כוכבת "צלילי המוסיקה": "זה היה הזמן הנכון לגלם את הדמות הזו"
לקראת עלייתו של המחזמר המצליח "צלילי המוזיקה" מבית התיאטרון העברי, ראיון עם השחקנית רויטל זלצמן • מהכניסה המפתיעה לעולם התיאטרון, ההשתתפות בתוכנית הריאליטי המצליחה "גריז" בה זכתה, ההפקה שבוטלה ברגע האחרון ועד לתפקיד הראשי כנזירה מריה
אומנם הסרט "צלילי המוסיקה" יצא לאקרנים בשנת 1956, אבל עד היום אין נער או נער שלא מכירים אותו. הסרט האייקוני, המבוסס על ספר האוטוביוגרפי של מריה פון טראפ, זכה בחמישה פרסי אוסקר, נמצא עדיין במקום השישי ברשימת הסרטים המצליחים ביותר קופתית בכל הזמנים.
אבל לא רק, הספר שעוסק במריה, נזירה נוצריה צעירה המגיעה להיות אומנת ל-7 ילדים יתומים מאם בתקופת עליית המשטר הנאצי לשלטון, גם זכה גם לגרסה בימתית- מחזמר שעלה ברחבי העולם וממש בימים אלו עולה גרסה ישראלית של התאטרון העברי למחזמר המצליח, בכיכובם של רויטל זלצמן ועוז זהבי בתפקידים הראשיים. בראיון עם רויטל, המגלמת את מריה, שמענו על ההפקה ומאחורי הקלעים.
עוד בערוץ הבידור של פרוגי:
- רגע לפני: הסודות מאחורי בת הים הקטנה
- סקר מיוחד: רוב בני הנוער רוצים להשיב את תחרות השירים לפסטיגל
- המסיבה שאיחדה את כל הכוכבים למטרה חשובה
View this post on Instagram
ספרי לי קצת על עצמך, איך הגעת לעולם המשחק?
"התחלתי בכל מיני הצגות, לא חשבתי שהכיוון שלי יהיה משחק ואז עברתי מהדרום לתל אביב, והשותף שלי שם היה אז חבר של אסי עזר לפני שהוא נהיה מוכר. אסי היה אז בסוכנות שחקנים ואמר 'תקשיבי הם מחפשים שחקנים' וממש משך אותי להיכנס לסוכנות שהוא היה בה. סוכנות "עובד מחפוד", הגעתי לשם ושלחו אותי לכל מיני פרסומות ודברים שלא באמת רציתי לעשות ואמרו שאם אני רוצה לעשות משהו יותר רציני אז אני צריכה ללכת ללמוד את זה קצת. אז עשיתי קורס כמה חודשים מול מצלמה, של גלית רוזנשטיין ובסיום הקורס היא אמרה לי יש לך את זה, את צריכה ללכת ללמוד מקצועי משחק וישר הלכתי לבית צבי. זה מה שהכרתי וככה התגלגלתי ללמוד משחק. אז עשיתי 3 שנים שהיתה חוויה משוגעת מכל מיני בחינות ומאוד התבגרתי שם, והתפתחתי שם."
ואיך הגעת לתיאטרון?
"אז בגדול לא קל לסיים בית ספר למשחק וישר להתברג אם זה לתפקידים בטלווזיה ואם זה לתיאטרון. הייתי במקום הנכון, בזמן הנכון ו'אין הנחתום מעיד על עיסתו' אבל כנראה גם כישרון, והיתה תוכנית בזמנו שנקרית 'גריז' שבחרו שם את דני וסנדי הישראלים, אחר כך ההפקה לא עלתה אבל לא משנה, התוכנית הזו נתנה לי איזושהי חשיפה. זה לא כמו היום שעורכים ריאליטי ועורכים את התוכניות, שם זה היה בלייב, אם את נופלת בעיה שלך, אם את מזייפת בעיה שלך. זה היה ממש מפחיד, מרגש ומדהים אבל אחרי זה קיבלתי איזשהי חשיפה ונכנסתי לתאטרון בית ליסין. את גם עובדת כשחקנית שנים וגם קהל של תאטרון כבר מכיר אותך ואז את מרגישה שאת מגבשת את עצמך כשחקנית. זה היה ממש צעד צעד, מהצגה להצגה וגם את יודעת, טיפסתי באיזשהו סולם מאחר והתפקידים שעשיתי כנראה מצאו חן והקהל אהב והיו תגובות טובות"
כששמעת שמעלים את ההצגה, הכרת את הסרט? ידעת שתרצי לקחת חלק?
