החופש הגדול הסתיים לו ואני מקווה שניצלתם אותו כראוי. ולפני שניפרד מהיומן הקייצי שלי, תרשו לי להתחיל בסיפור קטן. אני עוצמת את העיניים ומחזירה לאחור את הזמן,  צופה בכל רצף האירועים שקיימים אצלי בראש.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• "תקופה שלא חוזרת": הסלבס בטיפים לחזרה ללימודים
• הנה זה בא: טריילר ראשון לגרסה האמריקאית של "החממה"
• הצצה ראשונה: דניאל מורשת תקוע בחלל

היום הראשון שלי בבית הספר!

זה התחיל בגיל חמש, עברנו לגור בברזיל (ריו דה ז'נרו) בעקבות עבודתו של אבי. אני נזכרת בעצמי, באחותי ובאבא ממתינים מתחת לבניין שיגיע אוטובוס צהוב (כן, כזה כמו בסרטים "School Bus") שיסיע אותנו לבית הספר. עליתי לאוטובוס עם ילקוט חדש על הגב, עם תלבושת חדשה (לכל שכבת גיל היתה תלבושת בצבע שונה), ומולי ולצידי ישבו המון פרצופים חדשים שאני לא מכירה. בשקט ובביישנות נכנסתי לאוטובוס הצפוף, התבוננתי בילדים הזרים לי לחלוטין במבוכה, הבחנתי במקום פנוי והתיישבתי. האוטובוס עצר בעוד מספר תחנות ובעצירתו האחרונה הגיע אל בית הספר החדש שלי!  

אני מניחה שהעובדה שהייתי קטנה גרמה לבית הספר להראות עצום, גדול וקצת מפחיד. אני נזכרת שכדי להגיע לכיתה, אני צריכה להגיע במיניבוס קטן בהסעה פנימית נוספת. הנה אני בפתח הכיתה, מבויישת ונדהמת. המורה פונה אלי בנועם אבל אני לא מצליחה להבין מה היא אומרת לי, נו טוב היא מדברת באנגלית. אני מבינה שהיא מנסה לשאול אותי משהו כי שפת הגוף שלה מראה זאת. חוסר ביטחון מציף אותי כי אני לא דוברת את השפה. אני מביטה בכולם, מסתובבת בכיתה ורואה שלושה ילדים עומדים אחד מול השני מדברים וצוחקים.

אני מרגישה חוסר אונים, אני כל כך רוצה להשתתף בשיחה ולא יודעת איך. הנה עכשיו ניגש אלי ילד ומתחיל לדבר איתי...באנגלית (בגיל חמש כשאתה מדבר רק עברית כל שפה אחרת נשמעת ג'יבריש) אני מנסה להתקרב, לשמוע ולהבין והוא ממשיך ומדבר ומדבר ואני לא עונה כי אני לא מבינה, הוא מתייאש ומפנה לי את הגב ואני עוד יותר מתוסכלת. אני שוב מנסה לתקשר ומוצאת פתרון יצירתי – מדברת עם הילדים עברית במבטא אמריקאי, הנה הילדים מתקרבים אלי , מקשיבים, מנסים שוב להבין וחושבים מה זאת השפה הזאת בכלל?! (אם היום הייתי רואה ילד יצירתי שכזה הייתי נמסה במקום) מתבוננים אחד בשני והולכים.

זאת לא הייתה תקופה קלה ואני מניחה שזאת הסיבה שאני זוכרת אותה כל כך טוב (לא מובן מאליו לזכור חוויות מגיל חמש). אבל לאחר חודש התחלתי לדבר את השפה, רכשתי חברים רבים ממדינות שונות והכל בזכות כח הרצון שלי והנחישות להשתלב. אחרי חודש שב אלי הביטחון ואפילו גרמתי למורי וחבריי לרצות ללמוד עברית. הם עזרו לי ללמוד אנגלית ואני לימדתי אותם כמה מילים בעברית. זאת בהחלט חוויה שהשפיעה עליי וגרמה לי להיות רגישה יותר לסובבים אותי. 

לימים כשחזרנו ארצה ולמדתי בבית ספר בישראל,  הגיעה לכיתתנו תלמידה מרוסיה, מיד קלטתי את מה שעובר עליה ועשיתי הכל כדי שהיא תשתלב חברתית ושהחוויה שלה תהיה כמה שיותר נעימה וטובה. אשמח מאוד אם גם אתם תעשו זאת כאשר תבחינו בילד חדש או בילד/ה שקשה לו.  אנחנו אף פעם לא יודעים באיזו תחנה בחיים נעמוד במקום הילד/ה האלה.

תזכרו ותשתדלו להיות אנשים טובים, אדיבים, מנומסים, לדעת להקשיב לאחר ולנסות לדאוג ולראות גם את החלשים.

מאחלת לכם שתהיו מאושרים, זהירים, קשובים, מכילים והכי חשוב שתהיו אנשים טובים!

שלכם באהבה,
#דנה