מאחורי התהילה: איך זה להיות "בן של"
ליאון רביץ בסדרת טורים חדשה בפרוגי שתביא עוד קצת זוויות על עולם הבידור והפרסום בגיל צעיר. והפעם: איך זה להיות בן של אדם מפורסם?
אהלן כולם! אני ליאון רביץ, והיום אכתוב על איך זה לגדול במשפחה בה יש אמנים מוכרים, על היתרונות והחסרונות בלהיות רביץ ועל איך שזה משפיע עליי.
עוד בערוץ הבידור של פרוגי:
- עושה סיבוב: הליהוק המפתיע של נאיה פדרמן
- יקרה בקרוב? לי בירן מדבר על הצעת נישואין לאליאנה
- קמו לתחייה: הסדרות שעשו קאמבק וחזרו למסך
חיידק הבמה הגנטי
"הרביצים", ככה אנחנו קוראים לעצמנו. שבט מיוחד של אמנים. ראש השבט, לני רביץ, הוא שחקן (הבעל האמריקאי מ"אבא גנוב") ופסיכולוג להומור, הוא כתב מספר ספרים על הומור ועל צחוק. דוד שלי, דורון, סטנדאפיסט קורע מצחוק, אבא שלי, נתי רביץ, שחקן. אפילו אמא שלי, יעל לשם, אמנם לא רביצית, אבל גם היא עובדת בתור מפיקה וגם היא מוכשרת ברמות. אנחנו בהחלט משפחה של 'דפוקים', היפראקטיבים ברמות, לא שורדים חמש דקות בלי להתפקע מצחוק, ואת סדר פסח האחרון בקושי סיימנו עם כל הרעש על השולחן. מאז שנולדתי אני על סטים, רואה איך עובדים על סרטים וסדרות, רואה הצגות של אבא ועוד. כל הילדות שלי זה הצגות שהרמתי עם בני דודים שלי. על כן סיפרו לי נדבקתי "בחיידק הגנטי" שהוא לאהוב את אמניות הבמה.
להיות שחקן זה קל
בואו נשבור את המיתוס הזה, להיות שחקן זה לא קל. אנשים חושבים ששחקנים עובדים שעתיים וחוזרים הביתה, ומרוויחים מיליארדים. אנחנו עוד לא בהוליווד, שחקנים בארץ לא מרוויחים מיליארדים, ואפילו בהוליווד הם עובדים מלא שעות. משחק זו עבודה שיכולה להיות לעיתים סיזיפית מאד. יש ימים שבהם עובדים 12 שעות צילום ועוד שתי הצגות בערב. בעבודה כזו, צוות שלם תלוי בך, וגם אנשים. תחשבו מצב שבו אתם מגיעים להצגה אבל חסר שחקן ראשי, זה לא יכול לקרות ולכן לפעמים אי אפשר תמיד להיות בבית.
Like Father Like Son
למי שלא מכיר, אבא שלי, נתי רביץ, שיחק במספר סרטים וסדרות כמו "כסף קטלני", "מיכאלה", "כמעט מפורסמת", "גאליס" ועוד... היום אבא משחק יותר ב"הבימה", כרגע הוא עולה עם ההצגה "המלך ליר" של שייקספיר.
אבא שלי הוא שחקן איכותי לדעתי, הוא מוכשר, ויודע לבחור את ההפקות שהוא משתתף בהם על פי ליבו, על כך אני מעריך אותו. אבא תמיד אמר לי, אל תלך בעקבות מה שיעשה אותך מפורסם, לך בעקבות מה שהלב שלך רוצה לעשות, מה שגורם לך להרגיש טוב. אני משתדל ללכת כמה שיותר אחרי הדברים שאני מרגיש שהם מספיק איכותיים, וכן, הוא מאד מפרגן לי על הדרך שאני עושה.
אנשים אומרים לי לעיתים שזה 'לא פייר' כי כנראה התקבלתי ל'בנים והבנות' ולסרט האחרון שהשתתפתי בו בעזרת פרוטקציות, כי אבא שלי ככה והמשפחה שלי כאלה, מה שבהחלט לא נכון, אני לא אשקר, הם עוזרים לי מאד, אבא שלי, סבא שלי ודוד שלי היו חלק גדול מאד מהמשחק שלי והדרך שלי בסרט, הם עזרו לי עם השפה, הבעות הפנים והעברת הרגש, אך שחקן מתקבל לאודישן על ידי ההתאמה שלו לליהוק, לא על ידי "שם" מסוים. בסופו של יום, אני מאד שמח שאני חלק מהמשפחה המוזרה והמופרעת הזו, עם כמה שאנחנו סתומים, ככה שמחת החיים שלנו יותר גבוהה, תמיד צוחקים, תמיד אוהבים. אני מת עליהם, ותכל'ס אין כל כך ברירה, משפחה יש רק אחת, וככה אני אוהב אותם.
|
|