בשנים האחרונות יותר ויותר בני נוער משתלבים בתעשיית הבידור המקומית, בין אם זה בעקבות תפקיד טלוויזיוני בסדרת נוער או בסיטקום מצליח, תפקיד קולנועי, תכנית ריאליטי בה השתתפו או בכלל בעקבות הרשתות החברתיות שתופסות תאוצה בשנים האחרונות ומולידות לא מעט כוכבי רשת ואושיית אינסטגרם פופולריים.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• פרק הבכורה של  No_Filter# עונה 2. צפו!
  
• ברור שהיא עונה לו: קיילי דחתה הצעת נישואין מטראוויס
• עומר דרור: "עד לא מזמן הייתי נער מתבגר"

מאחורי המסכה הנוצצת שמציגה את עולם הזוהר בפן החיובי והמפתה שלו, מסתתר המחיר, שלפעמים משתלם אך לעתים גם קשה מידי, אותו משלמים בני הנוער המשתלבים בתעשיית הבידור.

"כל תהליך שאני עובר, כל סדרה או אפילו צילומי דוגמנות, אני לומד משהו על עצמי"

"אנחנו עוסקים כבר בגיל צעיר בדבר הזה, עובדים ולומדים. אנחנו עוסקים ברשת ועושים את זה בצורה הטובה ביותר. דווקא בגלל שאנחנו נולדנו לתוך זה, אנחנו מוכיחים את זה יפה", מספרת טיילור מלכוב בת ה-16, שהתפרסמה בעקבות השתתפותה בתכנית "הבנים והבנות" של ערוץ הילדים, וכיום היא אושיית רשת וחלק מצמד מוזיקלי יחד עם כוכב רשת נוסף, בן זיני.

"זה מלמד אותך משהו שאנשים הרבה יותר מבוגרים ממני עדיין לא בהכרח יודעים, אני חווה בדיוק את מה שמבוגרים ומנוסים ממני בתעשייה חוו וחווים במהלך השנים. זה גם העתיד וגם עכשיו, ועכשיו אנחנו עובדים עם אנשים שמבוגרים מאיתנו, וזה לפעמים אירוני כל מה שקורה", משתפת כוכבת הרשת גל גברעם (17) שהתפרסמה גם היא ב"בנים והבנות" ומאז פרצה והפכה לכוכבת רשת, וכיום היא דוגמנית מצליחה, ושחקנית עולה ואפילו משתתפת בעונה החדשה של no_filter# כאן ב"פרוגי".

מבחינת השחקן האהוב, עומר חזן (18) היתרון בהיותו כחלק מתעשיית הבידור הוא שכבר מגיל קטן הוא מכין את עצמו לחיים האמיתיים. "אני בונה לעצמי עכשיו בסיס טוב, ודרך לקריירה מסוימת שתהיה יותר גדולה ויותר מצליחה, בעזרת השם", מספר חזן ומוסיף: "אני רואה את עצמי כבר בגיל צעיר, סולל לעצמי דרך מסוימת שהיא לקטוף תפקידי משחק נחשבים בסדרות כמו 'אילת' ו'אחותי קפצה כיתה'. אני רוצה יותר לחוות, יותר ליהנות, יותר 'להשתפשף' בתעשייה, יותר ללמוד, גם מאנשים יותר בוגרים ממני שנמצאים איתי על הסט וגם מעצמי. כל תהליך שאני עובר, כל סדרה או אפילו צילומי דוגמנות, אני לומד משהו על עצמי, אני לומד זווית טובה יותר, אני לומד שיטות טובות להביא לידי ביטוי את המשחק שלי, וזה - היתרון הכי גדול בעיני".

