עמית יגור: "לא חלמתי להיות מפורסמת"
לכבוד צאת הסרט החדש בכיכובה "כמעט מפורסמת", תפסנו את עמית יגור לראיון על הפרסום בגיל צעיר, מחיר התהילה והשלכותיו והליהוק הבינלאומי לגרסה האמריקאית של החממה
רק בת 22, וכבר בעלת רזומה מרשים שלא יבייש אף שחקן בתעשיית הבידור המקומית. עמית יגור, שהתחילה ב"השמיניה הדור הבא", ומשם התגלגלה לתפקיד מרכזי ב"X פסטיגל", לא נחה לרגע וכבר בדרך להגשים את החלום הגדול הבא.
עוד בערוץ הבידור של פרוגי:
- "כדברא" מסיימים עונה: "מתכוננים למעריצים מפולין"
- רכילות בקטנה: כוכבת הרשת קיבלה 'לא' מ"אקס פקטור"
- אינסטוש: ההפתעה המיוחדת של דר זוזובסקי
בימים אלו היא לומדת בשנה א' לבסטודיו למשחק אצל יורם לווינשטיין, מככבת על מסך הקולנוע בסרט הנוער של הקיץ "כמעט מפורסמת", ובקרוב אף יעלה התפקיד הבינלאומי הראשון שלה בגרסה האמריקאית של "החממה" בנטפליקס העולמית. רגע לפני שכל הטירוף קורה היא מתקשה להאמין: "אני רואה את עמית של לפני שנה וחצי ואת עמית של היום ואני רוצה להגיד לה - את לא יודעת מה את הולכת לעבור".
יגור מספרת כי מגיל קטן היא ידעה שתהיה שחקנית, "פשוט נשאבתי לזה. לא הייתה לי כל התלבטות או צומת דרכים. היום בדיעבד כולם אומרים שידעו זאת מגיל קטן. בתור ילדה אני חלמתי להיות על הבמה, לשם כיוונתי. אני זו שדחפתי שייקחו אותי לאודישנים ולחוגים. אחר כך לתלמה ילין ותיאטרון צה"ל - המסלול המסורתי".
על השאיבה לתחום היא אומרת: "פשוט הרגשתי את זה, לא הייתה לי התלבטות אפילו ללכת ללמוד משהו אחר. זה פשוט היה לי ברור".
את פרצת בקאמבק של "השמיניה", ומשם הגעת לפסטיגל. חלמת על פריצה כזאת?
"לא חלמתי על פריצה כזאת, הכל קרה נורא מהר, ובגיל מאוד צעיר. זה דבר מדהים, למדתי מזה המון. זה היה דבר מאוד גדול בשביל ילדה בת 18 שהייתה לפני גיוס. זאת עבודה עם האנשים הכי מקצועיים, זה ללמוד לעבוד, זה סוג של בית ספר. מאוד חיבקו אותי ואהבו אותי, הייתי הקטנה של המופע, וזה הרגיש כמו חלום. זה היה וואו. הכל קרה כל כך מהר, לוהקתי לפסטיגל לפני שהשמיניה עלתה לאוויר, זה תפס אותי בהלם, מחמאה אדירה, בעיקר חוויה ענקית, ולמידה על הרגליים".
"היום, כשאני בבית ספר למשחק, אני מגלה מה הפסטיגל נתן לי. כיף אדיר, תקופה מושלמת מבחינתי. היה לי כיף, בעיקר כשזה עם אנשים טובים ומחבקים, אנשים שבתעשייה המון שנים. היה לי הכבוד להיות וללמוד, כי לא כיוונתי לפסטיגל, זה בא לי בהפתעה גמורה, אפילו לא עלה בדעתי שזה יקרה כל כך מהר, הדברים התגלגלו וזה פשוט קרה. בשלב ההוא לא תיארתי לעצמי שאגיע לשם, הייתי כל כך בשוק ומוחמאת שזה קרה מהר".
אחרי הפסטיגל והשמיניה התגייסת והנמכת פרופיל מעולם הבידור והפרסום שלך ירד.
