 

בר: "הפלמנקו בשבילי, הוא בעיקר דרך שלא נגמרת. אני מתעסק בעולם הזה כל הזמן, בין אם זה בהופעות, בין אם זה בשיעורים שאני מעביר, בין אם זה להקשיב למוזיקה שברקע ודרך העבודה בלהקה הפלמנקו הישראלית שאני נמצא בה. באופן כללי, אני חי את התחום במשך 24/7 ובזכותו אני יכול ליצור דברים חדשים ללא גבול, כי הפלמנקו הוא עולם שאין לו סוף ותמיד אפשר להמציא את עצמי בתוכו מחדש". 

עלמה: "אני חושבת שהפלמנקו זה המקום שמחבר אותי לאמא שלי,  בזכות זה אני גם המון זמן איתה, מבינה אותה יותר וכאן יש לי את ההזדמנות להראות לאחרים את מי שאני באמת". 

איפה אתם רואים את עצמכם בעוד 10 שנים? 

בר: "אני מאוד מקווה למצוא את עצמי לומד פלמנקו בספרד, מופיע שם ומתקדם מבחינה מקצועית. לדעתי זו הגשמת חלום שלא חוויתי, כי מעולם לא הייתי בספרד או למדתי שם פלמנקו". 

עלמה: "מן הסתם, אני אמשיך לרקוד גם בעוד עשר שנים והשאיפה שלי היא להיות כוריאוגרפית, אך אני חושבת שזה יקרה אחרי תהליך ארוך. אני רואה את עצמי ממשיכה לעזור לאמא שלי עם הסטודיו, מופיעה המון ואולי גם עם להקת פלמנקו בספרד. כשביקרתי שם ראיתי הופעת פלמנקו מדהימה, עם המון תשוקה בקרב הרקדנים וככה הצלחתי להבין את הסיפורים שמאחורי הריקודים. בזכות המופע הזה, הבנתי לעומק את עולם הפלמנקו והתחברתי מאוד לאנרגיה שהביאו הרקדנים לבמה".  

מהו המסר שאתם בוחרים להעביר לכל הרקדנים באשר הם?

בר: " המסר שלי לכל הרקדנים הוא לא לוותר על המקצוע הזה כי זו מתנה מאלוהים, להמשיך לעבוד קשה ולחקור את התחום. הכי חשוב שתהיה תשוקה לכל מי שנכנס לעולם הריקוד שאינו נגמר, מפני שאם אין תשוקה לא יצא מזה שום דבר אפקטיבי."

עלמה: "המסר שלי לכל הרקדנים הוא לא לאבד את עצמם, להציג את מי שהם ככל האפשר, להעביר דרך הריקוד את אהבתם לעולם הזה ולא לתת לאחרים להרוס אותה. בכל זאת, תמיד יהיו אנשים שלא יפרגנו, יראו את מה שהרקדנים עושים כשונה והמטרה היא שימשיכו עם הריקוד, כי זה הכוח שלהם. בסופו של דבר, השונים הם אלה שהכי טובים".