השחקנית המצליחה, נאיה פדרמן, שהתפרסמה לאחר שכיכבה בסרטי קולנוע ותכניות טלוויזיה, מספרת: "אני חושבת שאנשים שבאמת אוהבים את זה, את עניין המשחק וכל העולם הזה, הם משקיעים את החיים שלהם. אני למשל ממש אוהבת את העולם הזה, ואני יודעת שגם בגיל 30, 40 ו-70 - אני אעסוק בתחום הזה. אני כל כך אוהבת את זה ונותנת לזה את כל החיים כבר מגיל קטן, גם אם זה מצריך לא ללכת למסיבות, או קשיים בלימודים, או חדירה לפרטיות ולחיים האישיים. אני לקחתי את הכל בחשבון מראש וידעתי שאם זה הדבר שאני הכי רוצה לעשות- אני הכי אשקיע בזה. אז אני לומדת משחק ופיתוח קול ושירה, ולמרות כל הדברים שמקשים בעולם הזה, אני עושה את מה שאני הכי אוהבת וזה היתרון הכי גדול בעולם, כי לעשות את הדבר שאתה הכי אוהב זה הכי ממלא ומספק שיש".

"לפעמים אני מצטלמת מלא, ושוכחת לאכול, ונהיית עייפה ותשושה"

אבל, כמו כל דבר, לא הכל נוצץ עבור הילדים ובני הנוער שנמצאים בתעשיית הבידור. הילדות שמתפספסת, היחס השונה מהחברים לכיתה, האינטנסיביות הכרוכה בשילוב בין הלימודים והקריירה, הפרסום והחדירה לפרטיות בגיל כל כך צעיר והתופעות הנלוות כמו טוקבקים, סטוקרים ומעריצים מוגזמים, הדיכאונות בשילוב הפרסום, גיל ההתבגרות והקריירה. כל אלו הם חלק קטן ממה שחווים בני הנוער הללו כחלק מהמקצוע אליו התברגו.

מלכוב, שחוותה בריונות ברשת בעקבות הפרסום, משתפת: "בריונות ברשת-דופק את הילדות. אתה לא יכול לשבת בארוחה בלי שכולם יהיו תקועים בתוך המסך. גם אני חוויתי את זה על בשרי, אני לא חושבת שיש ילד או בן אדם שלא חווה את זה. המון אנשים יכולים להגיד שאני מאבדת את הילדות שלי ושאין לי ילדות, אבל אני יכולה להעיד על עצמי שאני בן אדם מאוד בוגר. כבר מגיל צעיר חוויתי הרבה דברים שילד צעיר בדרך כלל לא חווה, למשל גירושים של הורים, אלו דברים שמאוד מבגרים אותך. אני חושבת שכל הילדות שלי לא הייתה ילדות רגילה".

גברעם לא מסכימה עם האימרה שהילדות שלה נעלמת, אך מכירה בחסרונות: "הרבה אומרים שהילדות נעלמת. אני לא חושבת ככה, יש לי ילדות מיוחדת ואני הכי מרגישה ילדה בה. החסרונות זה שלפעמים סדר העדיפויות משתנה לא לטובה, למשל לפעמים להפסיד בית ספר כי יש אודישן או צילומים, וזה מבאס כי זה גוזל ממך משהו אחר".

גם חזן מכיר בחסרונות המובהקים, אך מקבל אותם באהבה ומדגיש כי הם מתגמדים לעומת היתרונות: "אין ספק שיש הרבה חסרונות, אבל היתרונות פה גוברים על החסרונות. אין ספק שאני מפסיד יותר שעות פנאי עם חברים שלי, שעות של חברה ושעות של לימודים. אבל אני חושב שזה בסופו של דבר למטרה טובה, ואני יודע מה המטרה שאני רוצה להגיע אליה. עם כמה שזה קשה, ואינטנסיבי ולפעמים אתה כבר לא מצליח לעמוד בקצב הזה, אני עדיין אוהב את זה, זה עדיין החלום שלי והדבר שהכי כיף לי בו והכי עושה לי אושר, ככה שזה שווה את הכל".