"זה תחום כזה שיום אחד יש סביבך 'היי' נורא גדול, ויום אחד פחות. צריך ללמוד לאזן ולזכור את המטרה. היה לי יותר קל כי זה לא היה החלום שלי להיות מפורסמת או שידברו עליי. כל זמן שהייתה לי ההזדמנות להיות על במה או להיות מול מצלמה - זאת מבחינתי העבודה. הדיבור או הפרסום זה מה שנלווה, זה לא העיקר. למדתי שככה זה בתחום הזה".
עוד מוסיפה השחקנית כי: "לא פחדתי מזה. זה מאוד חיזק אותי וחישל אותי והזכיר לי שאלה חיי שחקן. הכל בסדר, צריך לזכור מי אתה ומה אתה ולמה אתה כאן, לא לתת לראש להסתובב מדברים כאלה ואחרים (פרסום ומעריצים-נ.ט.), לזכור מה המטרה ומה באמת עושה לי טוב ומה באמת אני אוהבת."
ויגור אכן מעידה על עצמה שזה מה שעשתה: "המשכתי בדרך שלי, המשכתי בתיאטרון צה"ל, ושמרתי על עצמי ומי שאני עד שהגיעו עוד עבודות, ותודה לאל הן הגיעו".
"צריך המון סבלנות בתחום, להאמין בעצמך, לדעת שזה עניין של תקופות ולא העיקר. הפרסום כיף ונלווה, וזה מדהים לקבל אהבה ושמזהים אותך ברחוב. תמיד צריך לזכור שזה לא משנה, בסופו של דבר אני עמית ונשארת עמית, ובסופו של יום חוזרת הביתה ורואה טלוויזיה כמו כולם, אני בן-אדם והכל בסדר. הפרסום השפיע עלי מאוד לטובה, זה הגיע אלי בגיל מאוד צעיר מאוד מהר, וזה לימד אותי מה זה התחום הזה. זה שיעור לחיים".
"זה התחום שבחרתי, ובגלל שהכל קרה מהר ובגיל כל כך צעיר קיבלתי את הכאפה. זה התחום, תתעוררי תחליטי אם את רוצה. ואני הולכת עם זה בכל הכוח. אני יודעת בדיוק איך זה מתנהל, אני לא תמימה, אני יודעת איך להתמודד עם זה שיש תקופות, שזה לא משנה, המטרה שלי היא לעבוד, לרכוש זמן מול מצלמה ועל המסך. זה הכיף הגדול, הכיף האמיתי. אנשים מסביב באים והולכים. יש תקופות שיש יותר עבודה ויש תקופות שיש פחות, זה לא משנה".
"אני שמחה שלמדתי את השיעור הזה בגיל צעיר כי אני יודעת שאני הולכת על התחום הזה במאה אחוז ביטחון שאני מודעת להכל- לדברים הטובים והפחות טובים, באמונה שלמה עם הבחירה שלי."
בימים אלו את מככבת בסרט הקולנועי הראשון שלך "כמעט מפורסמת", בו את מגלמת את רוני סגל
"רוני היא ילדה סופר מגניבה, מיוחדת, יש לה אג'נדה משלה, היא אחרת בנוף. זה מתבטא באיך שהיא מתלבשת, ובתחומי העניין שלה. היא מאוד אינטליגנטית, חריפה, מצחיקה, וצינית. היא מוצאת את עצמה בבית ספר וחברה שדוחה אותה לקצוות כי היא אחרת ושונה, לא העתק של משהו, לא נראת כמו הבנות בסביבה שלה, לא מדברת כמוהם. פשוט אחרת ומיוחדת. אני התאהבתי ברוני, התחברתי אליה מאוד כי אני אוהבת את הדברים שהם לא מיינסטרים".
"אני חושבת שזה כל כך חשוב, כמשהו שמגיע לקהל של ילדים ונוער, שיהיה את המסר הזה: זה לא משנה אם היא מקובלת, היא הילדה הכי מגניבה שאני מכירה. אז לא מזמינים אותה למסיבה, זה לא חשוב. זה מזכיר לי אותי בתור ילדה, כמה מה שאומרים עליך מרגיש לך גורלי, ואם הזמינו אותך או לא הזמינו - זה לא נכון, השונה הוא שונה ולא פחות טוב, אולי אפילו להפך. בגלל זה היה לי כל כך חשוב לשחק את רוני ולהעביר דרכה את המסר הזה. התאהבתי בה, אני הייתי רוצה להיות חברה של רוני".