"אם הכרתי את הסרט? אני ואחותי ישבנו וראינו את הסרט הזה מיליון פעמים! אני לא יכולה לספור. זה ברמה של בעל פה, זה רמת מאוהבות קשה בג'ולי אנדרוז, זה סרט ילדות וזה קלאסיקה. כששמעתי על ההפקה האמת זה היה קצת בדיליי וכשדיברתי עם יגאל מהתיאטרון העברי הוא בכלל דיבר איתי על תפקיד אחר. אז שאלתי אותו על המחזמר הזה, אפילו שלא חשבתי שזו אופציה וביקשתי ממנו לעשות אודישן למריה, מה אכפת לי. עשיתי ומשם הכל היסטוריה".
האם את מוצאת קווי דימיון בינך לבין מריה?
"וואו שאלה מעולה, אני מוצאת המון קווים דומים, זה אפילו הפתיע אותי במהלך החזרות. פתאום מזווית של בוגרת ראיתי דברים אחרים שכילדה לא ראיתי. אני מוצאת המון קווי דמיון, והדמות הזו לוקחת אותי גם לצדדים ולדברים שאני יותר אוהבת או רוצה יותר לפתח בי, תכונות שהייתי רוצה יותר להרחיב. בוא נגיד את זה ככה, שמחת החיים שלה והתמימות שלה מהולה בקצת חוצפה, השובבות והחיבור למוזיקה. תראי כל הסיפור הזה בעצם מושתת על אב הבית שבא מהצבא והוא עושה להם צעדות בבית והיא פשוט באה, עם כל השובבות שלה ומביאה את המוזיקה ומצילה את כולם שם מהבחינה הזו. להגיד לך שהיה הכי קל כל הזמן בחזרות לא, כי תהליך העבודה מעלה כל מיני אתגרים אבל מבחינת החיבור לדמות אני לא זוכרת שהיה לי קושי בעניין הזה, זה היה לי הכי נכון והכי זורם. כנראה כל דבר קורה בזמן שלו וזו היה הזמן הכי נכון עבורי לגלם את הדמות הזו".
איך העבודה לצד עוז זהבי?
"איזה עוז, איך אני אוהבת אותו, אין כאלה באמת. קודם כל הוא מקצוען אמיתי, הוא שחקן מעולה, ויש לנו חיבור כזה נעים וטוב. תראי זה סוג של איזושהי שותפות כזו כשיש שני שחקנים שחולקים איזשהי מערכת יחסים מאוד משמעותית במחזה, אפילו הייתי מגדירה את זה כאחריות בהצגה. זה מאוד בטוח ויציב, מישהו לסמוך עליו, את יודעת שהוא מבין את העניין ופשוט כיף איתו והוא מקצועי ואני מתה עליו. שחקן מעולה ועושה תפקיד מעולה ובמובן הזה באמת היה לנו ממש מזל וכיף שזה איתו".
מי הפתיע אותך לטובה מסט השחקנים?
"תראי לא היה לי שום דבר נגד אף אחד משם אבל אני כן יכולה להגיד לך שעדי הימלבלוי שכביכול בהצגה היא הצי'ילבה שלי - אני מתה עליה. היא מצחיקה ומהממת והתפקיד יושב לה בול. טוביה, שמשחק את הדוד מקס, הוא עושה את המקס הכי טוב שנראה ב'צלילי המוזיקה' בכל מקום בעולם. הוא פשוט הביא את הקסם שלו, את מסתכלת עליו והוא בית ספר ל'איך לעשות את זה', איך לקחת אלייך את העיניים ואת הפוקוס בקטע הכי טוב.
אני באמת יכולה לעבור אחד אחד משם כי זה קאסט מופלא אבל אם אני צריכה לבחור משהו אחד אז הקבוצה, קבוצת הילדים, אין דברים כאלה באמת הם יותר מקצוענים מכולם שם, באים מוכנים עם הטקסט לחזרות, עומדים לפני הבמה, אחר כך יש להם גם ביקורת על איך זה היה ומתקנים את עצמם, עושים חזרות לפני, מתקבצים יחד, ודואגים שהכל יתקתק. על הבמה הם מוכשרים בטירוף, מביאים את העניין, אני ממש כאילו הופתעתי מהעניין הזה כי היו לי הצגות ששיחקתי עם ילדים אבל לא כזו קבוצה גדולה ולא שזה חלק מאוד משמעותי בהצגה הילדים. ואני מודה שקצת חששתי לפני אבל על הבמה הם כל כך שם, הם כל כך בעניין והם כל כך מקצוענים וכל כך מוכשרים ואפשר להגיד שזה הפתיע אותי לגמרי לטובה".