פדרמן לא מסתירה את העובדה שזה מאוד קשה, אך חושבת שזה עניין של איזון: "התחלתי לשחק מגיל 8, גיל מוקדם, אז התחלתי להתרגל לזה שאני צריכה לפספס חברים. היום כשחברים שלי יוצאים מאוחר לבלות אני צריכה ללכת לישון בשבע בערב ולקום בארבע בבוקר כשהם חוזרים מהבילוי. בתקופות צילומים ההודעות היחידות שיש לי עם חברים שלי זה כשהם הולכים לישון בארבע בבוקר ואני קמה לצילומים. זה מאוד מאוד קשה ואינטנסיבי בטירוף, וצריך לדעת לשמור על נפש בריאה וגוף בריא, על תזונה בריאה. לפעמים אני מצטלמת מלא, ושוכחת לאכול, ונהיית עייפה ותשושה. צריך להיות בן אדם מאוד חזק כדי לעסוק בזה, צריך לדעת לשמור על גבולות, ועל אורח חיים בריא, ולשמור על שפיות כי זה הרבה פעמים מבלבל. זה מאוד מבלבל וצריך להיות אדם מאוד חזק, ואני חושבת שיש לי את החוזק הזה. גם המשפחה והחברים מאוד שומרים עליי".

"יש רגעים שזה לא זוהר. יש רגעים שאני נשברת וקשה, הגוף כואב ואני פתאום רק רוצה לישון. יש רגעים שלשנייה אני אומרת שלא בא לי שידעו מי אני ולהסתובב בלי שיכנסו לי לחיים הפרטיים, שלא יצלמו אותי באמצע שאני אוכלת המבורגר במסעדה"

טיילור מספרת כי "השילוב קשה מאוד, גם בלימודים לומדים ביחד איתי איך להתחשב בי כל פעם מחדש ואיך לבנות לי תכנית לימודים שקצת תקל עליי. אני גם במגמת תקשורת אז זה בכלל אינטנסיבי. בסך הכל לומדים להשתלב עם זה יפה. כשאתה כמה שנים בתחום אתה לומד לשלב את זה".

עומר חזן, שלומד כיום בכיתה י"ב ונמצא בשנה קשה ועמוסת בגרויות, משתף: "היום עשיתי בגרות, ועם כל הקושי שאני נמצא עכשיו בתקופה הכי אינטנסיבית בחיי, ובחיים שלי לא הייתי בתקופה כזו עמוסה, אני דווקא מצליח לשלב את הקריירה והעשייה עם הלימודים. בין הפסקה להפסקה אני מנסה להשלים נושא או חומר מסויים וללמוד ולהשקיע. גם המורים שלי מדהימים בצורה יוצאת דופן, תומכים בי ודואגים להשלים את כל החומר. המחנכת שלי לא עוזבת אותי לשנייה ודואגת שהכל יהיה מסודר והילדים שאיתי בכיתה עוזרים ותומכים. אין ספק שזה קשה לשלב את שני העולמות, אבל זה מאתגר. לא אשקר שאני לפעמים משתגע מזה. לפעמים אני מאבד את זה מרוב הלחץ, אני יכול לצעוק בבית ברמות של לחץ שאי אפשר לתאר במילים. אבל בסופו של דבר זה כיף".

"כל היום אני בין הלימודים והבגרויות לצילומים ולחזרות", מספרת פדרמן. "עד שהתקשרת למדתי טקסט לסדרה החדשה שאני מצלמת, 'טרנינג', למדתי טקסט לסרט החדש 'עד הקצה: ג'סטה 2' ולאודישן. אבל יש לי מלא מלא פרויקטים, ותוך כדי אני צריכה לשלב גם את החברים כדי לשמור על נפש בריאה, גם את המשפחה, אוכל ולימודים, וזה הכי קשה בעולם וזה אינטנסיבי בטירוף, אבל זה מה שגורם לי בסופו של דבר לאושר. אני מתה על האדרנלין הזה. אני מכורה לזה, לקום מוקדם ולעלות לבמה ולהזיע מהתרגשות ולראות איך הקהל מגיב. אני חיה את החלום, אני מרגישה שנולדתי לזה. זה כיף לי ואני נהנית מכל רגע למרות שזה קשה ויש רגעים שזה לא זוהר. יש רגעים שאני נשברת וקשה, הגוף כואב ואני פתאום רק רוצה לישון. יש רגעים שלשנייה אני אומרת שלא בא לי שידעו מי אני ולהסתובב בלי שיכנסו לי לחיים הפרטיים, שלא יצלמו אותי באמצע שאני אוכלת המבורגר במסעדה. אבל בסופו של דבר אני אוהבת את זה, זה כיף וטוב לי, אבל תמיד יש את הרגעי משבר האלה, לכולם יש.

