למה לעזוב את הארץ בעצם? יש כאלה שעוזבים כי לא טוב להם, או בגל שהמצב הכלכלי במדינה לא מאפשר להם לחיות כאן. אבל און מקחל, שחקן ודוגמן מתחיל, רק בן 21 וכבר רוצה לכבוש את העולם. הצעד הראשון: לימודי משחק בבית הספר הנחשב "לי שטרסברג" שבניו יורק. אז איך הוא מתאר את ההרגשה לעזוב את הארץ לטובת החלום? טור אישי. 

עוד במדור התרבות של פרוגי:

• צפו: ניקי מינאז' עושה "סלפיז" במקלחת
• מה קורה בסרט החדש של "גאליס"?
• מגזין בידור נחשב נגד ג'סטין ביבר

אני קם באמצע הלילה בבהלה, ומתחיל לעכל, שבעוד פחות מחודש אני על המטוס לניו יורק. שנתיים, אני עוזב את הארץ לשנתיים. זה מטורף. אני נוסע להגשים את החלום הכי גדול שלי. נוסע ללמוד משחק בניו יורק עיר האפשרויות הבלתי נגמרות.

אוקיי, און, ברצינות. סיימתי לחייך לעצמי ואז מגיע הלחץ בחזה. המחשבות מתרוצצות במוח. החברים שלי, המשפחה שלי כולם כאן. מה יהיה? הבטן מתהפכת. ההכנות בעיצומן: סוגר דירה, סוגר כרטיס טיסה, כל התוכניות מתחילות לצאת לפועל. דברים מתחילים לזוז.

כל כך הרבה דברים שאני רוצה להספיק לעשות. כל כך הרבה מקומות שבא לי להספיק להיות בהם לפני שאני נוסע.
ואז אני מתחיל לחשוב על שטויות, מתחיל לחשוב על הדמעות בשדה תעופה. מי יבוא להיפרד ממני? איך אני הולך לסחוב את כל המזוודות לבד? מפחיד.

אני כבר ממש בלחץ. פותח את הארון, מסתכל, ומתחיל לחשוב מה לקחת מה לא, מה אני כן צריך ומה אני לא צריך. איך בכלל עושים דבר כזה ועוברים לארץ אחרת? "איזה מפגר" אני אומר לעצמי וסוגר את הארון, "יש עוד פאקינג חודש מה נראה לי שאני חושב על אריזות?" אבל זה באמת ממש מתקרב. כל שבוע יותר עמוס מהשבוע הקודם. רוצה להספיק לטרוף את החיים בחודש ואז מתחיל לחשוב איך עושים את זה. במקום לישון כמו תינוק, אני קם בבהלה. יותר עסוק בלהיות לחוץ מאשר מלהתכונן לצעד הבא. ילד טיפש או לא, אבל כן, הרבה אמרו לי, זה יהיה חודש שבעיקר יהיה עמוס במחשבות ובפחדים. זה צעד גדול.

בין מחשבה למחשבה, אני חושב על החיים שלי שם, על האופציות הבלתי נגמרות. על החלום שעומד להתגשם והיעדים שאני עומד לכבוש. אז עולה חיוך של אושר, חיוך רחב שתמיד אתה מרגיש הכי מטומטם שאתה מחייך ככה. מכירים את החיוך הזה?

אמצע הלילה - מתחיל לקבל מיילים מניו יורק. עד שסוף סוף אני יכול לישון בשקט ולא לחשוב עכשיו אתם מתעוררים שם? מקבל תמונות של הדירה, מקבל מערכת שעות של הלימודים ותאריכים לימי צילום מהסוכנות האמריקאית, אמאלה (!!!) אני מתחיל להתרגש. מרגיש את הצעד הגדול שאני הולך לעשות, ויודעים מה?  אני בטוח בעצמי והפעם גם הולך על כל הקופה ולא מפחד יותר.

תמיד יש לי לאן לחזור, לחזור לארץ, לחזור הביתה. כל יום שעובר מלווים אותי פחדים, מחשבות, התרגשות וכן גם עצבות. אחרי הכל זה לא קל לנסוע למדינה אחרת ולבנות את עצמך מחדש. חברים חדשים, דירה לבד, לימודים בשפה שונה. חיים שונים ממה שהתרגלתי בעשרים השנים שאני חי.

איך מתחילים לבנות את עצמך? איך מתחילים עם בנות בניו יורק? איך בונים קשרים חברתיים? הכל שונה. אבל בתכלס, אף אחד לא יכול להגיד לי "איך", אני צריך למצוא את ה"איך" הזה בעצמי. הלוואי שהיו לי תשובות.

חפרתי לכם ממש ובאמת שלא התכוונתי. רק רציתי להכניס אתכם לראש שלי, שתבינו מה קורה רגע לפני שעוזבים את הארץ ונוסעים להגשים חלומות בתפוח הגדול.

הכותב הוא און מקחל והוא דוגמן צעיר בסוכנות רונן אור צרפתי.