מה השיר הכי האהוב עלייך מהמחזמר?
" וואו, כולם היו בניי, קשה מאוד לבחור. אני חושבת שזה גם משתנה לי, תשאלי אותי כל יום אחר אני אגיד לך משהו אחר. אפשר שניים? השירים של ההצגה הזו זה קלאסיקות אחת אחת. מהסרט זה "הרועה הבודד", שיר היודל, בהתחלה לא כל כך התחברתי לזה אני מודה ופתאום זה נהיה כזה כיף בחזרות עם הילדים על הבמה ופתאום אמרתי, עזבי שזה שיר קשה לביצוע, ממש התאהבתי בשיר הזה תוך כדי עבודה. גם יש לי דואט עם עוז, קפטן פון טראפ, שזה שיר שיש אותו בסרט אבל במחזמר המקורי אין אותו ואנחנו הכנסנו אותו כתוספת מהסרט ואני מאוד שמחה על זה. זה נקרא 'משהו טוב' והוא כזה נורא אינטימי, נורא רגוע, זה מין אתנחתא מאוד מוזיקלית ונעימה".
את שחקנית תאטרון שנים רבות, האם היית רוצה לפרוץ גם לטלוויזיה?
"כמובן, זה הדבר הבא, אין לי מה להוסיף, אני ממש מכוונת לשם, מאוד רוצה את זה, מאוד רואה את זה קורה בשלב זה או אחר וכן לגמרי עם הפנים לטלוויזיה, למצלמה, לקולנוע".
את שיחקת גם בהצגות לילדים וגם למבוגרים, מה ההבדל הכי משמעותי?
"וואו שאלה טובה, ילדים זה קהל נושם, חי, הוא מגיב הכי אמיתי שיש. הוא יכול פתאום לצעוק 'היא מאחוריך', 'מגיע לך', הכל קורה ברגע וזה יכול להיות מאוד משעשע וזה מחייה את מה שקורה על הבמה כי אנחנו שומעים ורואים מה שקורה בקהל. אנחנו שומעים את הילדים צוחקים ואין דבר חמוד מזה, זה מקסים ברמות. אז זה קטע בהצגות ילדים שזה פשוט נורא כיף שיש כזה מה שנקרא פידבק במקום, זה קורה כאן ועכשיו והכי אמיתי שיש. זה קורה גם בהצגות מבוגרים רק שזה הרבה יותר מנומס ואסוף".
View this post on Instagram
ב2017 השתתפת באקס פקטור, וגם הדמות שאת מגלמת היא דמות מוזיקלית. חשבת לפתח את הקריירה המוזיקלית שלך?
"אני בכלל רציתי להיות זמרת והתגלגלתי להיות שחקנית ששרה. אני שחקנית שבאמת הרבה פעמים עושה המון מחזות זמר בזכות הסיבה שאני שרה, אז היו כמה נקודות בדרך. זה חלום שתמיד נשאר אבל אני אגיד לך בכנות זה קצת פצע פתוח שתמיד שם. אפילו התחלתי פעם חזרות להופעה של שירים שלי ועצרנו את זה באמצע כי הרגשתי שזה עדיין לא שם וזה עדיין לא מדויק וזה רק בשביל לעשות את זה למרות שזה עדיין לא מדויק לי. אני רציתי מאוד לעשות מוזיקה, אני עדיין רוצה לעשות מוזיקה. האחריות היא שלי, כנראה שאני לא ב'מדויק' שם. צריכה למצוא את הדרך, אבל כן יש שם לגמרי את הדבר הזה, כי הקול שלי זה המתנה שלי"
מה החלום המקצועי שלך?
"החלום המקצועי, אז הנה ציינת מוזיקה, אני אשמח לעשות מוזיקה ואני אשמח לעשות טלוויזיה וקולנוע. איזשהו תפקיד כזה משמעותי מעניין וקומי, באלי משהו קומי אז כן, אז אם לסכם את זה אני חושבת שמקצועית הייתי מאוד רוצה להתפתח בכיוונים מוזיקליים ומול מצלמה".
View this post on Instagram