"בגלל שהפרסום הוא כבר כמה שנים", מספרת כוכבת הרשת טיילור מלכוב, "החברים שלי והשכבה שלי למדו להתרגל לזה. דווקא השכבות הגדולות או הקטנות יותר לא יודעות עדיין איך להתמודד עם זה. וכן, יש קנאה אבל אין מה לעשות."

אצל השחקנית, נאיה פדרמן, המצב קצת שונה: "חברים שלי ממש צוחקים עליי על זה (על הפרסום ועל מקרי ההערצה-נ"ט). הם לא לוקחים את זה קשה. אם אני יוצאת איתם לאכול גלידה או להסתובב בקניון ומבקשים ממני תמונות - הם התרגלו וכבר מסתלבטים עליי. אם אנחנו רוצים לצאת לאיזשהו מקום אז הם אומרים לי 'נאיה, תעשי טובה, תתחפשי היום'. הם לוקחים את זה הכי בצחוק ובאהבה".

"זה לא נעים, וכן הייתי רוצה לפעמים לחיות חיים כמו של נערה רגילה"

"זה משהו שאני בחרתי לעצמי, אף אחד לא הכריח אותי לעשות את זה", אומרת מלכוב. גברעם מוסיפה: "אני בטוחה שיש כאלו שזה עושה להם משהו, אבל הכל תלוי באיך שאתה עובד ומתנהל. אבל יש לנו את האנשים הנכונים שעובדים איתנו מקיפים אותנו ושומרים עלינו". 

"אנחנו ילדים ולפעמים רואים את העולם מזווית של 'כאן ועכשיו', ואם זה לא קורה עכשיו אז אנחנו נכנסים לדאון וכשאתה מתבגר - אתה מבין. היום אני בת 16.5, ואני רואה את החיים אחרת לגמרי מאיך שראיתי אותם כשהייתי בת 14. יש הרבה מעריצים וזה הלם, זה חבר'ה בגילי או יותר גדולים ממני, זה קצת שוק שהם רוצים לדעת מה אני עושה, עוקבים אחריי ברשתות, מגיבים לי ושולחים לי הודעות. זה אבסורד ומוזר, אבל זה כן כיף ומחמם את הלב, וגם גורם לי להעריך את עצמי יותר וליהנות ממה שאני עושה. גם אם אתה מקבל ביקורת רעה יש את המעריצים שיהיו לטובתך וישמרו על השם הטוב שלך וזה לגמרי כיף".

לחזן, הדבר לא בא בכזאת קלות: "אני בן אדם מאוד פרטי. בהתחלה היה לי מאוד קשה לעכל את זה שכולם יודעים עליי הכל ואני לא יכול ללכת למקום מסוים בלי שיספרו אחר כך איפה הייתי. אבל זה חלק מהמקצוע, ואין מה לעשות, אני צריך להתמודד עם זה וללמוד להתרגל לזה. אין ספק שזה נלווה למקצוע ולקחתי את זה כשיקול כשהתחלתי עם המשחק. בינתיים אני מתמודד עם זה בסדר. אבל היתרונות מתעלים על החסרונות".

פדרמן מדברת על החדירה לפרטיות בגיל ההתבגרות: "אני התחלתי להתרגל לתופעה הזאת כבר מעכשיו, ואני כבר לוקחת את זה יותר בקלות. זה לא נעים, וכן הייתי רוצה לפעמים לחיות חיים כמו של נערה רגילה. אבל לקחתי את זה בחשבון ואני יודעת איך להגיב לאנשים, אני יודעת מתי אני לא רוצה לענות על שאלות. יש גם המון דברים שקריים שמפיצים, אבל אני לומדת לסנן ולוקחת פחות ללב מפעם. יש בזה יתרון אדיר כי אני מקבלת את כל ההכרה וההערכה על העבודה שלי. אני אוהבת לקבל אהבה מאנשים ואני אוהבת לקבל תגובות טובות אבל יש גם חסרונות. לפעמים נכנסים לנקודות יותר מידי פרטיות ולדברים שהייתי רוצה לשמור לעצמי ולא לשתף, בטח לא בגיל הזה, אבל אין מה לעשות, זה המקצוע".

