די, מאסתי ביציאות מעייפות למגה ברים תל אביבים ובנאליים עם אותם יחצ"נים ואותם פרצופים. חיפשתי משהו אחר, פרוע, חתרני יותר, משוחרר יותר, שלא דורש להגיע בתחפושת מלאה של שופוני בליינות. היה בא לי חופש ביעד אקזוטי, להיכנס למנטרה של ריקודים ושטויות, בלי לדפוק חשבון לאף אחד שאני מכירה. אז מצאתי את השילוב המושלם בין פינוק מצד אחד, ללכלוך במובן הטוב מהצד האחר: ארזתי 4 בגדי-ים ו-6 משקפי שמש וטסתי לפסטיבל BLU4DANCE, הרייב האולטימטיבי באילת.

ידעתי שזה יהיה פסטיבל פגזי כי אני מכירה את המפיקים של הסימפוזיונים המטורפים האלה - "סאמר-לאב" וזה היה האירוע הרביעי שלהם השנה. הפעם הם הביאו את טייסטו ל"חוות היען" וניסו לשחזר את ההופעה שלו שם מ-2005 כשעוד היה את ההייניקן סאנדנס, פסטיבל אחרון לפני שהמשטרה סגרה אותו. כמו בפארטיות אז, גם ההופעות עכשיו היו מושקעות ומאורגנות - עם מסך ווידאו ארט מפלצתי, תאורה מחשמלת, פירוטכניקה וכמובן הדיג'ייז המובילים בעולם.

BLU4DANCE
צילומים: דנה קאי

בשתי הבהרות: פייייי-ייייא! זו הייתה חתיכת חפירה ארוכה, הדיל של סאמר-לאב כלל מלון וכרטיס משולב לשלושה ימי הוללות. בוקר עד ערב של מסיבות בריכה שהפציצו לי את אחרון תאי המוח עם בומים תת קוליים שפוצצו לי וודאי גם כמה נימים בלי ששמתי לב.

השכנים היקרים שלי במלון "אורכידאה" עוד טרחו למלא כל שנייה של דממה בתקלוט עצמי מהחדרים שלהם. ככה יצא שאמנם היתה לי תפאורה של נוף תאילנדי (עם תוק-תוקים שדרסו אותי כמעט 25 פעמים) אבל הרגשתי כמו בגרסה של אקסטרים איביזה ספרד, ובסך הכל היה די מגניב.

גם הסלבס הגיעו.

המסיבה הראשונה בסדרת הקארחנה היתה בסלינה - מגה בר עצום שהזרים לחוגגים סטרימינג של אלקטרו, פופ ומיינסטרים עד הזריחה, וכמובן התחיל לכולם את המאנץ לפסטי-טראנס של הוויקאנד. יום אחרי זה המשכנו לחווה לאטרף שלLlke Mike & Dimitri Vegas שהבעירו את הקהל. הם כבר 3 שנים בסיבובים עולמיים כמעט ללא הפסקה, ויודעים טוב מאוד את העבודה.

מייק לא הפסיק לפמפם את הקהל אבל בעיקר כל מה שהוא יודע זה לצעוק משפטים עם המילה Fu*king ולהציע Pu*y להמונים (סוף ציטוט), דיבור מלוכלך שעשה את זה לצעירים הדלוקים, לי פחות. גם ככה אני לא חסידה של הסטים שלהם והטראקים שיוצאים מהלייבל העצמאי שלהם 'סמאש דה האוס' פחות מדברים אלי.

יום אחרי המשיכה האדמה לרעוד ומחוגי הססמוגרפים זינקו כשהגיע האביר Tiësto (אמיתי! – המלכה ההולנדית העניקה לו את התואר) והרקיד את האלפים עד חצות. מי שחימם אותו היה Daniel Kandi ילד הפלא מדנמרק שנתן את הסט הכי טוב לדעתי, בקצב גרובי ופאן של לייט קלאב טראנס. אחריו כאמור עלה הכוכב האמיתי.

עכשיו, אני מתה על טייסטו, אבל הוא אשכרה אילם ומשותק מול מייק ודימיטרי שהרבו בתנועה על הבמה ("הליכת הקהל של מייק", הנפת דגל ישראל, הורדת החולצות...) בניגוד אליהם הוא נותן למוזיקה שלו לדבר אל אלפי הקלאברים שלא הפסיקו לרקוד כמחושמלים לקצב המלודי-טראנס-אלקטרו-קלאבי שלו. ווירטואוז על קונסולת המיקסרים, אין ספק.

נותנים בראש.

ארוחת בוקר במלון.

מה עוד עשיתי בסוף השבוע החם הזה מלבד לפרוק כל עצם בגוף שלי? הציעו לי סוכרזית ללא הקפה באמצע הענטוזים, חיבקו אותי זרים על הרחבה (וחטפו כמעט כאפה אלכסונית על הפנים), נדחפו עלי בכניסה כאילו שמעו שבית"ר עלו לליגת האלופות, ראיתי מג"בניקים ומד"א מרתקים חוגגים אלימים וכאלו שנכנסו לטריפ רע, ברמנים חמדנים שלא החזירו לי עודף וגנבו אותי ב-10 שקלים טיפ, הוצאתי 200 שקלים רק במוניות, אכלתי פריכיות לארוחת ערב כי נגמר לי הכסף, נתליתי על ווילונות בחדר המלון, קפצתי על המיטה ועשיתי בוק מלחמת כריות, יצאתי לשופינג בשני קניונים ובטיילת, בטן גב בבריכה, האכלתי חתולי המלון בגבינות מארוחת הבוקר, וכמובן שהצטלמתי עם סלבס שהיו בכל פינה.

מלחמת כריות

עוד במטוס בחזרה התחלתי להעלות תמונות, מנקרת את העיניים לכל החברים שיצאו לדייטים מצ'עממים בסוף השבוע, סידרו ת'בית, הלכו לאכול אצל ההורים או ראו מרתון של "חברים" ו"קרובים קרובים".

אומנם לא התנקמתי עם סטטוסים של "Bitches אני בחו"ל", אבל אילת זה די קרוב! נתראה בקיץ 2014.