ב"כמעט מפורסמת", שיר כרמי, חברתה הטובה של רוני, הופכת ל"כמעט מפורסמת", ושוכחת אותה בדרך. כשהתפרסמת, חששת שהסביבה שלך תיקח כך את מחיר הפרסום שלך ושיחשבו שהסתנוורת?
"לא. מעגל החברים שלי אז היו אנשים מהתחום, אז היה משהו משותף לכולנו, מעגל של חבר'ה צעירים שעובדים ועושים פרויקטים וזה לא היה חריג בנוף. המשפחה שלי מאוד סמכה עלי, היה להם ברור שאני זוכרת מאיפה באתי ולאן אני הולכת. לפעמים הובכתי ונלחצתי, והם נהנו ומהטירוף שהיה והתגאו בי, ואמרו לי: 'די תשתחררי תהני מזה', אבל אני כבר חשבתי על היום שאחרי."
"כשהתפרסמתי היה לי נורא מוזר, זה לא משהו שצפיתי אותו, הוא בא לי מאוד בהפתעה, ולפעמים זה הביך אותי כי הרגשתי שלא באמת מכירים אותי, וזה קרה בשנייה, אז איך אוהבים אותי?"
"היה לי קצת קשה עם זה בהתחלה, זה היה מפתיע, לא התכוננתי לזה, לא ציפיתי לזה, לא חשבתי שזה יהיה בסדר גודל כזה. זה היה נורא מחמיא. המשפחה שלי מאוד ידעה מי אני ומה אני, הם מאוד מאזנים אותי. הם ידעו שאני מחוברת לקרקע."
אך עם זאת, היו גם רגעים שזה היה קשה: "היו ימים שישבתי עם אמא שלי בבית קפה ולא יכולתי לסיים משפט כי כל שנייה מעריצים באו להצטלם איתי. גם היה יום שאמא שלי הייתה צריכה להוריד את השלט של 'כאן גרים בכיף' מהדלת, כי כל הזמן צלצלו בדלת, ופעם אפילו מעריצים הביאו לי מגש פיצה. לא הבנתי מה קורה. פתאום אין לך מאה אחוז פרטיות. ברדיוס שלי זה היה מאוד תוסס, פתאום אמרתי לעצמי - ואוו קרה פה משהו גדול".
"באיזשהו מקום ידעתי שזה לא משהו שנשאר לנצח, זה ירגע וצריך לקחת את זה בפרופורציה. וזה מה שקרה. היום כשאני הולכת ברחוב לא עוצרים ומזהים אותי, וזה כיף מאוד, אבל זה גם מדהים שעוצרים אותך ונותנים לך אהבה."
הסרט מדבר על מחיר הפרסום. יש פעמים שאמרת לעצמך "הייתי מוותרת על כל זה וחוזרת להיות אנונימית"?
"כמו שאני לא נותנת לזה כל כך לרגש אותי ולהגדיר אותי, אני לא מתרגשת שזה נרגע או נעלם לתקופה. זה התחום, ככה זה עובד, וזה בא בגלים, וזה גם טוב כי זה מכניס אותך לפרופורציה, אתה לא יודע מה יבוא מחר. זה היופי בתחום, יום אחד אתה ככה ויום אחד אתה ככה, זה מחבר אותך לעצמך. בסופו של דבר זה כיף, אך צריך לקחת את זה בפרופורציה. בסך הכל מדובר באנשים שאוהבים אותך כי אהבו משהו שעשית, נהנו לראות אותך נהנים מהעבודה שלך. אולי הם ישכחו אותך בתקופה הקרובה אם לא תעשה (לא תשתתף בפרויקטים-נ.ט.), ואז שוב תעשה והם שוב יאהבו אותך. זה הקסם של התחום הזה, ככה הוא עובד.
בשנה שעברה לוהקת לגרסה האמריקאית של החממה בנטפליקס שעתידה לעלות לשידור בקרוב. איך הגבת לליהוק?