כמו שאר הכוכבים, גם נאיה חוותה מקרי הערצה מוגזמים ומוזרים: "ניגשתי לבגרות באנגלית, והמבחן היה בחטיבת הביניים, וזה בדיוק הגילאים שהכי מכירים אותי. ניסיתי להגיע הכי בריכוז ואמרתי לעצמי שאני חייבת להצליח בבגרות הזאת. פתאום קומה וחצי היו מלאות בילדים שקפצו עליי ומשכו לי בחולצה ואז הביאו לי את השומר של בית הספר ונכנסתי למבחן. לאורך כל הבגרות דפקו לי בדלת, צרחות, בכי והתקהלות. ילד נכנס באמצע המבחן וצילם אותי והמורה ביקשה שאני אעשה סרטון לבת שלה בזמן שאני בבגרות באנגלית".

עוד מוסיפה השחקנית כי היא תמיד מקבלת כל מיני טוקבקים שקצת מלחיצים אותה: "בפרטי כותבים לי 'אני יודע איפה את גרה', יש כאלו שלא מכבדים את הפרטיות שלי ודורשים ממני לשלוח תמונות כאלה ואחרות, וכותבים מילים מאוד גסות. יש גם שנאה לפעמים, כאלה שבכלל לא אוהבים אותי. אני מקבלת את זה, גם אני לא אוהבת את כל העולם, זה בסדר והם בני אדם, ואני מסננת את הדברים שלהם. אבל יש כאלו שמביעים שנאה בדרך קיצונית. אני לא קוראת את הדברים שהם כותבים. אנשים צריכים ללמוד שמאחורי המסך יש בנאדם. מאוד קל לכתוב דברים מאחורי המקלדת ואני בטוחה  שאם הם היו עומדים מולי הם לא היו אומרים לי את הדברים הגסים השנאה וההטרדות. אנשים שוכחים שמאחורי המסך עומד בנאדם שרואה את הדברים שכותבים עליו, וזה חבל".

"תגובות טובות אני מאוד אוהבת לקבל כמו כל אחד", אומרת כוכבת הרשת הצעירה, טיילור, ומוסיפה כי "לתגובות בוטות אני לומדת לא להתייחס ותגובות של ביקורת אני כן לוקחת ללב שלי ולומדת איך לשפר, ומה כן או לא לעשות. יש את הילדים שאני רואה שהתגובות מתוך השפעה או קנאה ולפעמים דווקא האמירות שלהם הכי פוגעות, אבל גם אני למדתי עם הזמן לא להתייחס". גם כוכבת הרשת גל גברעם מצטרפת לדבריה של מלכוב, ומשתפת כי "רושמים הרבה דברים מזעזעים. רשמו לי פעם: 'חיה בסרט', 'מי את חושבת שאת?', 'דומה לכלום'. אלו מילים שלא נעים לשמוע".

"יש רגעים שאני מצלמת כמה דברים בו זמנית ולא שומעת מחברים שלי. פתאום אני מרגישה קצת לבד בעולם הזה. יש רגעים שאני באה הביתה אחרי צילומים ונשכבת על המיטה ונושמת עמוק ומרגישה כזה כאב של 'איפה כולם, למה אף אחד לא לידי', תמיד יש רגעים של 'למה אני צריכה את זה'."

לא מעט כוכבים בתעשיית הבידור חווים דיכאון בעקבות האינטנסיביות והפרסום, כך שהדבר עלול להתעורר אצל בני הנוער שמשתלבים בתעשיית הבידור בעקבות שילוב העשייה, האינטנסיביות והפרסום, עם כיל ההתבגרות.

"דיכאון לא היה לי", מספרת גברעם. "היו הרבה דברים שקרו ולא דיכאון חלילה, אבל כן גרם לי לחשוב אם זה המקצוע שאני רוצה, אם זה המקצוע שאליו אני מכוונת ולמה אני מכוונת לשם. הייתי בשלבים מתקדמים לקבל תפקיד בסדרה, ומפה לשם נפל הרעיון ונורא התבאסתי, ואחרי זה גיליתי שמישהי שאני מכירה קיבלה את זה, ואני הכי מפרגנת לה בעולם ושמחה בשבילה וצריך להבין שיש לכולם מקום באזור הזה ובתחום הזה".

"כן יש משברים, אבל לא נכנסתי לדיכאון", משתפת פדרמן וממשיכה: "אין לי רגע משבר ספציפי שאני זוכרת, אבל יש רגעים שאני מצלמת כמה דברים בו זמנית ולא שומעת מחברים שלי. פתאום אני מרגישה קצת לבד בעולם הזה, ואז אני אומרת 'אני מאבדת את הכל בשביל רגע מסויים', וכן יש רגעים שאני באה הביתה אחרי צילומים ונשכבת על המיטה ונושמת עמוק ומרגישה כזה כאב של 'איפה כולם, למה אף אחד לא לידי', תמיד יש רגעים של 'למה אני צריכה את זה', אבל אני כל כך אוהבת את זה וכל כך בפנים שזה מתעלה על הרגעים האלו, כי הרגעים האלה הם כל כך מעטים ובקושי נמצאים, שהם חסרי משמעות עבורי. לכולם יש משברים, במיוחד בגיל ההתבגרות ואין מה לעשות".

"אני ילד רגיל כמו כולם"

חזן מספר כי "הכל מתחיל ובא מהבית. בסופו של דבר כשאתה בא מבית יציב עם הורים שמחזיקים ותומכים ומשאירים אותך עם רגליים על הקרקע, ולאו דווקא 'פושרים' ודוחפים ואומרים לך 'תעשה ותעשה', ולהפך, באים מהצד הבולם, המעדן והמייצב, אני חושב שאתה מקבל פרופורציה לחיים. בגילנו הכי קל להתבלבל ולהגיד 'אוי, עכשיו אני עושה ככה וככה, ומרוויח סכום שהוא לא נורמלי לילד בגילי, ועושה דברים שהם לא נורמלים לילד בגילי'. אבל בסופו של דבר, כל אחד, אני חושב, צריך את המקום הזה. לי ספציפית יש את המקום שלי הביתי, את המשפחה והחברים כשאני חוזר, ואני ילד רגיל כמו כולם. אני יכול ללכת לצילומים ואני יכול ללכת לעוד המון דברים שהם לא רגילים לילד בגילי, ובסופו של דבר אני חוזר לבית ואני מקבל פרופורציה ונהייה ילד רגיל כי אני תמיד מאושר ושמח. זה עניין של גישה, עניין של רצון. לפעמים יש גם אנשים שעושים לא מה שהם רוצים ולא מה שהם אוהבים, כי דחפו אותם ואמרו להם 'תעשו את זה ואת זה'. צריכה ולהיות פה מחשבה שהיא מעבר לפרסום וכסף, אלא מחשבה של מה נכון לי ומה לא נכון לי.

כמו כולם, גם הוא חווה רגעי משבר: "רגעים שאמרתי ש'אני לא רוצה להמשיך עם זה' - לא קרה לי לעולם, אבל כן קרו מצבים שהלחץ גבר. כולנו בני אדם בסופו של דבר ולפעמים אתה נשבר ואומר 'אוקי, צריך לנשום רגע, להירגע, לקחת דברים בפרופורציה, זה מה שאתה רוצה בסופו של דבר, הכל טוב'. צריך להודות על זה על כל רגע למרות כל הקשיים".

בני הנוער מבינים ההשלכות העלולות להשפיע עליהם, אך כעת מאמינים כי יתמודדו עם זה בגבורה. האם המחיר אותו משלמים הכוכבים בעקבות הפרסום כבד מידי? ימים יגידו.