"זה היה אחד הרגעים המרגשים שהיו לי בחיים, אני בחיים לא אשכח את הטלפון הזה. אני עבדתי מאוד קשה בשביל זה. במהלך כל השירות הצבאי שלי עשיתי מבחנים באנגלית ופסיכומטרי אמריקאי, ואני לא מגיעה מבית שהאנגלית בו היא שפת אם. התכנית הראשונית שלי הייתה לטוס ללמוד באוניברסיטת ניו יורק-זה היה החלום שלי, ולקחתי את זה כפרויקט. במהלך השירות הצבאי, כשנרגע הפרסום, הזכרתי לעצמי מה באמת החלום שלי. החלטתי שבא לי לחלום בגדול, ושאם הצלחתי ככה, אז הכל עניין של כוח רצון והכל אפשרי. בסוף התקבלתי למסלול המשחק בהתמחות למחזות זמר בברודווי, וקיבלתי מלגה מאוד גדולה, אך זה לא יצא לפועל. הייתי צריכה לחשב מסלול מחדש ופתאום מ 'אוי מה אני עושה, עבדתי כל כך קשה שנה וחצי' פתאום זה (הליהוק לחממה-נ.ט.) נחת עלי בהפתעה. לא ציפיתי לזה, והיה לי כל כך קשה לגלות שהכל קרה לטובה. אז לא טסתי ללמוד באוניברסיטת ניו יורק, אבל קיבלתי את ההזדמנות לשחק באנגלית, לעבוד על המבטא, עם שחקנים אמריקאים, ולהשתפשף".
"אני מתרגשת אפילו כשאני מדברת על זה", משתפת יגור בהתרגשות ומספרת: "כמישהי שהאנגלית היא לא שפת האם שלה, זה היה אתגר מאוד גדול, ואני מקווה שעמדתי בו. זה בית ספר לחיים, זאת הייתה התגשמות של חלום. גם אם הייתי מקבלת תפקיד של עציץ אני חושבת שזה היה נותן לי המון, כי זה אחר ויוצא מאזור הנוחות שלך."
זה התפקיד הבינלאומי הראשון שלך. חשבת על זה שבני נוער מכל העולם יוכלו לצפות בך?
"עברה לי המחשבה הזאת לא מזמן, וזה ממש מוזר. אני חושבת על כמה שזה כיף שהכל היום אפשרי לא משנה איפה אתה נמצא על הגלובוס. זה הקסם וההפועות בתחום, אתה כל הזמן חושב שזה (התפקיד שקיבלת-נ.ט) הכי מפתיע בתחום, ובום עוד משהו קורה. זה גם מרחיב לי את החלומות, כי אני אומרת: 'אולי זה אפשרי, אולי אפשר לחלום בגדול, ולכוון למקומות כאלה. זה פותח לי דלתות של אמונה בלב."
איפה את רואה את עצמך בעוד כמה שנים?
"אחרי בית ספר למשחק, מאוד מקווה שבתיאטרון, קודם כל בארץ, אך גם מאוד הייתי שמחה לעשות גיחה לארצות הברית. אני חולמת לעשות תפקידים גדולים, לאתגר את עצמי כמה שיותר. לעבוד עם אנשים שהם שם דבר וללמוד מהם. אני מקווה שיום אחד אני אגיע לחו"ל, לא יודעת איך ומתי."
"אני אוהבת לחלום בגדול, אבל היום, בעקבות הלימודים, אני מבינה שלעמוד על במה זה מתנה. הלוואי שבעוד כמה שנים העבודה שלי תהיה לבוא לתיאטרון, להתנתק לשעתיים מהחיים, להיות דמות אחרת על הבמה, לספר סיפור של דמות לקהל, ולחזור הביתה למשפחה שלי, ולראות סדרה טובה בטלוויזיה ולהזמין טייק אווי".
"אני רוצה להצליח, לעשות דברים שיאתגרו אותי, לחלום בגדול ולהגשים בגדול. מה שיבוא יהיה מבורך. כבר למדתי שזה תחום שמפתיע אותך. יום אחד אתה ממלצר ויום אחד אתה מצטלם לסדרה בינלאומית - ככה החיים שלי נראים".
|
|